זו לא פרסומת לבירה, אלא סדרה מצוינת מיוצר שיוצא מאזור הנוחות

מאז פרץ לתחום הטלוויזיה עם "פיקי בליינדרז" (מתנצל, לא מסוגל להביא את עצמי לקרוא לזה בשם התקני "כנופיית ברמינגהאם"), סטיבן נייט הפך לאחד השמות המבוקשים יותר בשירותי הסטרימינג. רק שנה יצאו 2 סדרות שונות שלו בשני שירותים שונים: הראשונה היתה "אלף מכות" שעלתה בדיסני+, והציגה את סיפורו של מאלף אריות ג'מייקני שהופך למתאגרף. השנייה, שעלתה לאחרונה לנטפליקס, מספרת על עולם שונה למדי, שכולל לא הרבה יותר אלכוהול ולא פחות אפלוליות מהשאר, גם אם האלימות טיפה פחתה.
>> מה ראינו בלילה: 7 סדרות מומלצות ועוד שהחזיקו אותנו ערות השבוע

"שושלת גינס" עוסקת, כיאה לשמה, בסיפורה של מבשלת הבירה המפורסמת מאירלנד. הסדרה מציגה איך מבשלת הבירה הדבלינאית הפכה לפני קצת יותר מ-200 שנה לאימפריה בינלאומי, ואם זו נשמעת לכם כמו פרסומת סמויה למותג בירה – אל דאגה. זאת בכל זאת סדרה של סטיבן נייט, מה שאומר שיש פה חגיגה של אלימות, שערוריות משפחתיות, עסקים מפוקפקים, סמטאות מלוכלכות והמון עשן. וכן, גם המון בירה. גינס, אם להיות ספציפיים. אך אם חשבתם שתראו איך נולדה הבירה, "האוריג'ן סטורי" אם תרצו, טעות בידכם. זוהי בכלל סדרה על הנכדים של מייסד המבשלה.

ארתור, האח הבכור, הוא פוליטיקאי שמרן ושאפתן שלועג למאבק העצמאות של האירים, וכמובן שהוא גם הומוסקסואל בארון שמתחתן עם אישה כדי להפיג את השמועות עליו. את דמותו מגלם אחד מהשחקנים האהובים עלי בשנים האחרונות, אנתוני בויל, ומדובר בליהוק מושלם לא רק בשל המשחק הנהדר, אלא גם בזכות הדמיון יוצא הדופן לפסלו של ארתור. האח השני, אדוארד ששואף להיות השליט היחיד על המבשלה, מגולם בכישרון רב על ידי לואיס פרטרידג'. אדוארד הוא האח הקר והמחושב, אך מתחת לחזות הזאת מסתתרת אמביציה חסרת מעצורים. ישנם עוד שני אחים (בנג'מין השיכור בעל נפש האמן, שחייב המון כסף לארגון פשיעה; ואן, המשמשת בתור המצפן המוסרי של המשפחה), אך הסדרה מתמקדת בעיקר באדוארד וארתור, שיורשים את המפעל לאחר מות האב גינס, אבל שווה בשווה. אף אחד לא יוכל לזוז בלי השני.

בניגוד לסדרות קודמות של נייט, במרכז הסדרה לא עומדת משפחת פשע, אלא רק משפחה מהמעמד הגבוה שמתנהגת כמו משפחת פשע. כדי להשליט את כוחם ברחבי העיר הם משתמשים במנהל העבודה רפרטי – מעין בריון רגיש ושרמנטי שמגדיר את עצמו בתור "הזונה של המשפחה". הוא עושה דברם, מכה בשמם וגם – סלחו לי על הצרפתית – מזיין בשמם. הדמות שלו משתייכת להמון דמויות שנכנסות לקטגוריה של "אני חושב שהן יהיו חשובות בהמשך", לצד דמותו של ביירון יוז – שהוא רק חצי גינס (וחצי בן לאויביהם, הפיניאנים), שמגולם על ידי ג'ק גליסון, שאתם זוכרים מצוין כמלך ג'ופרי מ"משחקי הכס". אבל התפקיד שלו פה שונה – ביירון נראה ומתנהג בנכלוליות לא פחות מג'ופרי, אבל האכזריות של המלך הצעיר הגיעה מלמעלה, בעוד הרמאות וההונאה של ביירון מגיעה מלמטה, מה שהופך אותו לדמות מסקרנת במאבק בין גינס לאחווה הפניאנית. מגוון הדמויות הזה בונה בסיס שמחייב עונה נוספת – כולל קליף האנגר מבוצע כהלכה – וגם טביעת האצבע של סטיבן נייט מורגשת היטב בסדרה. 

יש המון גוונים לנוסחתיות. סטיבן נייט הוא יוצר נוסחתי, אך בהחלט משתייך ליוצרים הנוסחתיים האיכותיים. אם תסתכלו על הסמטאות של נייט בסדרות תראו הרבה דברים זהים – הן מלאות בוץ ושלוליות תחת שמיים חשוכים, גיצים באוויר, עשן נמוך עוטף את הרגליים, כובעים ייחודיים ונגיעות פוליטיות שמתובלות במאבקי כוחות קטלניים. העניין הוא, שביחס לאחים שלבי או הזקאיה הג'מייקני, האחים גינס צריכים משמעותית פחות אלימות. זה לא שאין אלימות בכלל בסדרה, אבל ביחס ליצירות אחרות של נייט זה נחשב לרגוע, וזה לא בהכרח רע – כי זה מכריח אותו לצאת מאזור הנוחות שלו, ולתת לדמויות בחירות שלא בהכרח דורשות שימוש בכוח.

במקום פרסומת לבירה, קיבלנו סדרה שמציגה היסטוריה פיקטיבית של אחת מהשושלות הכי מטורפות בהיסטוריה. ברצינות, היא פסיכית לגמרי. ניסיתי להבין אותה, וכל אדם שני בשושלת הזאת הוא מישהו חשוב – עיתונאים, פוליטיקאים, פילנתרופים, דוגמניות, ואומנים רבים. סטיבן נייט הצליח לאתר את המעניינים שבהם, ולהפוך את הסיפור שלו להרבה יותר מעניין. יחד עם זאת, הוא גם בחר להציב לעצמו אתגר ולצאת מעולמות הפשע המאורגן. גם אם זה לא רחוק משם, זה עדיין עשוי היטב ומלא בהפתעות. אם אתם צריכים למלא את החלל עד שיבוא הסרט של "פיקי בליינדרס", ועל הדרך ללמוד קצת היסטוריה (אבל ממש קצת, כי רוב העלילה היא בדיונית), אז תכינו שישיית גינס כי זה הבינג' הבא שלכם.
"בית הבירה", עונה 1, עכשיו בנטפליקס