איך יודעים שהמצב באמת קשה? כשחלק מהעולמות העתידיים הגרועים שהמין האנושי מדמיין בסדרות הטלוויזיה שלו מתחילים להיראות לנו אטרקטיביים. בחרנו את הדיסטופיות שיהיו קטנות על כל מי שחי במציאות שבה מירי רגב היא שרת התחבורה. רק קחו אותנו מכאן
אין ולא יכול להיות ספק: אנחנו כבר חיים בדיסטופיה. המציאות גרועה מאוד, והיא הולכת ומידרדרת בהתמדה. שנים של סדרות וסרטי דיסטופיה הכינו אותנו לשלב הזה באבולוציה האנושית שבו אנחנו פשוט מחרבנים הכל, ואין כמעט עתיד גרוע אפשרי שהטלוויזיה לא הזהירה אותנו מפניו. והאמת שצריך להודות בה היא שבמצבנו הנוכחי יש כמה דיסטופיות שנראות אטרקטיביות ביחס למציאות שלנו. לקראת סדרת הספין-אוף החדשה של "סיפורה של שפחה", הנה כמה עולמות דיסטופיים שהיינו שמחים לחקור יותר מקרוב (אל דאגה, "סיפורה של שפחה" ורפובליקת גלעד אינם אחד מהם).
>> בסוף הרעים תמיד מנצחים: הומלנדר הוא כל מה שטראמפ חולם להיות
>> בואו לאכול ממתק: סביב השולחן הזה יושבת הישראל שיכולה להיות
לאוהבי היוקרה: רכבת הקרח
הסדרה שמבוססת על הסרט הקוריאני משנת 2013 שמבוסס על קומיקס צרפתי בכלל, לא מציגה עולם אטרקטיבי מאוד, בטח לא על ההתחלה, אבל ככל שמתקדמים לכיוון הקרונות הראשונים מגלים שזה בעצם לא כזה נורא להיות על רכבת בעידן הקרח. אז מה אם זאת דיסטופיה שמבוססת על היררכיה מעמדית? תסתכלו על הפאקינג ריזורט הזה שהם בנו שם מקדימה ותגידו לי שאתם לא מתים להיכנס לשם.
לאוהבי הטרקים: פולאאוט
מי שראה את הסדרה ו/או שיחק במשחקים יודע שהיקום של פולאאוט רצוף בהליכות וצעדות. אני לא מדבר על לך מנקודה א' לנקודה ב' בקו ישר ותגיע, אלא על להיזרק לשממה רדיואקטיבית עם מינימום משאבים ולקוות לטוב. זוהי דיסטופיה פוסט-אפוקליפטית שבה אתם יכולים אולי להיתקל בג'וק ענק, דת'קלואו קטלני או בלגיון של פנאטים של רומא העתיקה על כל המשתמע מכך, אבל זה גם עולם שהולכים בו והרבה ויש צחוקים, אז חובבי הטרקים והמסעות בטוח יהנו בו, כי אם הייתם מוכנים לעשות טרק בהרי הטיאן שאן בקירגיזסטן, מה זה טרק קטן מגוד ספרינגס לניו וגאס?
7. לאוהבי ההייטק: אפלואוד
דמיינו יקום שבו אפשר להעלות את התודעה שלכם אל תוך מציאות וירטואלית שבה אתם חיים חיי נוחות ברמת אלפיון עליון בזמן שהגוף שלכם מת. רבים דמיינו זאת קודם, אבל אף אחד לא דמיין את זה מצחיק. יש אמנם סיכוי שהאקסית המטורללת שלכם תשתלט על העסק ותשלוט בכל תנועה שלכם בחיים שאחרי המוות, אבל אם בחרתם נכון בחיים ואין לכם אקסית מטורללת – מדובר בגן העדן ההייטקיסטי-סחי שעליו אתם מפנטזים גם ככה.
6.לאוהביתל אביב: טוויסטד מטאל
בעולם המעוות של "טוויסטד מטאל", הסכנה האמיתית היא הנהגים הפסיכופתים שמסתובבים בחוץ. אם אתם חיים בעיר אתם יכולים לחיות חיים ממש נוחים ולא חייביםלקחת חלק בקרנבל הרצחני בכבישים. בקיצור, מציאות קצת יותר שפויה מזו שבתל אביב בזמן שמירי רגב שרת התחבורה.
