המסך הגדול חוזר: 10 סרטים מעולים על הקולנוע לכבוד שובו

השיבה אל בתי הקולנוע אחרי יותר משנה של צפייה ביתית היא אירוע שצריך לחגוג, ויממה לפני שזה קורה ואנחנו חוזרים לטחון פופקורן בחשיכת האולמות, הנה רשימה חגיגית של עשרה סרטים מעולים שסובבו את המצלמה אחורה, לסלפי על הקולנוע עצמו – התעשיה, היוצרים, הכוכבים והצופים. אקשן. 

 השחקן: דיוקן ארסי ורצחני

תסמכו על רוברט אלטמן שיציע את אחד הדיוקנאות הכי חדים וארסיים של תעשיית החלומות ההוליוודית והאופן שבו היא משווקת את עצמה לציבור כארגון צדקה ללא מטרות רווח. בסרט מ-1992 טים רובינס מגלם מנהל באולפן שמתמודד עם יריב ששואף לתפוס את מקומו. על הדרך הוא רוצח תסריטאי מתוסכל ששלח לו מכתבי איום, ומביא להפקה תסריט שיוצא לדרך ככתב אשמה חמור סבר נגד הוצאות להורג, ומגיע למסך כלהיט אקשן עם ברוס וויליס וג'וליה רוברטס והפי אנד (הצופים בהקרנת המבחן בשכונת קנוגה פארק שנאו את הסוף המקורי). שלל הופעות אורח של כוכבים בתפקידי עצמם תורמות לתחושת האותנטיות של הסרט, שגורף אותנו אל תוך האירוניה העצמית שלו.

Show People: הוליווד צוחקת על עצמה

הוליווד תמיד אהבה לצחוק על עצמה. הקומדיה האילמת של קינג וידור מ-1928, שמספקת הצצה מחויכת אל מאחורי הקוליסות, לא איבדה את חינה. היא מספרת על צעירה שאפתנית בשם פגי פפר שמגיעה להוליווד במטרה להפוך לכוכבת של דרמות היסטוריות, אך מגלה שכיף יותר בקומדיות סלפסטיק. בתום הקרנה המבחן של סרטה הראשון (הצופה הכי נלהב הוא הבמאי עצמו) ניגש אליה מעריץ ומבקש חתימה. פגי מנפנפת אותו ולא מזהה שהמעריץ הוא צ'רלי צ'פלין בתפקיד עצמו (כלומר, ללא השפם ושאר המאפיינים של דמותו הקולנועית). זה תפקידה המפורסם ביותר של מריון דיוויס שגולמה על ידי אמנדה סייפריד ב"מאנק" (הופעה שזיכתה אותו במועמדות לאוסקר).

לילה אמריקאי: הטריפ של טריפו

סרטו זוכה האוסקר של פרנסואה טריפו מ-1973 עוקב אחר צילומי סרט באולפן בניס, על רקע תפאורות שנבנו שם לצורך הפקה הוליוודית. אגואים מתנגשים, שחקנית וותיקה ששוכחת את הטקסט, חתול שמסרב לשתף פעולה, כוכב קפריזי ששוכב עם השחקנית הנשואה שלצידו ומאיים להרוס את חייה – אלה ועוד גורמים לבמאי, בגילומו של טריפו עצמו לומר: "לעשות סרט זה כמו נסיעה בכרכרה במערב הפרוע. כשאתה מתחיל, אתה מקווה לטיול נעים. באמצע הדרך, אתה רק מקווה לשרוד". איכשהו בסוף יוצאת מזה אמנות. הסרט המלבב הזה כונה בזמנו ה"81/2 של טריפו", רק שצריך לזכור שסרטו של פליני על חיבוטיו הנפשיים של במאי קולנוע מסתיים בביטול ההפקה, ואילו "לילה אמריקאי" מסתיים ביום האחרון של צילומי הסרט, ומותיר אותנו עם תחושה שחייהם של אמני הקולנוע מלאים תסכולים אך גם ממכרים.

