בכל פעם שאני מנסה לשכנע את עורכיי לאפשר לי לכתוב על תיאטרון, אני יודע שמצפה לי עבודת שכנוע ואני לא מאשים אותם, אנשים לא מדברים על תיאטרון וצריך משהו שיצדיק כתבה על הצגה או מחזה. מזל שאמזון פריים סיפקו לי תירוץ מספיק טוב והעלו בסוף השבוע את "הדה", העיבוד למחזה המפורסם ביותר של המחזאי הנורווגי הנריק איבסן, "הדה גאבלר". והאמת? לא ברור איך אף אחד לא מדבר על זה. בעצם, זה כן ברור, אבל נגיע לזה בהמשך.

>> כבו את האורות: 22 הסרטים הכי טובים בנטפליקס
https://timeout.co.il/%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%98%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a1/ה>> "אתי" של חגי לוי היא יצירה מופתית, אינטימית וחכמהhttps://timeout.co.il/%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa/

הסרט עוקב אחר הדה, בתו של גנרל מדופלם שהתחתנה מטעמי נוחות ונהנתנות עם פרופסור באקדמיה שעומד בפני קידום, אך אינה מרגישה מסופקת מחייה. רגע לפני שהיא מתאבדת באגם (לא ספוילר, כך נפתח הסרט), היא מקבלת שיחת טלפון בה היא מתבשרת שאהובתה הישנה, איילין לוובורג, צפויה להגיע למסיבה מפוארת שמבהלכה בעלה, ג'ורג' טסמן, אמור להתחנף לאנשי אקדמיה כדי לקבל קידום ולשלם הלוואה שלקח עבור הבית שקנה לאשתו הטרייה. על המשרה בה טסמן חושק מתחרה גם איילין, וכך רומנטיקה מתערבבת עם רעב חסר מעצורים ומאבקי שליטה, כי זה כל מה שהדה רוצה בסך הכל. להחזיר את השליטה לחייה.

אם הייתם שואלים סטודנטיות למשחק איזה תפקיד הן היו רוצות לשחק, סביר להניח שהן היו עונות או ליידי מקבת' או את הדה. טסה תומפסון ("ווסטוורלד") קיבלה לידיה תפקיד מורכב שאותו היא מגלמת בצורה מדויקת בהנחיית הבמאית ניה דאקוסטה, שביימה קודם לכן את "המארוולס" ואת "קנדימן". זוהי תפנית מפתיעה עבור הבמאית שמעתיקה את הסיפור המפורסם מ-1890 לשנות ה-50' של המאה שעברה, והפכה את העיסוק הקבוע של איבסן בחוליה החלשה ביותר בתא המשפחתי לעיסוק ברבדים שונים בחברה.

לא מתאבדת. טסה תומפסון, "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

בנוסף, דאקוסטה עדכנה מעט את הסיפור והפכה אותו לפמיניסטי. רבים מתייחסים לאיבסן בתור פמיניסט, בעיקר בזכות המחזה שלו "בית בובות", אך זהו לא המקרה. איבסן פשוט רצה שבמרכז הסיפורים האלה תעמוד הדמות החלשה ביותר בתא המשפחתי וזיהה שזוהי האישה, בדיוק כפי שדאקוסטה זיהתה אילו שינויים צריכים להכניס כדי להפוך את המחזה המופתי של איבסן ליצירה פמיניסטית אמיתית, ובלי התאבדויות כתוצאה מהתקפי היסטריה.

האישה האחרת. "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

בגרסה של דאקוסטה, הדה היא לא רק החוליה החלשה בתא המשפחתי, אלא גם אישה שחורה בעידן שבו שולטים גברים לבנים, וכך הצליחה להוסיף רובד נוסף של קושי עבור הדמות הראשית מבלי שזה מרגיש מאולץ או כפוי. למעשה, היא מתייחסת לזה כמעט כמו במאית תיאטרון. בעוד במאי הקולנוע הממוצע נשאר לרוב צמוד לתסריט, בתיאטרון אפשר לקחת טקסט שנכתב לפני יותר ממילניום ולהתרחק ממנו ולמצוא את הפרשנות שלך לסיפור. אפשר לשנות את הטקסט, לקחת את החלקים שמתאימים לאמירה שלך וכל עוד זה מתחבר ל-DNA של הסיפור ומייצג את האמירה של הבמאי באותה נשימה, זה יכול לעבוד.

עבודת בימוי מופתית. "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

זה בדיוק מה שדאקוסטה עושה בכישרון רב וזו אולי הדרך היחידה שבה יכירו את המחזה הזה ומחזות אחרים בעתיד, במיוחד בישראל. צריךלומר בהזדמנות זו שממשלות נתניהו הרגו את התיאטרון הישראלי. זה לא שהוא לא קיים, פשוט אף אחד לא מדבר עליו, וזו לא רק מכה של בני נוער. גם אנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם לא מכירים תיאטרון אלא אם כן באו מתיאטרון. אנשים הפסיקו ללכת להצגות, הפסיקו לקרוא וללמוד מחזות, וההצגות שמפרסמים יותר מכולן הן עיבודים ביזיוניים של סרטי בורקס לבמה. אני לא טוען שאין הצגות טובות כיום, אבל הקהל מגיע בעיקר להצגות עם השחקנים המפורסמים – וללא הרבה ידע. לאף אחד לא אכפת מתיאטרון. זה מצב חמור ביותר ואנחנו צריכים לדבר על זה ואפילו יותר חשוב – לחזור לתיאטרון.

הנריק איבסן יכול להיות מרוצה. "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

כסרט שעומד בפני עצמו, "הדה" הוא מועמד כמעט בטוח לאוסקר בעיניי. אם לא לפרס הסרט הטוב ביותר אז לפרס השחקנית הטובה ביותר. טסה תומפסון והקאסט שמסביבה עובדים מדהים ביחד במחול קולנועי מתוזמן היטב, שמבוסס על מחזה עם המון בשר. כעיבוד למחזה, "הדה" הוא תזכורת חשובה לשינוי הגישה שצריך להתחולל במדינת ישראל כלפי התיאטרון, ולמה דווקא עכשיו המקום שלו כמראה תרבותית, פוליטית וחברתית כל כך חשוב.הפיתרון נמצא בחינוך, במוסדות עצמם וגם בקהל, אבל הוא תלוי גם בקולנוע.

שמישהו יתן לה מועמדות לאוסקר. טסה תומפסון, "הדה" // Hedda (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

"הדה" הוא קול חשוב עבור התיאטרון העולמי. הא קול שמזכיר שיש כל כך הרבה מחזות מצוינים בעולם, כל כך הרבה אפשרויות, והדבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להוציא את התיאטרון מהקבר זה לדבר עליו אינטליגנטי וחכם, בדיוק כפי שדאקוסטה מבקשת מאיתנו בסרט הזה. היא מזמינה את הצופה להשוות את היצירה שלה למחזה המקורי, היא יודעת שישוו אבל היא גם לא מפחדת מזה. אנחנו יכולים לשאוב מזה השראה – כיוצרים, כצופים וכאזרחים שאכפת להם מהתרבות במדינה.
>> "הדה" // Hedda // במאית: ניה דאקוסטה // ארה"ב 2025, 107 דקות // עכשיו באמזון פריים

• ביקורת סרטים https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2-%d7%95%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%9d/
• אמזון פריים https://timeout.co.il/topic/%d7%90%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%9d/
• תיאטרון https://timeout.co.il/topic/%d7%aa%d7%99%d7%90%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9f/
• סרטים מומלצים https://timeout.co.il/topic/%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%9d/