רוני מהדב-לוין הוא מנכ"ל סינמטק ירושלים ומנהל פסטיבל הקולנוע ירושלים. למרות שהוא מעביר לא מעט מזמנו בבירה, הוא חי את תל אביב, בורח מהצפיפות שלה ומוצא נחמה באולמות החשוכים וביצירות גדולות. רגע לפני שהוא צולל לאירועי הפסטיבל, הוא התפנה לענות על השאלון שלנו. אז בין פטיש מפתיע לחניונים והמלצה לבר יין שכונתי מושלם, יש לו גם ביקורת נוקבת כלפי עיריית תל אביב-יפו.
>>פיתה מהסרטים ורחוב שנותן פייט לאירופה. העיר של אורי אפרים
>> תפאורה לאהבה ובית החלומות של ברבי. העיר של רוני כוכבי
>> ספוט מושלם בבארבי וחצר קסומה עם שכנים // העיר של הלה עמנואל

1. פארק הירקון

מאז שעברתי מחיפה לתל אביב לפני כ-25 שנים, תמיד חיפשתי להיות קרוב לפארק. הוא מאפשר לי להיות קצת מחוץ לצפיפות ולקלסטרופוביה של מרכז העיר, ונותן את השקט והמרחב שכל כך נחוצים. גם אם אני לא מגיע לשם כל יום, עצם הידיעה שהמקום הזה נמצא ממש לידי עושה לי טוב.

פארק הירקון (צילום: רועי כהן קורמן)

2. קולנוע לב דיזנגוף

מוסד תרבותי אמיתי שמחזיק את אהבת הקולנוע בעיר הזו. אין תחליף לחוויה של לראות סרט איכותי באחד האולמות שלהם, זה תמיד מרחיב את הנפש. הבונוס שלי הוא שאני תמיד מגיע דרך חניון הגג, וככה מדלג על הכניסה לקניון דיזנגוף סנטר המבוכי, ונוחת ישר לתוך חוויית הקולנוע.

3. אלקלעי

בר היין השכונתי האולטימטיבי, בייחוד בימי שישי בצהריים המאוחרים. השילוב של יין מעולה, אווירה תל-אביבית נעימה של סוף שבוע ומפגשים מקריים עם חברים, הופך אותו לנקודת עוגן קבועה בלו"ז שלי.
אלקלעי 1, תל אביב

4. מוזיאון הטבע

מקום מפלט מדהים בעיר. הארכיטקטורה, התערוכות והשקט שיש שם מאפשרים להתנתק לרגע מהמציאות האינטנסיבית ולצלול לעולם של טבע ומדע.

5. חניונים

זה אולי נשמע קצת אידיוטי, אבל יש לי חיבה מיוחדת לחניונים – בייחוד התת-קרקעיים החדשים וחניוני הגג. יש משהו מרתק בעיצוב שלהם, בצבע האחיד על הרצפה ובצליל המהדהד של חריקות הצמיגים בסיבובים, כמו בחניון הבימה, חניון הגג בבית הדר או חניון בצלאל החדש. מעבר לסיפוק בלהניח את האוטו מאחור.

הבניין המדכא והעסקנות הפוליטית: העירייה

הממסד העירוני בכללותו זקוק לשינוי דחוף – החל מהבניין המכוער והמדכא, דרך הבלגן התחבורתי העירוני שהפך לבלתי נסבל, ובייחוד המעורבות הפוליטית העמוקה במוסדות התרבות. בעוד שבירושלים ידעו כבר לפני כמה עשורים לייצר הפרדה מושכלת ומובנית בין העירייה לבין מוסדות התרבות כדי למנוע מעורבות פוליטית ישירה, בתל אביב המעורבות והעסקנות הפוליטית ממשיכות לחדור פנימה ולרדד את מוסדות התרבות בעיר, וחבל, כי יש להם פוטנציאל עצום.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עצם הצפייה בסרט בקולנוע, ובמיוחד פסטיבלי הקולנוע התל-אביביים כמו דוקאביב ופסטיבל הסטודנטים. החושך באולם, הניתוק הלוחץ מהטלפון לזמן מה וההתמסרות לסיפור של מישהו אחר – זה בדיוק מה שיוצר אצלי שקט.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לקחת נושא מורכב וכואב כמו דמנציה בגיל מבוגר – התמודדות שכמעט כל אדם בגילי חווה כעת עם הוריו – ולהפוך אותו ליצירה שמציגה גם צד חיובי ומנחם, זה הישג יוצא דופן. הסרט "האדם המתפוגג" (Der verlorene Mann), שיוצג בפסטיבל הקולנוע ירושלים, מצליח לעשות בדיוק את זה, כשהוא מוצא בתוך הזיכרון המתפוגג דווקא הזדמנות פתוחה לחסד, לקרבה מחודשת וליופי. מאז שצפיתי בו לראשונה לפני מספר חודשים צפיתי בו עוד פעמיים, למרות הלו"ז העמוס.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני רוצה דווקא לפרגן לשגרירויות הזרות שפועלות כאן ומממנות פעילויות תרבות נרחבות. בתקופה שבה הכל מצטמצם, המימון והתמיכה שלהם מגיעים מתוך אמונה אמיתית בכוח של התרבות לייצר שינוי, הבנה וגשרים בין אנשים. הנוכחות והתמיכה שלהם ביוצרים ובאירועים מקומיים היא קריטית כרגע.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלה טל, שמפיקה את פסטיבל הקולנוע ירושלים כבר קרוב ל-15 שנים. היא תל-אביבית שמג'נגלת בטירוף ובכישרון ענק בין הפקות טלוויזיה (כמו "ארץ נהדרת" ותוכנית הספרים "אתה חייב לקרוא את זה" בכאן) לבין ניהול הפקת הפסטיבל בירושלים כבר למעלה מעשור. אנשים כמוה, שמתרוצצים על קו תל אביב-ירושלים ומחזיקים את מאחורי הקלעים של התרבות שלנו, הם אלה שצריך להרים להם הכי גבוה כרגע.

מה יהיה?
אני אופטימי מטבעי. יהיה טוב, השינוי מגיע!

• העיר שלי
• סינמטק ירושלים
• פסטיבל הקולנוע ירושלים
• ❤ תרבות