ביקורת

"המועדפת" צריך לקבל אוסקר ולו בזכות קלוז אפ עוצר נשימה אחד

"המועדפת" הוא דיוקן ארסי, מרושע ומבדר על תככים מלכותיים, ואיכשהו הוא מצליח גם להיות נוגע ללב. יש בו גם יחסים לסביים, מלא ארנבים ושחקניות פשוט נהדרות

אמה סטון ב"מועדפת"
אמה סטון ב"מועדפת"
31 בינואר 2019

כחצי שעה אחרי תחילת הסרט המצלמה מתמקדת בפניה של המלכה אן, שיושבת על כסא גלגלים באולם הנשפים בארמון ומתבוננת באשת סודה והמאהבת שלה, שרה צ'רצ'יל, רוקדת ריקוד סוער עם ברון צעיר ויפה תואר. פניה מאופרות בגסות כמו הייתה מוקיון בקרקס, אבל מתחת לחזות הגרוטסקית והחיוך המלכותי הקפוא מתחילים לבצבץ כאבה על כך שאינה יכולה לרקוד בעצמה, והקנאה המרה שמעוררת בה אהובתה המתריסה. המצלמה סוגרת על פניה בשוט הולך ונמשך, עד שהיא צועקת בטרוניה "עצרו!". היא דורשת לחזור לחדרה, אבל לא לפני שהיא אומרת לראש האופוזיציה רוברט הארלי ששינתה את דעתה בעניין הגדלת המיסים לצורך תקצוב המלחמה, בניגוד לדעתה של צ'רצ'יל. הקלוז אפ עוצר הנשימה הזה אמור להעניק לאוליביה קולמן האדירה את האוסקר (אלא אם חברי האקדמיה ירגישו מחויבים לגלן קלוז על "האישה"), והוא חושף משהו מייחודו של הסרט, שעם היותו דיוקן ארסי, חד וחסר עידון (במופגן) של פוליטיקה מלכותית, הוא גם איכשהו נוגע ללב.

אן החולנית מלכה בבריטניה בתחילת המאה ה-18 ולאורך רוב שנות מלכותה בריטניה הייתה שקועה במלחמה עם צרפת. לטקס ההכתרה היא נישאה על כיסא אחרי שאיבדה 17 ילדים – רובם נולדו מתים, ארבעה מתו לפני הגיעם לגיל שנתיים. בסרט היא מקיפה את עצמה ב-17 ארנבים לזכרם, והיא הרבה יותר מעוניינת בהם מאשר בתפקידיה כשליטה. לורדים משני צידי המתרס הפוליטי מפעילים עליה לחצים במטרה להמשיך את המלחמה או להפסיקה, אך כדי לשכנע את המלכה כך או כך הם צריכים להגיע אליה, ובדרכם עומדת שרה צ'רצ'יל (רייצ'ל וייס). הדוכסית היפה שולטת במלכה החלשה ולא פעם מנהלת את העניינים במקומה, עד שלארמון מגיעה דודניתה אביגיל (אמה סטון) שמתחילה לעבוד במטבח ומשם עושה את דרכה אל ליבה ואל מיטתה של המלכה. כשהארלי (ניקולס הולט, באיפור עוד יותר כבד משל המלכה) מגלה את השפעתה הגדלה של אביגיל, הוא מנסה לרתום אותה לצידו, לאו דווקא בנחמדות יתרה. וכך החלטות שקובעות את גורלותיהם של מיליוני בני אדם נעשות באופן קפריזי על ידי מלכה ילדותית ששתי נשים פקחיות מתחרות על חסדיה.

רוב רובו של הסרט מתרחש בתוך הארמון ובגנים המפוארים סביבו, ומעלים מעין את העם הכורע תחת עול המיסים. רק פעם או פעמיים בכלל מזכירים את העם, כשזה מתאים לאינטרסים. אחת היציאות הבודדות אל מחוץ לארמון היא לבית זונות – ההקבלה גסה, אבל, כאמור, הסרט אינו מתיימר לעידון. לא פעם צילום בעדשת עין הדג מעוות את התמונה, ומייצר תחושה שאנחנו מתבוננים במשחקי השלטון כמו מדען החוקר חוות נמלים.

אמה סטון ב"מועדפת"
אמה סטון ב"מועדפת"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד כתבות מעניינות:
"ספר ירוק" הוא מלכודת אוסקרים שאי אפשר לסרב לה
האם לנטפליקס יש סיכוי אמיתי לעשות היסטוריה באוסקר?
למה הקולנוע הישראלי התחיל למחוק נשים?

אין ב"מועדפת" ולו דמות אחת (אפילו לא במטבח) המונעת על ידי מצפון או מוסר. כולם אינטרסנטיים, אנוכיים ונהנים לחזות במפלתם של אחרים, רק שהכוח הפעם נמצא בידי שלוש נשים. אף אחת מהן אינה מודל פמיניסטי, אבל כולן מעניינות, מורכבות וכל הזמן מפתיעות. שרה צ'רצ'יל היא פוליטיקאית גאה וקרה כקרח שמרבה לנזוף במלכה. היא טוענת שאמירת אמת לא נעימה ("את נראית כמו גירית") היא סימן לאהבתה, ושולטת בה דרך המיטה. אביגיל, שנולדה ליידי והפכה למשרתת, היא עכבר ביבים, טיפוס של שורדת שמחמיאה למלכה בכל הזדמנות. באופן סמלי היא מתחילה מטיפול ברגליה הפגועות של המלכה, ומטפסת משם למעלה. וייס וסטון מצוינות עד מאוד בהופעות עכשוויות שמוציאות לשון לאנכרוניזם. אבל המלכה מכל בחינה היא אוליביה קולמן, שחקנית אהובה המוכרת לנו בעיקר מהטלוויזיה (היא תגלם את המלכה אליזבת בעונה הבאה של "הכתר"), שמצליחה למצוא נקודת חיבור רגשית למלכה הקפריזית (אבל בהחלט לא טיפשה) שחווה שינויים קיצוניים במצב הרוח. היא גורמת לנו להצטער בצערה על אף שאינה מעמעמת את הקווים הבלתי נסבלים בדמותה.

הבמאי יורגוס לנתימוס ("הלובסטר"), מיזנתרופ ידוע, עובד כאן לראשונה עם תסריט שלא הוא כתב. דבורה דיוויס כתבה אותו לפני 20 שנה אחרי מחקר ארוך שכלל קריאה של כתבי ווינסטון צ'רצ'יל, צאצאה של הדוכסית המניפולטיבית. אבל המפיקה ססי דמפסי לא הצליחה להשיג תקציב לסרט על שלוש נשים שבו הגברים נמצאים בשולי העלילה, שלא לדבר על התוכן הלסבי. רק כשלנתימוס נעשה מעורב העניינים התחילו לזוז, אווירת ה-metoo סיפקה רוח גבית ועכשיו כולם מועמדים לאוסקר, בזכות מלאה.

סרט על: היריבות בין שתי נשים על חסדיה של מלכת בריטניה במאה ה-18

ללכת? כן. סרט אנרגטי, מרושע ומבדר מאוד שכתוב, מבוים ומשוחק לעילא (ומלא ארנבים)