יחי הקיסר!: פרנויה הוליוודית וכיף גדול

האחים כהן במצב רוח קליל יצרו קומדיה שטותית ופקחית על הוליווד בימי הפרנויה מהקומוניסטים בתחילת שנות החמישים. ג'וש ברולין מגלם מנהל הפקה באולפני קפיטול, שמוטל עליו להעלים את חטאיהם של הכוכבים הלא ממושמעים כדי שעיר החלומות תוכל לשמר את הדימוי הזך שכה התאמצה לאמץ. כשכוכבת סרטי בריכה (סקרלט ג'והנסון) נכנסת להריון, הוא נדרש למצוא לה בעל ולדאוג שהשמועה לא תגיע לטורי הרכילות. וזה עוד כלום לעומת האתגר המרכזי – שחקן שתיין (ג'ורג' קלוני) נחטף באמצע צילומי אפוס חרבות וסנדלים על ידי מחתרת של תסריטאים קומוניסטים. העלילה האבסורדית מצפינה בתוכה אבחנות עמוקות ואירוניות, אבל זה בעיקר כיף גדול. אולפני קפיטול הבדיוניים שימשו גם כאתר ההתרחשות של "ברטון פינק" שהכהנים יצרו 25 שנה לפני כן. הסרט הסוריאליסטי על תסריטאי ניו יורקי שנשכר על ידי האולפן לכתוב סרט אגרוף מציע מבט הרבה יותר אפל על הוליווד בתחילת שנות הארבעים. 

שיר אשיר בגשם: חגיגות תור הזהב

הקומדיה המוזיקלית מ-1952 מגחכת באהבה על תעשיית האשליות ומשחזרת בהומור את השבר הגדול שחוותה הוליווד ב-1927 כשהסרטים החלו לדבר. דבי ריינולדס בת ה-19 מתוקה, ג'ין קלי רוקד בגשם ודונלד אוקונור רוקד על הקירות, אבל את ההצגה גונבת ג'ין הייגן בתפקיד הכוכבת הנרקיסיסטית והלא מאוד אינטליגנטית שמאבדת את עולמה כשקולה הצייצני נחשף לקהל. זאת היתה יכולה להיות טרגדיה (כמו "שדרות סנסט" של בילי וויילדר) אילו הסיפור התמקד בה. אבל היא רק דמות משנה בקומדיה המופלאה שחוגגת את תור הזהב של הוליווד.

הכפיל: לצלול אל תוך האשליה הקולנועית

חשוד ברצח שנמלט מהמשטרה נקלע לסט של סרט על מלחמת העולם הראשונה. משום שגרם בטעות למותו של איש הפעלולים של ההפקה, הבמאי מגייס אותו למלא את מקומו, כדי שיוכל להרחיק את השוטרים ולהמשיך בצילומים. המותחן הקומי המחוכם והמענג של ריצ'ארד רש מ-1980 צולל את תוך האשליה הקולנועית, מגמיש את הגבולות בין מציאות לבדיה ולא פעם עובד עלינו בעיניים. כיף להיסחף אל תוך הסחרור הזה בניצוחו של פיטר אוטול המגלם את הבמאי המניפולטיבי שנהנה לבלבל את הכפיל ואת הצופים. כבונוס, יש גם פסקול מדבק.

אד ווד: שיר הלל לאהבת הקולנוע

שיר הלל ליצירה הקולנועית שבאה מאהבה ונעשית בהתלהבות, גם אם בחוסר כשרון מופלג. טים ברטון ביים ב-1994 את הסרט הנהדר הזה על במאי קולנוע משנות ה־50, שנחשב לגרוע ביותר בכל הזמנים. ג'וני דפ, מצויד בשפמפם קטן ובחיוך חושף שיניים, גילם את במאי סרטי המפלצות שהסתפק בטייק אחד אך הצליח להדביק אנשים בהתלהבותו הבלתי נדלית, בהם כוכב סרטי האימה המוקדמים בלה לוגוסי, כאן בגילומו זוכה האוסקר של מרטין לנדאו. זכור במיוחד השילוב המופלא בין פאתוס לגרוטסקה בסצנה מהסט של "כלתו של המפלצת", שבה לוגוסי הקשיש נכנס לשלולית כדי להלחם בתמנון מפלסטיק, ומתבקש להניע בעצמו את הזרועות המאיימות. צמד התסריטאים סקוט אלכסנדר ולארי קאראזווסקי חזרו לעסוק בקולנוע טראש ב"קוראים לי דולמייט" מ-2019, המשחזר בחן את סיפורו של הקומיקאי השחור רודי ריי מור (אדי מרפי בהופעה כובשת) שביים את עצמו בסרט קונג פו וכבש את המסכים.

