כל הגא'אז הזה: מסעדה ביתית עם אוכל אתיופי מסורתי, כמו שצריך

מבחינה קולינרית, עליית יהודי אתיופיה טרם הצליחה לחדור את חומות התודעה של הפודיז. מסעדות עממיות זוכות בעיקר לאזכור בקבוצות ייעודיות – "גרגרני שאנן" למשל – אך רובן נותרות בגדר הרפתקה למיטיבי לסת. ואז אלעזר טמנו הגיע עם סטודיו גורשה, ויצר שילוב פנומנלי בין מטבח אתיופי אותנטי לפיין דיינינג באופן שהקל על העיכול (פיזי ומנטאלי כאחת), והניח בגאווה במרכז הבמה טעמים מסעירים וחומרי גלם מהבית. גא'אז (Ge'ez), מסעדה אתיופית חדשה ברחוב הרכבת, אינה מתיימרת להיתלות באילנות כה גבוהים. במקום זאת, היא מביאה את המטבח האתיופי הביתי באופן נאמן למקור, בעטיפה אסתטית ונעימה מהחמארות שאולי הכרתם באזור התחנה המרכזית.
>> דרינקים באמבטיה, פתיתים בקטן, שוק בחניון ועוד חדשות האוכל

גא'אז, אם תרצו לדעת, הוא שמה של שפה נוספת באתיופיה. בעוד אמהרית מקובלת בחיי היומיום, גא'אז מיוחסת לטקסים דתיים בכנסייה האתיופית האורתודוקסית. הבעלים טינסיי הגיעה לארץ לפני עשר שנים, ועבדה במסעדת גורשה בשדרות הר ציון (לא לבלבל עם סטודיו גורשה של טמנו), עד שנסעה לאתיופיה להקים משפחה, וכשחזרה החליטה לפתוח מסעדה משלה.

היא גייסה חברות ובנות משפחה, מצאה חלל מתאים ופתחה מסעדה ביתית עם אוכל אתיופי מסורתי. "אנחנו רוצים להביא לתל אביב את הבישול האתיופי", היא אומרת ומספרת על תגובות חמות מצד לקוחות שמכירים את המטבח האתיופי, ישראלים וילידי אתיופיה כאחד. "בשבוע שעבר היה לנו חג והגיעו משפחות שאמרו שזה בדיוק הטעם של הבית, בדיוק כמו שאמא עושה. גם ישראלים שביקרו באתיופיה אוהבים וחוזרים".

בביקורה באתיופיה הצטיידה טינסיי בתבלינים שאינם קיימים בארץ, והכל בשם האותנטיות. בתפריט הפתיחה מופיעים זה לצד זה שמות מוכרים כמו דורו וואט (תבשיל עוף ברוטב פלפל אתיופי בשם ברברה) ואליצ'ה וואט (תבשיל בקר בתבלינים מסורתיים עם שום וג'ינג'ר), לצד קיקל (תבשיל כבש במרק מתובל בכורכום) וטיבס פירפיר (בשר מיובש מבושל ברוטב מתובל).

תבשיל שירו וואט מגרגרי חומוס וואט עדשים נותנים מענה באגף הטבעוני, ואפשר ואף רצוי לבקש הסבר על מונחים לא מוכרים – סוף פתפת למשל (תבשיל גרעיני חמניה מרוסקים באינג'רה). את האינג'רה מכינים במקום, וכדי להתנסות בכמה שיותר טעמים ותבשילים כדאי להזמין מנת חג מעורבת, שיש בה מעט מכל דבר. קפה אתיופי אמיתי חותם את הארוחה, ועבודות אמנות וכלים אותנטיים מדגישים את המסורת שעדיין זרה לרובנו.

המחירים כנהוג בתל אביב: 35-40 ש"ח למנת פתיחה, 60-80 ש"ח לעיקרית ו-100 ש"ח למנת חג. טינסיי מדגישה שהמנות אינן מותאמות לחיך הישראלי ואין לה כל כוונה להתגמש בעניין כי "אנחנו רוצים שאנשים יטעמו את הטעם האמיתי". כרגע אפשר להתרשם מהטעמים האתיופיים החדים רק בישיבה במקום, אך בקרוב יהיו משלוחים. אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים בין פיה להמבורגר, תנו צ'אנס לקיטפו וטיביס. "האחים כהי העור שבאים מאתיופיה, מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה" כתב אהוד בנאי בשיר "עבודה שחורה". אחרי כל כך הרבה שנים בארץ, לא הגיע הזמן שלכם כבר להכיר את התרבות גם דרך הצלחת?
הרכבת 2, ראשון-רביעי 22:00-12:00, חמישי-שבת 23:00-12:00 (שעות פתיחה בהרצה)