עם שיר בעל השם מעורר ההזדהות "מי אני מה אני מה אני עושה פה", הזמר-יוצר מגלה לנו איפה הוא מוצא קהילתיות של פעם בחנות תבלינים, פיסה של שקט במקום של רקדנים ועולם קסום ורחמי באלבום של מרדימים. בונוס: קצת הייט לשדרות הכי מתישות בעיר
אבנר טואג הוא זמר-יוצר, גיטריסט ומפיק (כאן ממש עוקבים) שהוציא לפני כשבועיים, במהלך המלחמה, את הסינגל בעל השם מעורר ההזדהות "מי אני מה אני מה אני עושה פה", הראשון מתוך אלבומו השלישי הקרב ובא. את טואג אולי אתם מכירים מעבודתו על השיר המשותף ״שוב לצאת (לעבוד)״ עם עלמה גוב, או מהשתתפותו בהרכב הנאו-פסיכדליה Pattie, או פשוט כגיטריסט שעובד עם רן דנקנר, רביב כנר ועוד.
>> המקום שבו קורה הקסם ורחובות לטייל בהם // העיר של מגי אוצרי
>> קפה על גלגוליו ומחילת ארנב ליקום קסום // העיר של סנונית ליס
>> פאב הדייטים הנצחי והמקום שנסגר במלחמה // העיר של נגה קדם
1. סוזן דלאל
מקום שאני מגיע אליו הרבה. ממש בועה יפיפייה באזור נווה צדק. כל פעם שאני מגיע לשם אני מרגיש שאני מתהלך באיזה אחוזה בקהיר במאה ב-19. המבנים, המדרגות, הגינה, המזרקה ובעיקר תחושת מרחב. אני נזהר לדבר על המקום כי איכשהו הוא כמעט תמיד ריק. נסתר מההמון שמגיע לפארק המסילה. מתחילת המלחמה אני מגיע לשם כל יום עם הבן שלי לשחק בכדור, לשתות קפה ולאכול קלמנטינה. כמעט תמיד אפשר גם להציץ לחזרות של רקדנים או לשמוע מוזיקה מהחדרים. קסם.
יחיאלי 5, תל אביב
2. תדר
אני גר ממש ממול לתדר וכל פעם שאני נכנס אליו אני לא יכול שלא לומר לעצמי שזה אחד המקומות הכי מרשימים שיש. משהו בפריסה של המרחב עם החנויות הישנות ביום, והאווירה המטורפת בלילה. במוזיקה שתמיד מקבלת מקום של כבוד וכמובן בפיצה הכי טובה בארץ.
דרך יפו 9, תל אביב
3. עזרא גבאי
חנות תבלינים ופיצוחים על המפגש של שוק לוינסקי ונחלת בנימין. מקום קטן שתמיד מלא. האנשים הכי נחמדים שיש ומחירים שאיכשהו מצליחים להישאר נמוכים לא משנה כמה הכל מתייקר. יש שם ממש תחושה של קהילתיות של פעם והם מצליחים להעלות חיוך תמיד כי אכפת להם מכל מי שקונה.
נחלת בנימין 101, תל אביב
4. קאנטרי העלייה
בתור מישהו שמקדש ספורט למען הבריאות הנפשית שלו, כשנפתח קאנטרי קהילתי העלייה, אי אפשר היה שלא להרגיש קפיצה מטורפת באיכות חיים. פשוט מקום למען האנשים של השכונה. תמיד מתחדש ומשתפר וגם דואג להיות מוקד של תרבות לתושבי פלורנטין.
העלייה 28, תל אביב
5. קפה אלנבי
הקפה של ינאי. קפה מקסים עם תחושה משפחתית שבמקרה נמצא ממש מתחת לאולפן שלי. אני מגיע לשם תמיד אחרי שעות שאני יושב לבד עם עצמי ועם המוזיקה, ומקבל הצצה למציאות רגע. צוות נחמד, אנשים מעניינים ואחלה קפה.
לבונטין 2 תל אביב
מקום לא אהוב בעיר
שדרות רוטשילד. עם הזמן הפכתי די קנאי לשכונה שלי, ושדרות רוטשילד מרגיש כמו הגבול שלה. זה פשוט מקום שהוא ההפך ממה שאני אוהב בתל אביב. מקום מרכזי בעיר. חסר נשמה ואופי. תמיד פקוק, מסריח מחגיגות בסופ״שים וכאוס לא מסודר של אופניים חשמליים. מזכיר לי קצת חוויה של קניון.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בלא מעט הופעות בפסטיבל הג׳אז שהיה בתל אביב. זה היה פשוט קסם. ההופעות היו מגוונות וממש הרגשתי שנחשפתי למלא מוזיקה חדשה. הפריסה הייתה מוצלחת. לפעמים כמה הופעות במקביל באיזור התדר, פארק המסילה, קיסה. אני גר ממש קרוב אז פשוט הגעתי מדי פעם לאיזור בלי לדעת מה אני הולך לשמוע. לפעמים עם הבן שלי ולפעמים לבד. הרגשתי בר מזל שאני תושב העיר שאני זוכה לחוות דבר כזה כחלק מחיי היום יום שלי בחינם.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חזרתי בפעם המי יודע כמה לראות סופרונוס. זה פשוט האסקפיזם המושלם. מצד אחד זו סדרה על פסיכופתיים שעושים דברים נוראיים ומצד שני המהות שלה היא בכלל אנושיות. איכשהו כשאני חוזר לסדרה אני מרגיש שאני פוגש משפחה. גם לאלבום המופת Carrie and Lowell של סופיאן סטיבנס חזרתי בעל כורחי כי דניאל הבן שלי מוכן להירדם רק כשהוא מתנגן. כמובן שברגע שלוחצים פליי על האלבום הכל נרגע ואתה נכנס לעולם קסום ורחמי שמעולה לזמנים של סטרס.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ער״ן. תמיד. ארגון כל כך חשוב במדינה שלנו. אני בטוח שמלחמה מאיצה התמודדויות נפשיות אצל המון אנשים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני לא יודע בדיוק מי הבן אדם, אבל יש מחלקות בעירייה כרגע שממש מבינות את מצוקת התושבים במלחמה. יש כל הזמן פעילויות מסובסדות לילדים והמון הופעות שמפרנסות מוזיקאים ומנגישות תרבות לאנשים. מתגאה בעירייה שלי כרגע במובן הזה. באופן כללי יש הירתמות של כל מיני מוסדות בעיר לעולם התרבות. כנראה לא מספיק אבל זו התחלה.
מה יהיה?
ברמה הפוליטית אני פסימי מאוד. מרגיש שהכל נהיה כל כך מטורלל ושקרי וחסר עמוד שדרה ערכי. ברמה האנושית אני תמיד אופטימי. אני תמיד אאמין בטוב האנושי ואם רק פותחים את העיניים אפשר למצוא אותו בכל מקום. במוזיקה למשל קורים דברים מדהימים כל הזמן. ז׳אנרים מתמזגים, אנשים אמיצים יותר. תקופה מעוררת השראה למוזיקה בעולם.