רונית רולנד (כאן עוקבים) היא זמרת, יוצרת ומלחינת פסקולים שהחלה את הקריירה הארוכה שלה כבר בגיל 5 כילדת פלא ב"פסטיבל הילדים", משם הלחינה בגיל 17 לחיים משה ועבדה עם רונית שחר, אסף אבידן, תמר אייזנמן, רפי פרסקי ואפילו נעמי שמר הגדולה. לאחרונה היא שחררה סינגל חדש הנקרא "הרצל אמר", שיתוף פעולה עם ברי סחרוף בעיבוד של דודוש קלמס (הדג נחש), ועטיפה שעיצב האחד והיחיד, המאייר ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, זאב אנגלמאיר. עם כזו מעטפת, אין סיכוי שתעזו לפספס האזנה.

>> בר שמגיש אידאולוגיה נכחדת וכיס אוויר מושלם. העיר של איתן ויתקון
>> כל הדרכים היפות ומעבר סודי אל המדומיין // העיר של ריטה קוגן
>> מתברר שסגרו לו את כל תל אביב בפרצוף // העיר של עפר סקר

1. גוגא קפה ויין

יש בתי קפה, ויש מקומות שהם פשוט חיבוק. "גוגא" הוא בית קפה משפחתי קטן ומקסים עם לב ענק, שמגיש ארוחות בוקר סופר מושקעות. אל תפספסו את הסלט שלהם – 13 מרכיבים שקצוצים דק-דק, לצד מטבלים שמכינים במקום (הפסטו והטחינה פשוט מעולים!) וחלה טרייה, לחם משובח או אופציה מעולה ללא גלוטן. כשהשמש שוקעת, המקום מחליף אופי והופך לבר יין משובח עם אווירה מושלמת והמון האפי-האוורס שווים, שמציעים את היינות הכי טובים בעיר במחירים נגישים לכל כיס. אבל הנשמה האמיתית של המקום היא הצוות: גוגא, מיכל וים המקסימות, יחד עם צוות המלצרים הכי טוב בעיר, שתמיד יקבלו אתכם בחיוך ענקי.
צייטלין 1, תל אביב

2. המגדלור

אחרי הליכה טובה על הטיילת, זה הלוקיישן האולטימטיבי לפעילות האהובה עליי: לבהות בים ולעשות שום דבר. ב"המגדלור" שנמצא בתוך מבנה היסטורי משנות השלושים מחכה לכם שילוב מושלם של שמש מלטפת, בריזה טובה ושחפים חמודים שמדגמנים למצלמה. המקום מציע ישיבה חופשית וסופר-קלילה על הדק, ומעבר לקפה קר או דרינק מול שקיעה מטורפת, הוא משמש כשמורת טבע אורבנית עם מוזיקה מעולה, הופעות לייב, ערבי סרטים ואפילו יוגה חינם מול הגלים. פשוט לתפוס שרפרף, לנשום עמוק וליהנות מהרגע.
גנדי 1, תל אביב

3. גוסטו

עסק משפחתי קטן ומטריף שחוגג כבר 17 שנה של פחמימות מושלמות, וממוקם באחת הפינות הכי יפות בעיר. הסיפור שלהם התחיל בכלל בתוך מבנה קטן בחניון במונטיפיורי, שם הם אפו פיצות כל כך טובות שהשמועה עברה מפה לאוזן והמקום זכה לכינוי המיתולוגי "הפיצה של השפים" (כי כל השפים בעיר היו מגיעים לאכול שם). בהמשך הם חיפשו לוקיישן שירגיש כמו טרטוריה איטלקית אמיתית – ביסטרו נגיש על המדרכה בגובה העיניים. הפיצות המטורפות שלהם נאפות בתנור אבן, עם רוטב עגבניות מדויק וקמח שמיובא במיוחד מאיטליה, לצד פסטות נהדרות מחומרי הגלם הכי טריים שיש. המקום עבר גם את המבחן הכי קשוח בבית: הבת שלי, שהיא אנינת טעם ולא מתפשרת על איכות, הכריזה עליו כמקום מספר 1 שלה בתל אביב. ואם היא אומרת, מי אני שאתווכח?
פרישמן 90, תל אביב

