הסדרה "מיליארדים" לא שווה את הזמן שלכם
"מיליארדים" היא דרמה מנופחת על אנשים שהכסף שלהם עשה דברים רעים מאוד היום. חבל שהיא מבזבזת את המנדט להציץ לאחיו הרוחניים של דונלד טראמפ על קלישאות של הז'אנר
"מתי זה נהיה פשע להצליח במדינה הזאת?", שואל בובי אקסלרוד (דמיאן לואיס, "הומלנד"), מנהל קרן גידור מפוצץ בדולרים, את העיתונאי שיושב מולו. הוא לא מקבל תשובה, אך היא ברורה היטב לצופים וגם לאקסלרוד: בשלב שבו החלום האמריקאי על הצלחה באמצעות עבודה קשה הפך לפנטזיה בלתי אפשרית. הציבור האמריקאי גדל על "הקטר הכחול שיכול" – ספר ילדים שמוסר ההשכל שלו הוא שאם רוצים אפשר להשיג הכל.
אבל במרוצת השנים הפער בין העשירים לעניים גדל באופן מפלצתי – לא רק מספרית אלא גם רעיונית. העשירים, כך הבינו במעמד הביניים ומטה, שונים מאיתנו. הערכים שלהם שונים, גבולות המוסר שלהם שונים ומערכת השיקולים שלהם שונה. הם חכמים מספיק כדי לסחוף אחריהם המון מזוגג עיניים (כמו במקרה המוזר של דונלד טראמפ), אבל שאר הציבור חושד בהם ומחכה למפלתם.
"מיליארדים" ("Billions") – הדרמה החדשה של רשת שואוטיים שנוחתת בארץ ב־yes – עוקבת אחר ניסיונותיו של התובע הפדרלי צ'אק רודס (פול ג'יאמטי), המתמחה בפשעים כלכליים, להפיל את אקסלרוד מכס הזהב שעליו הוא יושב – כיסא שיסודותיו הרעועים מלאים בעיגול פינות מהסוג הלא מוסרי עד הלא חוקי. אבל הבעיה עם "מיליארדים" היא היסודות הרעועים שלה עצמה. התסריט שלה לא מקורי ומלא בקלישאות מוכרות. פעם אחר פעם הוא מעגל פינות בעצלנות, לא סוחף דיו ובעיקר – לא אמיץ.
ג'יאמטי אמנם מופלא כהרגלו ומלין אקרמן (לארה אקסלרוד) מרהיבה, אבל כל אלה לא יספקו את הצופים שהתרגלו לשכוח את הצרות הכלכליות היומיומית מול דרמות מהודקות ויוצאות דופן באמת, כמו "פרגו" למשל. בסוף יום של עבודה מייגעת שבסופה המינוס בבנק נשאר במקומו והחלום על פיסת נדל"ן משלנו נגוז כבר מזמן, לא מגיעה לנו טלוויזיה מצוינת?
שורה תחתונה:בשוק הרווי של סדרות הדרמה פחות ממצוין זה לא מספיק