אדריאן ברודי חזר לגלם ניצול שואה עבור סרט שכבר לא עושים כמותו

לפני קצת יותר משנה הרכבתי עבור טיים אאוט רשימה של 16 סרטים משובחים שאורכם מעל לשלוש שעות. היא כללה סרטים כמו "הסנדק 2", "רשימת שינדלר", "לורנס איש ערב" ו"היו זמנים באמריקה". לו הרכבתי אותה היום הייתי מצרפת לרשימה את "הברוטליסט" הנפרש על פני שלוש שעות ו-34 דקות מרתקות, מה שהופך אותו לאחד מחמשת הסרטים הארוכים ביותר שהיו מועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. ההישג מרשים עוד יותר כשמגלים שהוא הופק בתקציב של עשרה מיליון דולר בלבד. כמו אלה שקדמו לו, "הברוטליסט" הוא סרט היסטורי שבמרכזו גיבור כריזמטי ושאפתני, אך הפעם מדובר באדם שבור. לכן, עם היותו אפי, אפילו מונומנטלי, הסרט אינטימי מאוד, ובמרכזו מערכת יחסים נפיצה בין שני גברים המייצגים עולמות שונים – האמן והפטרון.

>>

כמו סימפוניה קלאסית, "הברוטליסט" מחולק לארבעה פרקים מובחנים – אוברטורה, פרק שני איטי ורגוע, פרק שלישי מהיר וקופצני יותר, ואפילוג קצר שמביא את הסרט לסיום רועם. במקרה זה הוא גם מגלה לנו דברים שלא ידענו ומעניק לסיפור כולו משמעויות מטלטלות. זה סרט אינטלקטואלי, חמור סבר ועתיר סמליות, אך גם אנושי וסוחף, והוא גרף עשר מועמדויות ראויות לאוסקר, בהן לבמאי ולשחקנים.

אדריאן ברודי מגיש הופעה פנומנלית, מדודה ועם זאת בוערת ברגש עצור, כלזלו טות', יהודי הונגרי ניצול בוכנוואלד שמגיע לארה"ב ב-1947. כשהוא מגיח מהבטן האפלה של האוניה, לעיניו נגלה פסל החרות. כידוע, על הפסל חקוקות המילים שכתבה המשוררת אמה לזרוס: "הב לי את בניך היגעים, העניים, ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין". אך מנקודת מבטו של טות', הפסל אינו ניצב בגאון כמו שאנחנו רגילים לראותו בסרטים על מהגרים (למשל בפתיחה של "הסנדק 2") אלא הוא נטוי על צידו, כמעט הפוך. זה דימוי עקום של החלום האמריקאי, והוא מכין אותנו למה שטות' יגלה על ארצות הברית כארץ קולטת מהגרים, שניזונה מהם תוך כדי שהיא דואגת להזכיר להם את מקומם בתחתית.

את פניו של לזלו מקבל בן דודו אטילה (אלסנדרו ניבולה, טוב כתמיד), שכדי להיטמע בחברה הנוצרית התחתן עם שיקסע בלונדינית ושינה את שם משפחתו. אטילה מציע ללזלו לעבוד בחנות הרהיטים שלו בפילדלפיה, העיר שבה נערך אירוע הכרזת העצמאות של ארה"ב ב-1776. מונטאז' של קטעי ארכיון מציג אותה כעיר מודרנית שצומחת במהרה – אמריקה במיטבה. לזלו מעצב רהיטים מודרניסטיים, ואנחנו מתחילים לקבל מושג על הרקע שלו כארכיטקט מהולל מזרם הברוטליזם, המאופיין בשימוש בצורות בסיסיות ובהעדפה לבטון חשוף.

פיתול עלילתי מביא את לזלו אל ביתו של התעשיין האריסון ון ביורן (גאי פירס, שזאת מועמדותו הראשונה לאוסקר). אחרי מפגש ראשוני שמסתיים בגירוש ומספק הצצה לתחושת העליונות של הפריץ החדש, ון ביורן מחליט להפוך לפטרונו של הארכיטקט היהודי, ומזמין אותו לתכנן מרכז קהילתי על שם אמו האהובה. וכל הזמן הזה לזלו מחכה לרעייתו ארז'בט (פליסיטי ג'ונס מ"התיאוריה של הכל") שנתקעה באירופה עם אחייניתו, ומתקשה להשיג את האישורים הנדרשים כדי להצטרף אליו באמריקה.

ון ביורן משתייך לעשירון העליון, והוא ממלא את ביתו באורחים עטויי מחלצות, אבל הוא לא נולד לכסף. כפי שהוא אוהב לספר, הוא בנה את עצמו במו ידיו. הוא יזם קשוח, שמזכיר לצופים את דניאל פליינוויו מ"זה ייגמר בדם" של פול תומאס אנדרסון (כאן מחצבת שיש מחליפה את באר הנפט כרקע סמלי לעימות בין הגברים). אחרי שהצליח להסתנן אל קרב החברה הגבוהה, ון ביורן רוצה להוסיף לעצמו עידון תרבותי, ולשם כך הוא שוכר את היהודי האירופאי עם האף השבור. אבל הוא לא מתכוון לתת לו לשלוט ביצירה. הבניה נתקלת ברצף של מכשולים ונמשכת שנים (כמו הפקת הסרט), ובמהלכה טות' משתנה מגבר שפל רוח לאמן טוטאלי ואף מגלומני שמסרב להתפשר על חזונו. האם הוא חוזר להיות מי שהיה לפני המלחמה, או שמא נולד אדם חדש מתוך המשרפות?

כדי להשיג את המראה התקופתי המבוקש, "הברוטליסט" צולם (בעיקר בהונגריה) בפילם בשיטת ויסטה-ויז'ן שהיתה נהוגה בשנות החמישים. כמו בשנים ההן, יש גם הפסקה באורך רבע שעה שהיא חלק מהסרט עצמו. הרוקיסט דניאל בלומברג הלחין פסקול מהמם, וגם מארג הצלילים התקופתיים עשוי ביד אמן. צופים מקומיים מגיבים בחדווה כשהם מגלים שהמארג העשיר כולל את קולו של בן גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל. לטות' עצמו אין כוונה לעלות לכאן, אבל האופציה מוצעת.

הבמאי בריידי קורבט, שסרטו השלישי הוא קפיצה גדולה ביחס לשני הראשונים ("ילדות של מנהיג", "ווקס לוקס"), מציין בראיונות את סרטיו האופראיים של לוקינו ויסקונטי ("הברדלס", "הארורים") כמקור השראה בולט. כמו המבנה שבמרכזו, רוב הסרט בנוי לתלפיות, אך בפרק השלישי יש שתיים או שלוש קפיצות בתסריט, בעיקר אלה הנוגעות לאשתו ולאחייניתו השתקנית של טות'. הפערים האלה אינם פוגמים בעוצמתו של "הברוטליסט", שנחווה כמו שאגה אחרונה של קולנוע שכמותו לא נוהגים לעשות עוד.
4.5
The Brutalist בימוי: בריידי קורבט. עם אדריאן ברודי, גאי פירס, פליסיטי ג'ונס, אלסנדרו ניבולה. ארה"ב 2024, 215 דק'