לפרוט על מיתרי העיר, הפארקים והמעבר ביניהם. העיר של עדה רגימוב

עדה רגימוב היא נגנית נבל – כן, בדיוק הכלי השמיימי שאתם חושבים עליו – שמנגנת בין היתר עם תזמורת המהפכה ותזמורת ארמון בזמן. השבוע היא תשתתף בפסטיבל ותחרות הנבל הישראלית החמישית ע"ש יוסי פרוסט (לגמרי דבר שידעתם שמתקיים בעיר), שתתרחש במרכז המוזיקה ת"א (שארית ישראל 10, בגינה ליד בלומפילד) ביום רביעי-חמישי, ה-27-28.8. כאן תמצאו עוד פרטים וכרטיסים.
>> קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה. העיר של רם אוריון

1. גינת נילי, פארק החורשות והמעבר ביניהן

מאז שנהייתי אמא יש לי הערכה מחודשת לגינות ופארקים, במיוחד כאלה שיש בהן אווירה רגועה ונעימה, ושילוב טוב בין אור וצל, ובין מרחבי דשא פתוחים ומתקנים מגודרים. אם אתם בחברת פעוט אני ממליצה להיכנס לגינת נילי מכיוון קיבוץ גלויות, לעבור בין המתקנים לכיוון רחבת הדשא, ולהמשיך עם העגלה למנהרה הקטנה שמובילה לפארק החורשות. המנהרה היא מקום טוב למחוא כפיים או לצעוק צעקות קטנות כי יש הד ממש מוצלח. כשהגעתם לפארק נצלו את ההזדמנות לקפוץ לראות טווסים בכנסיית פטרוס הקדוש, או להסתחבק עם דררות ומיינות ליד צמחייה ממש מגוונת ויפה. לפעמים המזל אפילו מזמן איזו דוכיפת.
דרך בן צבי 79, תל אביב

2. האופרה הישראלית, תיאטרון הקאמרי, והמעבר ביניהם

מדובר בשני מוסדות תל אביביים ותיקים ומלאי הדר שהיו לי כמו בית שני בשנים האחרונות. האופרה היא הבית של התזמורת שאני חברה בה, תזמורת המהפכה, שגם משתתפת בהרבה הפקות בתיאטרון הקאמרי. אלה מוסדות מאוד שונים אחד מהשני, אבל בעיניי הם חולקים זה עם זה כבוד גדול לעשייה אמנותית, הרבה פתיחות מחשבתית ואווירה נעימה ומשפחתית. חוץ מזה, הם גם חולקים מסדרון. זה מעבר שגם בו אני מתגלגלת לא מעט, הפעם עם הנבל ולא עם העגלה, והאמת שלמרות הסבלות מדובר באחד הרגעים האהובים עליי ביום. מאוד נחמד לחלוף על פני כדורי דיסקו ענקיים, עצים בשלכת מספוג, עננים על חוטי ברזל ולהרגיש לרגע שיחסית, הנבל הכחול שלי הוא די נורמטיבי.
שדרות שאול המלך 19, תל אביב

3. קח-תן שפירא (הפינה של קובי)

על רחוב מסילת ישרים נמצאת אחת הפינות המקסימות והמשמחות בעיר בעיניי. היא מנוהלת ביד רמה על ידי קובי אברהמי ואפשר להביא אליה (או לקחת ממנה) אוכל, ביגוד, כלים, צמחים וכל דבר אחר שאין (או יש) בו צורך. הכל חינם, ומעבר לאוצרות שאפשר למצוא שם, פשוט נעים אפילו לחלוף ליד, לגלגל שיחה קצרה ולמצוא את עצמך עם כיכר לחם משובחת ביד כי יש הרבה, וקובי התעקש.
מסילת העולים 63, תל אביב

4. ארמה תבלינים

חנות קטנה שאפשר למצוא בה כמעט כל תבלין. איציק הבעלים הוא איש אדיב וידען שיכול להגיד לך את סגולותיו של כל עשב וגרעין, ולרקוח לכל אחד קפה בדיוק לפי טעמו. בזכות איציק, אשתו סיגלית וסבא ציון הבית שלנו נהיה עמוס בתבלינים נהדרים והתחלנו להגיד משפטים כמו "זה טוב ללחץ דם, אבל שים במידה!". חוץ מזה, אנחנו גם קצת קהל שבוי, כי הקפה הקבוע אצלינו בבית הוא תערובת שרק איציק יודע להכין, ושהוא הבטיח לגלות לנו יום אחד, לקראת פרישה.
לוינסקי 51, תל אביב