4. שאבלי

למצוא פינה משפחתית, חמה ובלי פוזה בלב אבן גבירול הסואן זה סוג של נס. "שאבלי" הוא בדיוק המקום הזה, שבו אורי ואמא שלו, ענבל, מארחים את כולם בצורה מושלמת, עם חיוך תמידי ואהבה אינסופית. יש כאן תמיד מוזיקה מעולה, קפה מצוין, סנדוויצ'ים שנעשים במקום ויין משובח. אבל השוס האמיתי בגזרת הפחמימות הוא כדורי השוקולד הנהדרים שסבתא מכינה בעצמה, לצד המאפים המפורסמים של המאפייה השוודית FIKA. טיפ של מקצוענים: בימי שישי מחכות לכם כאן עוגות ביתיות שלמות ונהדרות לסוף השבוע. בית קפה שלוקח אתכם לרגע מחוץ למרוץ של העיר.
אבן גבירול 48, תל אביב

5. כיכר ביאליק

עזבו אתכם מפריז, זו הפינה הכי יפה ותרבותית בתל אביב, גם אם היא קצת שינתה את פניה. אי אפשר לדבר על הכיכר בלי להתגעגע לימים של המנהלת איילת ביתן שלונסקי, כשאירח מוזיאון "בית העיר" מופעים מטורפים, תערוכות רב-תחומיות ואמנות ניסיונית ופורצת דרך בשיתוף תיאטרון "קליפה" ויוצרים אחרים. היום המקום כבר שינה את פניו והאנרגיה ההיא חסרה, אבל המתחם עדיין שווה סיבוב: "בית פליציה בלומנטל" המשופץ מציע הופעות מעולות ובית קפה כיפי, וב"בית ליבלינג" מחכות לכם תערוכות וסדנאות. כשיושבים שם אחר הצהריים, נחמד לחשוב שהפעילות התרבותית הענפה הזו סביב המתחם בטח עושה הרבה נחת לביאליק ומניה שם למעלה. קסם של מקום.
ביאליק 27, תל אביב

מקום/תופעה לא אהובה בעיר

תל אביב יודעת להציע כמעט הכול: קפה מעולה, תרבות, יין טבעי, פיצות של שפים, יוגה מול הים ואפילו כדורי שוקולד של סבתא ששוודיה יכולה רק לחלום עליהם. רק דבר אחד קצת חסר פה לפעמים: מקלטים פתוחים בשעת מלחמה. במהלך “איראן 2” מצאנו את עצמנו ישנים במקלט ציבורי עם הילדה שלנו, שנלחצה מאוד מהאזעקות בלילות. מאז 7 באוקטובר ניסינו שוב ושוב למצוא פתרון אמיתי לבעיית המיגון באזורנו, ופנינו לעירייה לגבי מקלט גדול במיוחד שנמצא ממש מול הבית שלנו ברחוב צייטלין 1. בכל פעם קיבלנו את אותה תשובה מנומסת: "מדובר בנכס פרטי, אין לנו מה לעשות".

