"נז״א" של יובל אברהם ורחל שור זכה בפרס המיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה, אחרי שכבר גרף שורת פרסים נלווים ושבר את שיא מחיאות הכפיים עם כמעט 25 דקות. בישראל הוא מעורר זעם ויוצריו סופגים איומים, גם מצד אנשים שלא צפו בו. מבקר הקולנוע של טיים אאוט העולמית דווקא כן צפה - והעניק לו חמישה כוכבים. מבחינתו, זה "אחד הסרטים הטובים של השנה"
יש סרטים שהם חשובים בלי קשר לאיכות הקולנועית שלהם. יש בהם דחיפות ורלוונטיות שחורגות מעבר לכל שיקול אסתטי. הסרט החדש של יובל אברהם ורחל שור, שניים מהיוצרים שעומדים מאחורי זוכה האוסקר הישראלי-פלסטיני "אין ארץ אחרת", הוא בדיוק כזה. והוא גם אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה.
>> מיפו תצא תקווה: את הכאב אי אפשר למחוק. גם לא את האנושיות
הסרט מורכב מעדויותיהם של 24 חיילים וקצינים לשעבר בצה"ל, שזהותם נותרת אנונימית. הראיונות מתקיימים בחושך, על גגות בתל אביב, כשהם משקיפים על בנייני מגורים ורחובות שבהם חולפת תנועת הלילה. מדי פעם חולף מטוס ממעל או נשמעת אזעקה המתריעה מפני מתקפת טילים מתקרבת, אבל בשאר הזמן, אברהם מתשאל את המרואיינים שלו בשקדנות ומקשיב למה שיש להם להגיד. אלה הגברים והנשים שמפעילים את מכונת המלחמה הישראלית, זו ששוחררה אל תוך עזהוהשטחים הכבושים בעקבות המתקפות המזוויעות של 7 באוקטובר 2023. הם צלליות אנונימיות בחושך, עם קולות שקטים ושקולים. הם מדברים על הזעם הראשוני שלהם ועל הנחישות לנקום על מתקפת חמאס. "הנז"אות" הן הנזק האגבי – גברים, נשים וילדים חפים מפשע שאין להם שום קשר לחמאס או לארגוני טרור.
הוראות הפתיחה באש, כך מספרים לנו, איפשרו בהתחלה הרג של 20 "נז"אות" על כל אדם שנחשד בהשתייכות לחמאס. מהר מאוד גם הגבול הזה נמחק. אחד המרואיינים פיתח אלגוריתם של בינה מלאכותית בשם "לבנדר" כדי לאתר פעילי חמאס דרך הטלפונים שלהם. למרואיין אחר יש תוכנה שמאתרת מילים כמו "אבא" ו"בית" בטלפון פרוץ של ילד בן 12, כדי שיהיה אפשר להטיל את הפצצות. המפעילים מתארים איך הם מאזינים דרך המיקרופונים של הטלפונים הפרוצים לצרחות שמגיעות אחרי ההפצצה. באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, הם רואים כלבים אוכלים את הגופות.
בינתיים, המצלמות קולטות ישראלים מן השורה נהנים מהערב שלהם: אוכלים ארוחת ערב, צופים בדיווחי המלחמה על מסכי טלוויזיה ענקיים או מתרגלים יוגה. הבסיסים של צה"ל נמצאים לא רחוק, שבהם עובדים רבים מהמפעילים האלה, נמצאים ממש באותה סביבה. החיילים מתארים את עצמם כבעלי נטייה שמאלה, עירוניים, חלק מהאליטה: מה שהיינו קוראים לו בבריטניה "קוראי גרדיאן". יחד עם ג'ים ווילסון וג'ונתן גלייזר, הגרדיאן גם הפיק את הסרט, שמבוסס על שנות תחקיר עיתונאי של גופי התקשורת הישראליים "שיחה מקומית" ומגזין 972+.
היקף האלימות הוא אפוקליפטי. בניינים שלמים נמחקים מהמפה, ואז שכונות שלמות. הסרט מקשר את זה להקמתה של תל אביב, שעל פי המסורת "נבנתה מהחולות", אבל בפועל נבנתה על כפרים וקהילות הרוסות. (הערת מערכת טיים אאוט תל אביב: הניסוח בביקורת המקורית מערבב בין ייסוד תל אביב להתרחבותה. אחוזת בית, שממנה צמחה העיר, נוסדה ב-1909 על קרקע שנרכשה, ולא על חורבות כפרים. עם זאת, בהמשך התרחבה תל אביב גם לשטחי כפרים ערביים שתושביהם נעקרו או נמלטו במלחמת העצמאות, ובהם סומייל באזור אבן גבירול וארלוזורוב ושייח' מוניס, עליה הוקמה רמת אביב) כמה מהמשתתפים נשאלים אם מה שהם עשו מהווה רצח עם. הם עונים "כן" בלי להסס. חלקם מדברים על ההרס כעל דבר מהנה בטירוף. מרואיין אחר מספר על מפקד היחידה שלו שדיבר על הבאת פסיכולוגים כדי להתמודד עם הטראומה שלהם, אבל בסוף לא היה בזה צורך. אחד מהם מספר על ביקור בפולין כתלמיד בית ספר, כשתהה עד כמה הנאצים היו מרושעים ואיך הם יכלו לחיות עם עצמם. "אני עדיין חושב שהנאצים מרושעים, אז מה זה אומר עליי?".
"נז"א" פורש טיעון מאופק, אינטליגנטי, רהוט, מדויק ומרשיע לחלוטין נגד הפעולות של ישראל בעזה ונגד הפעולות המתמשכות שלה ברחבי האזור. כיצירה קולנועית, הוא סרט מופתי. כעבודה עיתונאית, הוא בלתי ניתן לערעור. כמסמך, הוא כתב אישום.
חמישה כוכבים
ג'ון בליזדייל הוא מבקר קולנוע, סופר ופודקאסטר המתגורר באיטליה. כתביו פורסמו ב"הגרדיאן", "הטיימס", "האקונומיסט", "וראייטי" ו-Sight and Sound, והוא מחבר ביוגרפיה על טרנס מאליק.