5. גינת אמסטרדם

סבתא שלי גרה ברחוב יהושע בן-נון, ממש כמה צעדים מגינת אמסטרדם. כילדה היא הייתה עושה איתי את הטיול (שאז הרגיש מאוד משמעותי באורכו) מהבית שלה עד הנדנדות שנמצאו אז בעומק הגינה, והיינו מדברות כל הדרך על פרחים ולוויתנים. הרבה השתנה מאז, יש נדנדות חדשות וקרובות יותר, סבתא שלי תהיה בת 102 בסוף החודש, ועכשיו אני הולכת לגינת אמסטרדם איתה ועם הנין שלה, שבכלל לא אוהב להתנדנד.
אמסטרדם 3, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

ממש ליד הבית שלנו בשפירא נמצאת גינת סטרנסקי שברחוב בלבן. היא גינה קטנה ומקסימה, עם מעבר נסתר מהרחוב שזיכה אותה בכינוי "הגינה הסודית". כמו גינת אמסטרדם שבצפון הישן היא משרתת אנשים מכל הגילאים וגם בה יגדלו וישחקו דורות של משפחות. העניין הוא שהדמיון מנכיח ומעצים את ההבדל: בעוד שהגינות בצפון מנוקות לעיתים קרובות, הצמחייה מטופלת והמתקנים מתוחזקים, בדרום העיר ילדים מועדים על בלטות רופפות מזדקרות, מסתכנים בדריכה על שברי זכוכית ומוקפים בבדלי סיגריות. אני מייחלת ליום שבו יהיו דאגה ותחזוק שוויוניים בכל חלקי העיר.

השאלון

1. אירוע תרבות שסידר את הראש או פתח את הלב
המופע "אדבר איתך" של תזמורת המהפכה הוא בכנות אירוע התרבות שהכי ניחם ומילא אותי בתקופה הזאת. זה מופע שבו הזמרים המדהימים נור דרוויש, אכרם עודה, תמר שאוקי ובר צברי שרים שירי אהבה ידועים בערבית ובעברית, אבל כל שיר מתורגם לשפה השנייה. לאחרונה עשינו גרסה חינוכית של המופע שבה ניגנו עם מוזיקאים צעירים תלמידי תיכון ובפני תלמידי בתי ספר יהודים וערבים בחיפה וביפו. לראות את כל הילדים מרימים פנסים בפלאפונים ל"הכניסיני תחת כנפך" בערבית ושרים את כל המילים המתורגמות של "אנא לחביבי" בעברית היה מרגש בצורה שקשה להסביר. לדעתי רובינו תרגלנו נגינה דרך דמעות באותו יום.

2. יצירה שנתנה כח או תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה
כבר כמה חודשים שהשיר Lovelovelove של Flea מתנגן לי בראש בלופים. יש שם איזה שילוב ממש משונה בין ניהיליזם ושוויון נפש לבין אהבת אדם ועולם שגורם לי לחשוב שאולי בסוף הם די הולכים ביחד. בכל אופן, השיר הזה תמיד נותן לדפנות של הלב שלי דחיפות קטנות של הרחבה.

3. ארגון או מטרה שממליצה לתרום או להתנדב אליהם
נשים עושות שלום היא תנועה שמעוררת בי תקווה כי חברות בה נשים מכל קצוות החברה הישראלית, עם מגוון של דעות והשקפות עולם, שלכולן משותפת האמונה שיכול להיות פה יותר טוב. אפשר לתרום, לבוא לועידות שלום או לחתום ולתמוך ביוזמות שהן מעלות. בשבילי זו גם דרך לכבד את זכרה של ויויאן סילבר, ממקימות הארגון, שנרצחה ב 7 באוקטובר.

4. תל אביב-יפואיות שהכי צריך להרים להן כרגע
מאיה פרץ ונועה סומר כהן שהקימו את מחאת העגלות, שאיפשרה לאימהות לצאת ולמחות יחד עם התינוקות והפעוטות בשעות מאפשרות, ולהגיד כמה שיותר במרחב הציבורי שצריך להחזיר את כל החטופים עכשיו, ולסיים את המלחמה האיומה הזאת. המחאה גדלה מאז והמון נשים הצטרפו לעמדות הארגון, ובעצם הייתי רוצה להרים לכל אחת מהן – ענבל, וואי-לם, עדי, דנה, טליה, ולריה, רונה, גל, נופר, תמר, נוהר, נועה, רעות, תהילה ושחר.

5. מה יהיה?
אני לא יודעת. אני ממש ממש מנסה להאמין בטוב ובאנשים ובנו כחברה. זה קשה, כי אין כל כך אופק נראה לעין, אבל אם ננסה מאוד, גם להאמין בטוב וגם לפעול לטוב, נראה לי שיש לנו לפחות סיכוי.