אבי גולומב (כאן עוקבים) הוא שחקן, זוכה פעמים בפרס "קיפוד הזהב" בקטגוריית שחקן ראשי, שלאחרונה החליט להתמודד דרך הצגת יחיד עם אירוע כאוב שקרה בחייו לפני כעשור – הפסקת ההיריון שעברה בחודש השישי אישתו, המחזאית והבמאית נועה שכטר. "לא שקט", שעלתה בתיאטרון תמונע, היא הצגה על נקודת המבט הגברית של הפסקות הריון ולידות שקטות, שנוצרה מתוך החוויות האישיות של גולומב. המופע הבא יתקיים ב-.7.5, ואתם יכוליםלהזמין לו כרטיסים כאן.

>> איפה שמקדשים חופש ואיפה שנוצרת אמנות // העיר של יניב הופמן
>> מרחב שנושם אמנות ובר שכונתי מתוק ונוסטלגי // העיר של רמי אטר
>> מקום לסנובים של קפה ומקום לנשום בו // העיר של סבטה עזריאל

1. טרביץ

הבר שבו אני תמיד ארגיש בבית. בר שמנוהל ע"י שתי נשים (הילה ושירן האדירות). מקום לשבת על הבר עם חברים או לקפוץ לסגור בו יום עבודה, תמיד יהיה עם מי לדבר (וגם לשבת לבד לדרינק קצר בשקט זה כיף שם ברמות). המוזיקה תמיד בול והצ'ייסר תמיד יבוא עם חיוך, וגם אם אין מקום על הבר אז ישר יתנו לך את אותה התחושה בשולחן.
אבן גבירול 31, תל אביב

2. שבתאי היפה

אם אתם בקטע של מסעדת דגים כמו של פעם, כזאת שפותחים לך שולחן עם מלא סלטים, ומשלמים רק על הדג שהזמנת. אז אין אין אין על שבתאי. הדגים הכי טובים (דג חצי-חצי כמובן), המקום הכי נעים, הפיתה השרופה, האיקרה, הסקורדליה (אמאל'ה מה זה הסקורדליה הזה?), הכל טרי טרי, הכל מפנק והכל טעים!
הצורפים 38 יפו

3. תיאטרון תמונע

מקום שתמיד עשה דברים קצת אחרת, תמיד היה ציפור שונה בנוף הפרינג'אי, מקום שממשיך להשתנות ולעשות דברים אחרים שמעזים, לא רק מבחינת אמירה, אלא גם מבחינת חשיבה אומנותית, ייצור של קו מנחה ברור, קו מחשבה שרץ ב-DNA של המקום שנים אחורה אבל מצליח להתקדם ולהשתנות כל הזמן. לא לקפוא על השמרים. בנוסף זה המקום שבו רץ המופע החדש שלי. אז ריספקט.
שונצינו 8, תל אביב

4. פיצה ברוקלין בקינג ג'ורג'

בין אם זה עם הילדים לסגור פינה או סתם משולש על הדרך, בין אם זה כולל או לא כולל את הבירה בכוס הקפואה בחבית שיש להם (איזו עוד פיצריה בכלל מגישה בירה מחבית?), זו הפיצה הכי לא יומרנית והכי טעימה שיש. פשוט. פשוט פיצה ממש ממש טעימה. שזה כל מה שצריך (זה והבירה).
המלך ג'ורג' 88, תל אביב

5. הנקודה הכי עליונה בשדרות ח"ן

בין אם זה בוקר או ערב, חורף או קיץ, לעמוד בקצה של שדרות ח"ן, ממש למעלה, ממש במרכז, לעמוד חצוף על קו ההפרדה בין שביל האופניים לשביל הולכי הרגל ולהסתכל למטה זו תחושה של אירופה. להיות מסוגל לראות כמעט את כל השדרה עד סופה, עם כל הפיקוסים הענקיים והמדהימים שמכסים אותה, עם הפסל במרכז שלה, עם האנשים והאופניים שמטיילים בה או יושבים על הספסלים לסיגריה, כל זה והכביש הלא מאוד עמוס שבצידיה, זה מרחב עירוני ציבורי שהוא פשוט מושלם.

