מסע אנתרופולוגי לרוסיה במאה ה-19: על אהבה, הוללות ויצרים
היצירה של פושקין שכונתה "אנציקלופדיית החיים הרוסיים" זוכה לעיבוד מקורי שיוצג החודש בתיאטרון גשר במסגרת פסטיבל Jaffa fest. מחזאי התיאטרון בטור מיוחד על העיבוד החדש שמספק הצצה לרוסיה של אז, שבה לריהוט היתה קונוטציה מינית
"יבגני אונייגין" הפך לנכס צאן ברזל של התרבות הרוסית והוא זוכה אצלנו עכשיו לעיבוד מקורי של אלביס הרמניס, המנהל האמנותי של תיאטרון New Riga Theater בלטביה, שביים בתיאטראות ובבתי האופרות המובילים באיטליה, גרמניה, אוסטריה, רוסיה ושוויץ והוכתר על ידי מגזין התרבות השוויצרי du כאחד מעשרת הבמאים המשפיעים באירופה.
סיפורו של המשורר הרוסי הדגול שכתב את היצירה מתחיל דווקא באפריקה. איברהים חניבעל, עבד שחור, הובא בגיל שמונה מאפריקה לקושטא, איסטנבול. הציר הרוסי פדה אותו ושלח אותו במתנה לצאר פּטר הגדול. נינו של אותו עבד היה אלכסנדר פושקין. כן, מי שכונה שמש השירה הרוסית. מספרים שפושקין היה עם 113 נשים לפני שהתאהב בנטליה גונצ'רובה היפהפייה שהפכה להיות אשתו. פושקין התנשא לגובה של 1.66, עשרה סנטימטר פחות מנטליה.
קשיים כלכליים העיבו על הנישואים ופושקין נאלץ למשכן את אחוזת אביו. כשמגפת הכולרה פרצה ברוסיה הוכרז על סגר, נטליה היתה סגורה במוסקבה ופושקין בכפר בולדינו, שם הפגין יצירתיות יוצאת דופן: 400 שירים, שלל סיפורים, אגדה לילדים, מאמרי ביקורת ואת הקובץ "טרגדיות קטנות" שזכיתי לתרגם מרוסית לעברית ולהוציא לאור בהוצאת כרמל. שם הוא גם חתם את הרומן בחרוזים שכתב בין השנים 1825-1832: יבגני אונייגין, סיפור על אהבה, הוללות, אכזבות, יצרים והתבגרות של צעיר בן אצולה ברוסיה של המאה ה-19.
"אנציקלופדיית החיים הרוסיים", כך כונתה היצירה, בעיקר בגלל הפירוט העשיר שבה. היא מציגה את עולמו של יבגני אונייגין המלאים נשפי ריקודים, מזחלות, שלג, כפר רוסי, דגים מלוחים, ריבת דומדמניות ודו-קרב קטלני אחד. יבגני אונייגין הוא דנדי צעיר והולל ממוסקבה. כאשר דודו גוסס באחוזת המשפחה בכפר, הוא עוזב את העיר הגדולה כדי לסעוד אותו. שם הוא מתיידד עם ולדימיר לנסקי, משורר צעיר.
מכאן זה מסתבך: לנסקי מאוהב באולגה, אצילה צעירה המתגוררת בכפר. הוא מציע לאונייגין להכיר את אחותה הבכורה של אולגה, טטיאנה. טטיאנה מתאהבת באונייגין, אבל אונייגין משיב בתגובה שאינו מתאים לחיי משפחה ושובר את לבה. ביום ההולדת של טטיאנה, אונייגין מגיע לברך. ההתרגשות הגדולה מסתיימת במפח נפש – במקום להתפייס עם טטיאנה, אונייגין בוחר לרקוד עם אולגה, אחותה, ובכך פוגע גם בטטיאנה וגם בלנסקי. לנסקי מזמין את אונייגין לדו-קרב. השניים מתייצבים עם שחר בחורשה מושלגת ושם – לנסקי מוצא את מותו מכדור חברו-יריבו. אונייגין עוזב את הכפר בבושת פנים.
שנים לאחר מכן אונייגין מופיע לנשף במוסקבה ופוגש את טטיאנה. בחלוף השנים היא נישאה. אונייגין חש שהחמיץ את אהבת חייו. מיוסר באהבתו הוא מגיע לביתה, אך טטיאנה מסבירה לו שהיא נשואה לאחר ולו תהיה נאמנה. את כל בתי השיר הללו, כמעט ארבע מאות במספר, היה מי שסיכם במשפט אחד: "כשהיה לו – לא רצה, וכשרצה היה מאוחר מדי".
פושקין, חמום המוח, לחם בימי חייו בעשרות דו-קרבות בחייו. ב-1837 הוא קיבל בדואר "תעודת קרנן" ובה אלמוני לגלג על הקשר המיני שהתרחש לכאורה בין אשתו של פושקין לז'ורז' דנטס הצרפתי. כל חבריו של פושקין קיבלו עותק מהתעודה. פושקין דרש לטהר את שמו ואת שם רעייתו והזמין את דנטס לדו-קרב, הזמנה שתתגלה כהרת גורל. פושקין מוצא את מותו מידי דנטס, שם שהפך למקולל בפי כל דובר רוסית.
בעיבודו החדשני, שזר הרמניס בין בתי השיר של פושקין הערות שוליים המזמינות את הקהל למסע אנתרופולוגי ברוסיה של המאה ה-19. הידעתם, למשל, שבבתי אצילים כיסו את רגלי הרהיטים בלֶבֶד כדי למנוע קונוטציות מיניות? בפעם הבאה שאתם מסתכלים על רגלי הכיסאות בבית שלכם, תחשבו על זה ותראו שיש בזה משהו.
הכותב הוא סופר ומחזאי הבית של תיאטרון גשר. ההצגה "אונייגן. הערות שוליים" תעלה במסגרת פסטיבל Jaffa fest שמתקיים בין התאריכים 10-30.12. לפרטים נוספים