רעם טרופי: זפטה לשוברי הקופות

הוליווד של עידן שוברי הקופות (שהחל באמצע שנות השבעים ונמשך עד היום) חוטפת זפטה בקומדיה של בן סטילר מ-2008 על הפקה עתירת תקציב שמצטלמת בלב הג'ונגל, עד שהכוכבים הקפריזיים הורסים את הצילומים. רוברט דאוני ג'וניור אדיר בתפקיד שחקן אוסטרלי אובססיבי שעבר הליך ניתוחי שהכהה את עורו כדי שיוכל לגלם חייל שחור. ספק אם הוא היה יכול לגלם את הדמות הזאת היום, כשהרגישות לנושא הבלאקפייס הולכת ומתעצמת. בינתיים בהוליווד מתיו מקונהיי מתאבד על תפקיד סוכנו הנאמן של כוכב הסרט, וטום קרוז משמין ומקריח לצורך פרודיה על דמות המפיק. הסרט הפרוע הזה מאבד פוקוס בחלקו השני, כשהוא נפרד מההפקה והופך לסתם קומדיית אקשן, אבל עד אז הוא מציע כמה אבחנות מבדרות על הפוזות המתנגשות של תעשיית הסרטים.

תפוס את שורטי: העולם ההוליוודי התחתון

ספרו של אלמור לאונרד על גנגסטר שמגיע להוליווד לגבות חוב ומגלה שתעשיית הסרטים מתפקדת כמו העולם התחתון, עובד ללהיט קולנועי מ-1995 וגם לסדרת טלוויזיה משובחת ב-2017. ג'ון טרוולטה בקולנוע וכריס או'דוד בטלוויזיה מגלים שניסיונם וכישוריהם מאפשרים להם להשתלב בצד ההפקה, לפרוח וגם להנות מהעבודה. אחד מקווי העלילה המבריקים בסדרה עוסקים בצילומי דרמת תלבושות בריטית במדבר בניו מקסיקו, כאמצעי להלבין כספים של סוחרת סמים אימתנית. זה כמעט עובד. ריי רומנו מעולה בתפקיד מפיק של בי מוביז שהסתבך מעל הראש, וכולי תקווה שהסדרה תחזור לעונה רביעית. 

חור בלבנה: סאטירה קולנועית על קולנוע

אחרי שהקיוסקים המתחרים שלהם כושלים, צלניק (אורי זוהר) ומזרחי (אברהם הפנר) משתפים פעולה ומקימים עיר סרטים במדבר. מה הם לא מצלמים שם – מערבונים, סרטי סמוראים, סרטי גנגסטרים, טרזן וקינג קונג, ואפילו סרטים ישראלים. אורי זוהר אסף את החברים – שייקה אופיר, שמוליק קראוס, אריק לביא, דן בן אמוץ, שושיק שני, מונה זילברשטיין, ישראל גוריון ועוד – וירד איתם לארבעים ימי צילומים באילת. הסרט האוונגרדי נטול התסריט מ-1964 משתמש בנרטיב של הקמת תעשיית קולנוע במדבר כסאטירה על החזון הציוני, אבל יש בו גם כמה אמירות חדות על המדיום עצמו. זכורים במיוחד הסצנה שבה שחקנים ערבים (המגולמים על ידי שחקנים יהודים) מתחננים "לשחק פעם אחת אנשים טובים", וסיקוונס מבחני הבד של נשים שההפקה פנתה אליהן ברחוב ושאלה אם הן רוצות להופיע בסרט.