"אישה עובדת": אולי יהיו צופים שסוף סוף יבינו משהו חשוב

סרטה של מיכל אביעד מתאר היטב את המהלכים של הטרדה מינית בעבודה, אבל לפעמים נדמה שהוא פועל בוואקום

מנשה נוי ולירון בן שלוש ב"אישה עובדת"
מנשה נוי ולירון בן שלוש ב"אישה עובדת"
20 ביוני 2019

אחד הסרטים המדוברים של 1988 היה "נערה עובדת" עם מלני גריפית כמזכירה שמנסה להתקדם במקום עבודתה ולעקוף את הבוסית שגנבה את הרעיון שלה. לצורך כך היא פונה אל האריסון פורד, שעוזר לה לנפץ את תקרת הזכוכית. אחר כך הם מתנשקים. "נערה עובדת", שניכס מחדש את המשמעות של הכינוי שהודבק לנשים בזנות, נחשב בזמנו לפריצת דרך פמיניסטית בקולנוע. הטרדה מינית במקום העבודה, שהייתה רק נושא שולי בסרט ההוא, עברה מאז למרכז הדיון הציבורי, אך עד כה לא זכתה לטיפול רציני בקולנוע.

"אישה עובדת" של מיכל אביעד מספר אף הוא על אישה שמנסה להתקדם במקום עבודתה, ושמו מרפרר לסרט מלפני 30 שנה. בשוט הראשון אורנה (לירון בן שלוש) הולכת ברחוב זקופה, אנרגטית ומחויכת, אחרי שהתקבלה לעבודה בחברת נדל"ן. אבל כבר בפגישתם השניה, כשהבוס בני (מנשה נוי) מעיר לה שיתאים לה שיער פזור, ברור לצופים לאן זה הולך. לאורנה זה עדיין לא לגמרי ברור, והיא זקוקה לפרנסה כי המסעדה החדשה של בעלה עופר (אושרי כהן) לא מתרוממת ויש להם שלושה ילדים להאכיל. מכאן והלאה הסרט מתאר בדיוק פרטני ומעיק את המלכודת שאורנה נכנסה לתוכה בניסיונה לעשות את עבודתה על הצד הטוב ביותר, תוך כדי שמירה על הגבולות שהבוס מנסה לחצות שוב ושוב (ואחר כך מתנצל ומבטיח שזה לא יקרה שוב).

זה סרטה העלילתי השני של אביעד, שנודעה בעיקר כדוקומנטריסטית שבוחנת בסרטיה ("ג'ני וג'ני", "דימונה טוויסט") הוויות נשיות שהוזנחו בקולנוע ובשיח הציבורי. "אישה עובדת" עושה מלאכת קודש בתארו את המהלכים של ההטרדה המינית, ואת הקושי של אורנה לשתף את אמה (עירית שלג) ובעלה במה שקורה לה. עם זאת, בהיצמדו לנושא המוצהר יש בסרט מידה של סכמטיות ולפעמים נדמה שהוא פועל בוואקום. אישה שמקבלת את פניה של אורנה ביומה הראשון בעבודה ומספרת לה שהיא עובדת עם בני כבר 15 שנה ושהוא בוס נפלא, אינה נראית יותר במשרדי החברה, שרוב הזמן נדמים ריקים, כאילו רק בני ואורנה עובדים שם. נראה שהייתה כאן כוונה למקד אותנו בחוויה הסובייקטיבית של אורנה, שמרגישה שהיא לבד עם המשא הכבד הזה, אך חסרה תחושה של העולם האמיתי שהיא פועלת בתוכו. גם הייצוג של חיי המשפחה בבית מעט קורקטי מדי,  והילדים לא מובחנים כדמויות בפני עצמם. כשעופר מגלה את מה שהוסתר, הוא מתנהג בחוסר רגישות צפוי, אלא שגם קודם לכן לא נוצרה על המסך תחושה של זוגיות אותנטית.

לירון בן שלוש, שהתפרסמה ב"את לי לילה", צללה אל תוך התפקיד. לפעמים היא נראית כמו איילה שנלכדה באורות מכונית, ואפשר לחוש את המחנק שלה בנוכחותו של בני, כשהוא מכבה "בצחוק" את האור במשרד, או כשהוא מתעקש שתעלה איתו לגג כי הוא רוצה "להראות לה משהו". כשלא קורה כלום אפשר לקחת אוויר ולהירגע עד הפעם הבאה. כשכן קורה, אפשר להבין למה אורנה שותקת. גם נוי משכנע בתפקיד "הבוס הטוב", שמבקש יפה ומתנצל יפה ולא יכול להתאפק כי היא "מטריפה" אותו. העיצוב של משרדי החברה ככלובי זכוכית מאפשר לצלם דניאל מילר לבנות שוטים בעלי עוצמה מטאפורית העוקבים אחר תנועתה של הגיבורה השקטה בתוכם. צופות רבות יזדהו עם אורנה מתוך ניסיון אישי, ואולי יהיו גם כמה צופים שסוף סוף יבינו משהו (סליחה על ההטיה המגדרית, אבל בואו נודה בסטטיסטיקה).

ציון: 3.5/5
סרט על: הטרדה מינית במקום העבודה
ללכת? כן. סרט שיעורר דיונים רבים

בימוי: מיכל אביעד. עם לירון בן שלוש, מנשה נוי, אושרי כהן. ישראל 2018, 93 דק'