galshmu

"גבע לא יכול להתאהב": זה מאוד מצחיק, עד שזה נעשה עצוב

ההפקה הראשונה של תיאטרון המשולש שזכיתי לראות היתה "האחד". המחזמר שכתב וביים רום רזניק סיפר על בחור תל אביבי שנפרד מבן זוגו ויוצא לחפש אחר האחד שיבוא במקומו. "גבע לא יכול להתאהב" מאת אמיר זלוטר ובבימויו של רזניק ניחן, לכאורה, במבנה דומה. גם הוא מספר על צעיר תל אביבי שאחרי הפרידה מבן זוגו יוצא לחפש תחליפים בגריינדר. רק שבמקום לפצוח בשיר גבע נוסע לברלין. אתר ההתרחשות הזר והטעון מספק מכשולים נוספים לאלה הבינאישיים הבסיסיים – בעידן הנוכחי גבע חושש להזדהות כישראלי פן ייתפס כנציג של ג'נוסייד, למרות שהוא בסך הכל שמאלני.
>>

מה שמתחיל כקומדיה מאוד עדכנית על סקס וזהות פוליטית, צובר בהדרגה רבדים נוספים, כשאנחנו מכירים את גבע לעומק ומבינים את המשמעות המלאה של הכותרת. גבע מספר לנו את סיפורו בגוף ראשון, לפעמים מתאר את האירועים תוך כדי שהם קורים, סטייל וודי אלן ב-"הרומן שלי עם אנני". זה מאוד מצחיק, עד שזה נעשה עצוב, כשאנחנו מבינים שהוא חושף טפח ומסתיר טפחיים. לפעמים הוא גם מדבר בלשון עתיד, מה שמעורר תהייה אם הדברים אכן קורים, או שהוא מדמיין אותם.

האם אכן הדברים היו? "גבע לא יכול להתאהב", תיאטרון המשולש (צילום: אורון קפלן)

"גבע לא יכול להתאהב" הוא פיתוח של "אוטואנטישמיות בגריינדר" שהוצג בפסטיבל "דרמה קווין" ב-2024. זלוטר ("הדיכאון של מאיה כץ") כתב את המחזה בהשראת התנסויותיה האישיות בברלין, לשם עבר אחרי ה-7 באוקטובר. "הרבה דייטים התחילו בטוב והתפתחו לשיחות מאוד טעונות וביקורתיות", הוא סיפר אז בראיון ל"מאקו". "יכול לשבת מולי גרמני אינטליגנט מאוד ופתאום הוא מטיח בי האשמות על המצב בארץ, על צה"ל ועל כיבוש. בשבילי זה מרגיש תמיד מאד אישי, כאילו אומרים לי בפנים שלא הייתי צריך להיוולד, שאין לי זכות קיום".

יש לציין שבמחזה החוויה המתוארת של מפגשים לא נוחים עם זרים עברה ריבוד, וצופנת הפתעות קטנות. ולא פחות חשוב – המחזה, כאמור, לא נשאר שם אלא חודר פנימה. הפניה המפורשת לעבר קומדיה רומנטית סטייל "נוטינג היל" נראית מעט מעושה, אך השאלה "להישאר או לא להישאר" בברלין מקבלת תשובה מאוד אישית ונוגעת ללב.

מנגינות של השלכה. "גבע לא יכול להתאהב", תיאטרון המשולש (צילום: אורון קפלן)

תום חודורוב ("רינגו", "מיקי מציל"), שחקן בעל חן בלתי נדלה, מפליא לגלם את גבע החמקמק. הוא מפלרטט עם הקהל, ושובה אל ליבנו תוך כדי שהוא מרחיק את הגברים שעל הבמה. תומר ברש יפה התואר מחליף מבטאים ודמויות בהופעה זיקיתית כגברים השונים שגבע פוגש בגריינדר. ללא כל מאמץ נראה לעין הוא הופך מחתיך נחשק לחננה מאוהב. אלון ליאור מצוין גם הוא בתפקיד החבר הישראלי נועם, שיושב בצד ומעיר הערות עוקצניות, לפני שהוא זז למרכז הבמה. בצידה השני של הבמה יושב דניאל מיוני, חמוש בצ'לו ולופר, ומספק פסקול מוזיקלי. מדי פעם הוא גם נכנס לדמותו של איתי, האקס של גבע שצץ בזיכרונותיו. אחת מהבלחות הבימוי היפות הופכות את הצ'לו עצמו להשלכה של איתי.

הבימוי הקולח של רזניק מלא רעיונות, ועם זאת הוא אינו ראוותני על חשבון הדרמה. ארבעת השחקנים נמצאים רוב הזמן על הבמה, גם כשאינם משתתפים בסצנה, כמו היו מעין מקהלה יוונית בתוך ראשו של גבע. זה עובד יפה, ללא אפקט מנכר. מאז שנוסד והתיישב במרכז הגאה שבגן מאיר, תיאטרון המשולש הולך וממצב את עצמו כמוסד בעל ערך בידורי, תרבותי וערכי, ו"גבע לא יכול להתאהב" הוא תוספת קולעת לרפרטואר.
לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• ❤ תרבות
• תיאטרון
• תיאטרון המשולש
• ביקורת הצגה