2.⁠ ⁠מקום לא אהוב בעיר

כיכר הבימה.עשיתם שיפוץ מדהים. שפכתם מיליונים. הפכתם את החניון המכוער שהיה פה לרחבה עירונית, ענקית, יפהפייה, נעימה, נוחה וכיפית שהורים יכולים לבוא אליה עם הילדים, זוגות יכולים לשתות יין בדייטים, אפשר לשבת לפגישות עבודה או קפה קז'ואליות, לעבוד על המחשב או סתם לקרוא ספר על הדשא ולהירגע מתחת לאחד העצים. הכל, באמת האופציות הן אינסופיות. רק בחרתם לא לשים צל… במדינת ישראל… מדינה שהכל בה שמש… מלא שמש… ועשיתם את זה לבן, שזה יסנוור… אחושילינג יסנוור. אז תמתחו ציליה, בחייאת. אל תדאגו, אפשר גם לעשות אותה לא מכוערת, ככה שלא תהרוס את יצירת האומנות שלכם. כדי שנוכל באמת להשתמש בדבר הנהדר הזה שבניתם בשבילינו, התושבים, בין שמונה בבוקר לחמש אחה"צ גם בין ינואר לנובמבר.

3.⁠ ⁠השאלון

1.⁠ ⁠איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איכשהו יצא שאת According to Law של ארז מעיין בתיאטרון תמונע ראיתי רק לא מזמן, למרות שהם רצים עם זה כבר מיליון שנה. זה כ"כ מטומטם שזה גאוני. צחקתי כל הזמן, עפתי על הרקדנים שם, איזה כיף זה לראות אנשים אינטיליגנטים שממש לא לוקחים את עצמם ברצינות תהומית, נהניתי מכל רגע וזה החזיר לי קצת מהאמונה שאני מאבד לפעמים בתיאטרון. בבקשה תנו לי עוד מהפיגור הכל-כך מדויק, מתוזמן, מתוזמר ונהדר הזה!

2.⁠ ⁠איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספר שאני חוזר אליו אחת לכמה שנים, ואיכשהו תמיד אני מגלה בו דברים חדשים, הספר היחידי שאשכרה גורם לי לצחוק פיזית תוך כדי קריאה זה "מלכוד 22". גם בפעם הלא יודע כמה שאני קורא את היצירה המופלאה הזו נדהמתי לגלות עוד קצת תקווה שאנשים מצליחים למצוא גם בסיטואציות הכי נוראיות בקיום האנושי. עם כל הזוועות שבספר הזה, אי-אפשר שלא להעריץ את הניחוח הציני שבסופו של דבר, למרות הכל, אוהב את החיים, ולמרות הסוף המחריד, שרק מתדרדר יותר ויותר, הסיום עצמו הוא כ"כ אופטימי… עצם ההחלטה של יוסאריאן ללכת עד הסוף, הסחיפה שלו את כל מי שמסביבו, היכולת שלו לשכנע אותם שזו הדרך הנכונה, אי-אפשר שלא לסיים את הספר עם חיוך על הפנים… למרות הכל. קדימה לשוודיה!

3.⁠ ⁠לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"נרות של תקווה",עמותה שתומכת במשפחות שחוו אובדן הריון ולידות שקטות. זה נושא שלצערי אני מכיר מקרוב ויכול להגיד היום שאם כשזה קרה לנו, לפני עשור הייתי מודע לקיום של העמותה הזו ושל עוד כמה שקיימות ומתעסקות בנושא (ולא מספיק, ממש לא מתעסקים בזה מספיק), אז אולי דברים היו נראים אחרת, ויכול להיות שהיום לא הייתי צריך ליצור מופע שלם שמתעסק בהדחקה הפנומנלית שעשיתי לאירוע הזה בחיי.

4.⁠ ⁠מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מה זאת אומרת??? לאישתי!!! נועה שכטר האחת והיחידה. האישה המדהימה שהיא כל כולה לב ותיאטרון בכל רמ"ח איבריה. לא מפסיקה לעבוד וליצור עוד ועוד דברים, ממנכ"לת קבוצות תיאטרון על ימין ועל שמאל, מנהלת בתי פרינג', מקימה את פרויקט המחזאים, כותבת מחזות, מביימת הצגות (ועוד אחת ממש גדולה בדרך), זוכה בפרסים, ועל הדרך בקטנה מצליחה לגדל שני ילדים שהם הילדים הכי מדהימים בעיר הזאת (ויסלחו לי שאר ההורים בגן ובבית-ספר, אבל אתם יודעים שאני צודק) וגם קצת לסבול אותי. איך אני לא ארים לה?!?!?

5.⁠ ⁠מה יהיה?
הייתי כותב שיהיה טוב. אבל אישתי ישר תגיד לכם שאופטימיות מעולם לא הייתה הפורטה שלי.

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• שבתאי היפה
• כיכר הבימה