אלא שאז, באחד הטוויסטים הפחות מוצלחים של העונה הנוכחית בישראל, שכנה שלנו שבדקה את תיק הבניין בעירייה גילתה שבעל הנכס דווקא כן מחויב, מול המדינה והצבא, להפעיל ולתחזק את המקום כמקלט ציבורי בשעת חירום. קטע. בפועל, המקום היה נעול ומוזנח במשך שנים, כולל מאז אוקטובר 2023, ובעל הנכס פשוט סירב לשתף פעולה. לשמחתנו, ציפי ברנד שמעה על הסיפור ונכנסה מיד לתמונה כדי לעזור לקדם פתרון. אבל השאלה המטרידה באמת נשארת פתוחה: איך יכול להיות שתושבים פונים שוב ושוב לגבי מבנה ספציפי – והעירייה לא בודקת, לא פועלת ובעיקר לא מספרת את כל הסיפור? כי אם זה קרה פה, אולי יש עוד מקלטים “פרטיים” כאלה ברחבי העיר, שמחכים בשקט לאזעקה הבאה. ותל אביב, עם כל האהבה שלנו אליה, חייבת לדעת להיות לא רק עיר שכיף לחיות בה, אלא גם עיר שאפשר להרגיש בה בטוחים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "אבהות” של שחף ברגר – הצגה מצחיקה, חכמה, מרגשת ופותחת את הלב, עם כל הסופרלטיבים האפשריים. דרך מגוון דמויות וסיפורים היא מצליחה לאגד בתוכה כמעט את כל סוגי האבהות האפשריים, ולהעלות שאלות עמוקות ומצחיקות בו זמנית על אחריות, משפחה והמשמעות המוזרה והיפה של להיות אבא. ההצגה הבאה תתקייםב-13.6 בתיאטרון תמונע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספר השירה "בוט, עשה לי ילד" של דין אהרוני רולנד, שהוא לא רק אוסף שירים מעוררי מחשבה ומרגשים, אלא ממש שפה חדשה שנולדה מתוך המפגש בין עולם הפרסום והטכנולוגיה לבין עולם השירה האנושי והפגיע, ושהעניקו לי השראה להלחין להם מוזיקה. מתוכו נולד השיר "הרצל אמר” עם ברי סחרוף. זאב אנגלמאייר המקסים עיצב לנו עטיפה מרהיבה, ודודוש קלמס מהדג נחש הפיק בכישרון רב.

"בוט, עשה לי ילד". צילום עטיפת הספר

השיר הזה מעורר בי מחשבות על השנים שעברו עלינו מאז הקורונה – המסכות, הסגרים, המלחמות שלא עוזבות אותנו, החיים הממושכים בין קירות הבית והמחנק הכללי של התקופה. על איך שהמציאות בשנים האחרונות מצמצמת יותר ויותר את החופש, הנשימה והאנושיות שלנו כבני אדם. ואני רק מקווה שעוד הרבה אנשים יגלו את הספר הזה, כי בעיניי הוא מצליח לקחת את השירה למקומות חדשים, מצחיקים, חכמים ומלאי חמלה. יש לי אפילו תחושה שיום אחד עוד ילמדו אותו בשיעורי ספרות, ואם לא, לפחות מישהו בטוח יגנוב ממנו שאלות לבגרות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מתנדבת באופן אישי לעזור לקשישים באזור המגורים שלי. מרגישה שהם זקוקים עכשיו במיוחד לתמיכה, לנוכחות ולאוזן קשבת.

מי התל־אביבי שצריך להרים לו עכשיו?
אני רוצה להרים לברי סחרוף. אין לתאר את רמת הנדיבות והאכפתיות שלו, מעבר לכישרון הנדיר. כשהצעתי לו להשתתף בשיר "הרצל אמר", הוא הסכים מיד, ועל אף אינספור עיסוקיו מצא זמן והגיע. אני מאוד מעריכה גם את העובדה שלאורך התקופה הזאת הוא המשיך להופיע, לשמח אנשים ולהיות נוכח דווקא ברגעים הכי מורכבים. יש בזה משהו מאוד אנושי ומחזק. הלוואי ויהיו עוד כמוהו. השראה גדולה עבורי.

מה יהיה?
אני מתפללת לקצת שקט. שנצליח לשבור את תקרת השנאה בינינו, להבין את המשמעות שלנו כחברה, לזכור לחייך ולחבק את מי ששונה מאיתנו. שנרגיש יותר יחד, זה הכוח האמיתי שלנו. ובמקביל, אני מקווה שגם העירייה תתחיל לחשוב קצת יותר קדימה, לא רק על נדל״ן ופיתוח, אלא גם על איכות חיים אמיתית: אוויר שאפשר לנשום, פחות רעש, יותר ביטחון אישי, יותר חינוך ויותר תחושת קהילה. כי בסוף, עיר היא לא רק בניינים – היא האנשים שחיים בה.

• העיר שלי
• מוזיקאים
• זאב אנגלמאיר
• כיכר ביאליק
• גוסטו
• ברי סחרוף