צוות האנשים באולפני דיסני סובל כנראה מבעיה קיומית של חוסר רצון לפרוץ גבולות, והם בוראים לעצמם מטאפורות בגרסת הלייב-אקשן המיותרת הזו ל"מואנה". גם בהשוואה לסטנדרטים המייאשים של "מלך האריות" ו"מופאסה", המעבר הזה מאנימציה למציאות מרגיש רענן בערך כמו דג חרב שנשטף אל החוף. הבמאי תומאס קייל משחזר כאן סצנות מהסרט המקורי בסביבות חסרות אוויר שנשענות בכבדות על מסכים ירוקים.
>> לא מפחדים ממסכים: 13 סרטי ילדים מומלצים במיוחד לצפייה בדיסני+

למען אלה שלא מכירים את הסיפור, העלילה עוקבת אחרי מואנה הצעירה מהאי הפולינזי (שאינה נסיכה, תודה רבה), בגילומה של קתרין לאגאיה. היא מגלה שהאל-למחצה מאווי (דוויין ג'ונסון, שגם דיבב במקור) גנב את הלב של האלה טה-פיטי, מה שהביא לקללה שפוגעת ביבול ובדגה באי שלה. סבתה השובבה טאלה (רנה אואן) מעודדת אותה להמרות את פי אביה הצ'יף ולצאת אל מעבר לשונית כדי להחזיר את האיזון לעולם.

אואן, שפרצה בדרמה המאורית "פעם היו לוחמים" ב-1994, משמשת עזר כנגדה של לאגאיה החדשה, ומביאה חום ונשמה שמתפוגגים ברגע שמסעה הסוער של מואנה מתחיל לספק רגעי עלילה מוכרים בסביבות אפקטים ויזואליים שטוחות ובריכות סטודיו. בעיתוי מביך, החודש עולה לאקרנים הרפתקה ימית נוספת וטובה בהרבה, "האודיסיאה", שצולמה ברובה בלוקיישנים אמיתיים – וההבדל ניכר לעין.

השירים של לין-מנואל מירנדה, אופטאיה פואי ומארק מנסינה עדיין מדהימים, אבל הבימוי של שני השירים המרכזיים ("You're Welcome" ו-"Shiny") חסר את השנינות והקלילות של סרט האנימציה המקורי. זה האחרון, בדיבובו החוזר של ג'מיין קלמנט כמפלצת סרטן מונפשת לא פחות מבסרט הראשון, חסר את אותה קופצנות שובבה. ג'ונסון אמנם נותן עבודה נהדרת ומסורה בתור מאווי, אבל שוב, הוא היה עדיף בתא ההקלטות.

ישנו שיר חדש של מירנדה (שאולי ישיג לו את ה-EGOT שהוא היה אמור לקבל כבר ממזמן בטקס האוסקר הקררוב), כמה סצנות שעובדו מחדש ותסריט שנותן קרדיט לתסריטאית הסמואית דנה לדו מילר לצד ג'ארד בוש מ"מואנה". מובן שזה חשוב ומשמעותי לראות תרבות פולינזית מיוצגת שוב בסרט גדול. אבל האם לא מגיע לה סיפור חדש ולא החימום הזה של ארוחת הערב משבוע שעבר?

• ביקורת סרטים
• המסך
• ❤ תרבות