בקטנה: כך כבש הצ'ייסר את תרבות השתייה המקומית

עונת החתונות נפתחה החודש בקול תרועה רמה. היכונו לחודשים של זיוף מחמאות, התנשאות על שאר האורחים והרטבת הגרון עם צ'ייסר מהבר הפתוח. "אנשים אוהבים לשתות בחתונות בעיקר צ'ייסרים של אלכוהול פרימיום", מעיד תום קדוש, שמנהל ארבעה אולמות אירועים בעיר, "אנחנו מרגישים שבשנתיים האחרונות שוט זה טו מאץ'. אפשר לראות את זה בעיקר בברים אקטיביים שיש בכל חתונה. המלצרים עם המגש הכסוף לעולם לא יגישו את הכוס של השוט, שעפה מהאופנה. אני אפילו לא זוכר את הפעם האחרונה שזה קרה".

החתונות אינן יוצאות מן הכלל – מנת השוט הולכת ונעלמת בשנים האחרונות גם מהתפריטים של הברים ובתי הקפה. בעלי העסקים רבים כבר לא מחזיקים כוסות שוט בבר, ואפשר למצוא אותן בעיקר במקומות בילוי אהובים על תיירים או בברים המנסים לשמר תרבות שתייה קלאסית. גם היבואנים והמשווקים כבר לא מצרפים כוסות שוט לאריזה של בקבוקי הוודקה והחליפו אותן בצ'ייסרים או במשקה אנרגיה. "היום אם תיכנסו לבר תראו, במקרה הטוב, כמות מזערית של שוטים לעומת כוסות הצ'ייסרים", אומר גל יניב, מנהל ההדרכה והתוכן של יבואנית האלכוהול הכרם. "השוט הפך למושג נדיר בשוק הזה. בשנים האחרונות החברה שלנו מעדיפה לקדם את השתייה בצ'ייסרים, אפילו משקאות שנועדו לכוסות שוט. זו מנה שקשה להחדיר לגרון של הצרכן הישראלי הממוצע".

גם בקרב השתיינים המנוסים שגדלו בימים שבהם רוברט דה נירו אמר "Give me a shot", נראה כי המידה הזאת פינתה את מקומה למנה המוקטנת. אדי ניומן – בוגר המחזור הראשון של בית הספר לברמנים זמן אמיתי ואחד הברמנים הוותיקים בתל אביב – מספר: "גם אני התחלתי לשתות צ'ייסרים וזה מעצבן אותי. השבוע מישהו נתן לי לשתות שוט שלם ופתאום הוא נראה לי יותר מדי וטשטש אותי לרגע. ב־2002 התחלתי להרגיש את תחילת דעיכתו של השוט בישראל, אבל היום נראה שהוא הולך להיעלם לתמיד. בשלב מסוים לא יהיה בר שירצה לרכוש אספקה של כוסות כאלה אם אף אחד לא שותה מהן".

תכולתה של הצ'ייסר, אותה כוס שמחקה את השוט, היא כ־30 מ"ל. גם בחו"ל קיימות גרסאות שלה: מנת חצי שוט תוכלו לשתות, בין היתר, גם בברים באיטליה, בשבדיה, בארצות הברית, בהודו ובקנדה (שבה הצ'ייסר נקרא "פוני שוט"). בגרמניה הפריזו במיוחד, ושם כוס של דאבל שוט דומה במידתה לצ'ייסר הישראלי. בחלק מהעולם חי הצ'ייסר בשלווה לצד השוט, שעודנו מבוקש להרמות כוסית בחברה (פארטי־שוט) או כעונג חלופי (קיטשן־שוט, שמיועד לבישול קולינרי).

יש אגדות אורבניות רבות על מוצאו ועל סיפור לידתו של הצ'ייסר הישראלי, שבאנגלית בכלל משמש ככינוי לכוס הבירה המלווה (מילולית: רודפת) שוט של משקה חריף יותר. "הרבה נותנים לי את הקרדיט לזה, מפני שבשנת 1989 הכוס הזאת לא הייתה קיימת בכלל", טוען נוימן. "ב־1992 עבדתי בטאקאמרו, מהמסעדות היפניות הראשונות בארץ, לצד ברמן שעבד קודם במנזר. באותה תקופה התחילו לשתות בארץ סינגל מאלט וזה היה יקר, כי לא היו מייבאים אותם, אז הצענו טעימות של סינגל מאלטים בחצאי כוסות של שוט. את הכוסות מצאנו בארגז במחסן. ראינו כי טוב והבנו שאפשר לעשות כל דבר בחצי מנה".

סיפור אחר הוא זה שמציע ליאור הרגיל מבר המנזר, שעל פיו מסעדה אחרת, צ'אקרה הירושלמית, הייתה החלוצה: "הם הזמינו במיוחד מין כוסות קטנות כאלה כדי לפמפם אווירה, חילקו ערק והרימו בקטנה מדי פעם. לא ברור אם הם המציאו את המילה צ'ייסר, אבל הם בטח היו הראשונים עם הקונספט של הקטנות. הם לא מכרו אותן ראשונים אלא חילקו בחינם, כדי לצ'פר ולהתניע ערב".

הרגיל, שעדיין מחזיק שוטים על מדף הכוסות, טוען כי תנודות הכלכלה נתנו ליחידת המידה החזקה דחיפת עידוד: "בהתחלה הייתה ירידה במידה – מ־60 מ"ל זה ירד ל־50. ב־2008 המשבר הכלכלי דחף אנשים להיות קריאטיביים. דברים לא נעשו במכוון, רוב בעלי המקומות פה הם לא לוחמים אידיאולוגיים אלא שורדים שבוחרים באופציה הקלה, מעדיפים להיכנע מיד לטרנד במקום לנסות להוביל או לשמר תרבות ישנה. אני לא דוגמה וגם המקום שלי לא. אנחנו משמרים את הכוס הזאת בדיוק כמו מקומות אולד פאשן, למשל מתי המקלל משוק לוינסקי".

טל חוטינר מהשישקו והסרווסריה, לעומתו, לא מתרפק: "השישקו פתוח כבר שבע שנים ואני חושב שדי התחלנו את הטרנד של 'שתה בירה אחת ותקבל שניים־שלושה צ'ייסרים בחינם'. אין פה שוטים ולא היו מעולם, אפילו לא כוס אחת. אני בן אדם שיודע לשתות אבל קשה לי לדחוף כמות כזאת. פעם בשביל להזמין את כל הבר היה צריך 15 מנות, והיום בגלל הצ'ייסרים אפשר רק שבע. זה גם יותר בטיחותי וקשור לכך שלפני עשור הינשוף המשטרתי הגיע לכאן ואנשים החלו להיות מודעים לכמות שהם צורכים. בשלוש השנים האחרונות רק משהו כמו חמישה אנשים ביקשו אצלנו שוט".

ניסים מלאך מסלון ברלין מחזק: "מה זה שוט?! עוד קיים דבר כזה?! מבחינתי יותר מחמש שנים כבר אין. אמנם אני מחזיק את הכוסות אבל יוצא לי להשתמש בהם רק כשמגיעים תיירים, לרוב מאמריקה או סקייטרים צעירים. אני אפילו לא מציע את זה כי הקהל יודע מה הוא רוצה. הצ'ייסר זה בלוף, הרווח הכי טוב שיש לבעל בר. אמנם אנחנו לארג'ים בנושא הזה, אבל במקומות אחרים זה עולה קצת יותר מחצי מנת שוט ויש לזה גלגול והמשכיות, כך שהלקוח יזמין חצי מנה נוספת ובסופו של דבר ישלם יותר".