"אקס מן: הפניקס האפלה": האם סצנה טובה אחת שווה לכם 44 שקל?

הסרט האחרון בסדרת "אקס מן" מאכזב, ואפילו סופי טרנר מ"משחקי הכס" לא מצליחה להציל אותו

"אקס מן: הפניקס האפלה"
"אקס מן: הפניקס האפלה"
6 ביוני 2019

לסרט המוטנטים הראשון משנת 2000 היה לב פועם. רוג בת ה-17, שהחבר שלה נכנס לתרדמת כשהוא נוגע בה, הייתה דימוי יפה לחרדות גיל הנעורים, ויחסיה עם וולברין המתבודד שפרש עליה את חסותו נגעו ללב. מאז הסדרה הלכה והתנפחה למימדים מפלצתיים, המתבגרים הדחויים והמבולבלים נדחקו לשוליים וכל זכר לאנושיות התפוגג. החדשות הטובות הן שהסרט האחרון ודי בסדרה פחות גרוע מ"אקס-מן: אפוקליפסה" (2016) שקדם לו. אלא שהסרט ההוא היה איום במיוחד, ולכן החדשות לא כאלה טובות.

"הפניקס האפלה" מנסה לחזור למימדים אנושיים, ולספר על צעירה יתומה שנחרדת לגלות שאביה נטש אותה, ושפרופסור אקס שירש את מקומו בחייה (ג'יימס מק'אבוי) שיקר לה, והיא מתקשה להתמודד עם התחושות הקשות שזה מעורר בה. העניין הוא שכמה דקות לפני כן ג'ין גריי הצעירה טסה לחלל וקלטה לתוכה התפרצות קוסמית שהעניקה לה את כל כוחות-על שיש, ובעוצמה מוגברת – כן, בדיוק כמו קפטן מארוול – ולכן היא הופכת בין רגע מצעירה בוכייה לאיום מחריד שיש להשמיד. אבל אי אפשר כי היא יותר מדי חזקה, וחוץ מזה אנחנו אמורים לאהוב אותה. העובדה שאת הצעירה שהתמלאה באש מגלמת סופי טרנר, הידועה בעיקר כסנסה סטארק מ"משחקי הכס", מעוררת הדים למהפך הידוע לשמצה של דאינריז.

הנבל האמיתי של הסרט היא חייזרית אטומת מבע בדמותה של ג'סיקה צ'סטיין, שלא תזכה על הופעתה כאן בפרסים כלשהם. היא הגיעה לכדור הארץ עם עוד כמה חייזרים שרוצים לשאוב מג'ין את הכוח האדיר שבו זכתה, ושעליו היא שמחה לוותר ברגע שהיא מבינה במה מדובר. זה מניב דימוי של שתי הנשים מתחבקות חיבוק מתמשך ואפוף גיצים חשמליים. קשה לחמוק מהאסוציאציה ההומוארוטית שהוא מעורר, ומתקבל רושם לא נעים שאין דבר מסוכן יותר מחיבוק של שתי נשים.

"אקס מן: הפניקס האפלה"
"אקס מן: הפניקס האפלה"

אחר כך יש סצנת אקשן מוצלחת בהחלט המתרחשת על רכבת דוהרת, שמפצה על סצנת אקשן גרועה שהתרחשה קודם לכן ברחוב במנהטן. איפשהו באמצע מת/ה עוד גיבור/ת על, וחלק מגיבורי העל האחרים מתעצבנים, אבל לנו זה לא מזיז כי הסדרה הזאת הכניסה את עצמה לכזה בלגן עלילתי ב"אקס מן: העתיד שהיה" (2014) שכבר לא ברור איפה אנחנו נמצאים, ומי אמור להיות מת או חי ומתי.

שלא כמו שלושת סרטי וולברין שיש להם קיום עצמאי, פחות או יותר, "הפניקס האפלה" הוא סרט אקס-מן במלוא המובן השלילי של המלה. כל המוטנטים המובילים נמצאים כאן בשביל ללכת מכות, אבל התסריט מזניח אותם בכל מה שקשור לדרמה. על קומדיה בכלל אין מה לדבר – בניגוד לנוקמים, לאקסים אין חוש הומור. לדוקטור אקס יש כמה רגעים לא רעים של אגו מנופח כשהוא זוכה לחיבוק מהממשל, אבל מגנטו חמור סבר כתמיד (מייקל פאסבנדר המשועמם מגיש הופעה מונוטונית). טרנר נראית נהדר, והיא משתדלת, אבל היא בעיקר סובלת, והרגע שבו היא סוף סוף יודעת מה לעשות מעורר דז'ה וו לרגע דומה שראינו ממש לא מזמן בסרט אחר. בכלל, כל הסרט – מתאונת הדרכים בתחילתו ועד המשפט על רגשות בסופו – נראה ונשמע כחיקוי דהוי של דברים שראינו לא מזמן. שלא כמו סדרת הנוקמים שהסתיימה בתרועה גדולה, סדרת אקס-מן התפוגגה לנו מול העיניים, וסרט הסיום הוא הסרח העודף.

ציון: 2.5/5
סרט על: הסרט האחרון בסדרה
ללכת? לא. פרט לסצנת אקשן טובה אחת, הסרט מעורר אדישות

Dark Phoenix בימוי: סיימון קינברג. עם סופי טרנר, ג'יימס מק'אבוי, מייקל פאסבנדר, ג'סיקה צ'סטיין, ג'ניפר לורנס. ארה"ב 2019, 113 דק'