5.לאוהביהמערב הפרוע: ווסטוורלד
אם אתם גברים מעל גיל 30 ועם יותר מ-100 שעות משחק ב-Red Dead Redemption 2, זאת כנראה הדיסטופיה בשבילכם. בגדול, זה אותו דבר אבל בחיים האמיתיים. אתם יכולים לעשןת בפארק הזה כל מה שרק תרצו. הדיסטופיה הטכנולוגית הזאת אמנם משתבשת כשהרובוטים מורדים, אבל בסך הכל נראה שדי כיף לחיות בתוכה בתור אדם שמגיע לפארק. אולי זה גם תלוי מי האדם שאתה, כי כדי לחיות במערב הפרוע וליהנות כדאי שהמצפן המוסרי שלך יהיה קצת פגום, אבל בתור ישראלים אנחנו לגמרי מסודרים בעניין הזה.
4.לאוהביחיי נצח: פחמן משודרג
ממבט ראשון, העולם של סדרת המד"ב של נטפליקס, "פחמן משודרג", לא אטרקטיבי במיוחד, אבל זה כי הסדרה הראתה לנו בעיקר את הצד של העניים בסדרה. העשירים חיים בגורדי שחקים עצומים ומפוארים, הרחק מכל הג'יפה של פשוטי העם ולא רק זה – הם זוכים להעביר את התודעה שלהם לגוף סינטטי וכך למעשה הם חיים לנצח. תכלס, לא היינו מתנגדים לחיות לנצח בתנאים האלו.
3. לאוהבי מיזנטרופיה: פלוריבוס
אם אתם בין יחידי הסגולה שיכולים להתנגד לוירוס הקטלני שמאחד את כל האנושות לתודעה אחת, ועל הדרך גם ניהיליסטים חסרי תקנה, העולם של "פלוריבוס" – הסדרה הדיסטופית של יוצר "שובר שורות" וינס גיליגן – הוא ללא ספק העולם הדיסטופי שאתם רוצים לחיות בו. אתה יכול לעשות את כל מה שאתה רוצה, אתה רק צריך לפנות לתודעה ולבקש. אתם רוצים לטוס? אין בעיה, זה בחינם. אתם רוצים מצרכים? גם, בחינם. אתם רוצים שקט? פשוט תגידו לתודעה לא לפנות אליכם יותר ועל הדרך אתם מקבלים גם חוויה מיזנטרופית מופלאה. אוטופיה בעצם.
2.לאוהביחיים בלי עבודה: ניתוק
בדיסטופיה התאגידית (דיסטופיה שבה תאגיד ענק מחליף ממשלה) של "ניתוק" מצאו את הפטנט המושלם: ניתוק מוחלט בין מי שאתה מחוץ לעבודה למי שאתה בתוך העבודה. זה כל מה שאני רוצה בחיים, ללכת לעבוד ולא לחשוב על זה שעבדתי בזמן שאני לא עובד. זה לא שהדיסטופיה מזמינה מדי, היא עדיין קרה ומנוכרת, אבל הפטנט הזה, השבב הזה שמפצל את התודעה, הוא משהו שהופך את החיים להרבה יותר נסבלים גם ביקום של קיר איגן. תביאו.
1.לאוהבי האהבה:המקום הטוב
אין אפילו צל של ספק ש"המקום הטוב" היא הדיסטופיה שהכי טוב לחיות בה, וזה לא משנה בכלל אם זה המקום הטוב האמיתי (גן עדן) או המקום הרע (גיהנום) כי גם לחיות ליד אנשים חמודים וקצת מעצבנים ולחוות קצת אי נעימויות קרינג'יות זה לא כזה נורא בהתחשב בעובדה שהכל שם צבעוני, הבתים ענקיים וגדולים ובסך הכל זה נראה כמו עיירה אמריקאית שדי כיף לחיות בה. המקום הרע האמיתי הוא נגיד מקום איום ונורא, אבל אם מתעלמים מזה – מדובר בדיסטופיה מוסרית בירוקרטית די נסבלת ונראה שכיף עם קריסטן בל במסיבות.