ספר השירה הראשון וגם ספר הפרוזה הראשון של עינת שחק הגיחו לאוויר העולם במהלך השנה אחת, מה שאומר שכדאי לכם לשים אליה לב, ומהר - בג'מבורי של הסנטר, בקפה הכי טעים במרכז ובספסל שלא מפסיק לתת. בונוס: הרמות לרעות ענבר ובר פלג
עינת שחק היא עיתונאית, משוררת וסופרת שספר השירה הראשון שלה, "פירות ביאוסים", יצא לאור במהלך השנה האחרונה, ובו תמצאו לוקיישנים שונים בעיר שנכתבים כנקודות ציון לדייטים גרועים. ספר הפרוזה הראשון שלה, "נגמר הבית מלון" (כאן קוראים פרק ראשון וגם קונים) בהוצאת כנרת זמורה דביר, הגיע בימים אלו לחנויות ומציע לכם לצלול לקומדיה רומנטית שנונה שבועטת בחוקי הז'אנר, עם גיבורה אדריכלית שחולמת על הצלחה מטאורית בטוקיו לצד הקולגה הכריזמטי, אבל מקבלת בשורה רפואית בלתי זוהרת בעליל. למה? כי החיים הם שק של כיף נורא עם הפתעות פה, מה חשבתם? חוץ מזה, היאכתבה אצלנו לא מעט, ואנחנו אוהבים אותה כמעט כמו שהיא אוהבת לכתוב על דייטים גרועים.
>> נווה מדבר של יופי והפסל המקסים בעולם. העיר של עינת צרפתי
>> אווירת רוקנרול נכחדת וסלון שכונתי // העיר של איתי פיינגולד
>> המקום הכי אותנטי ביפו וחיבוק אימהי מהקהילה // העיר של ג'ול עבוד
1. ספסל על מלצ׳ט בורוכוב
אני לא יודעת מי האישה המופלאה עם הסטייל האדיר שגרה באזור ומורידה את כל המלתחה שלה לספסל, אבל אחות – אל תפסיקי לעולם. אלא אם בא לך שנחדל להשתמש בספסל כפרוקסי, ותתחילי להזרים לי פריטים ישירות לארון. ספסל מלא פנינים מתחום הגרדרובה וההום סטיילינג, ובניגוד לחיים עצמם הוא לא מאכזב כמעט אף פעם.
2. ג׳ימבורי תינוקים בסנטר
בניין A קומה 3, לפני שילב. מי ידע שאפשר לאהוב ככה משטח רך, מגלשת ספוג וצלחת פטרי של מחלות? ב-10:00 בבוקר זה ה-מקום להיות בו. מ(ז)ניחה את התינוק לחקור לבד את חוקי הג'ונגל, וגוללת באינסטה בפנאן, עונה למיילים, מרכלת עם המטפלות סביב ומנהלת דיונים ערים על חיסון לשלבקת חוגרת (מומלץ!). כמו משרד רק עם הפרשות רוק במקום פנסיה.
דיזנגוף 50, בניין A קומה 3 (במלחמה זה בבניין b בקומה -1)
3. גרציאני
סניף הדגל ביהודה הלוי נפצע אנושות במלחמה וזה על הפנים, אבל אני חסידה מושבעת של הפוך קטן שיבולת על מים באח הקטן בקינג ג׳ורג׳. קפה מעולה, הכל טעים, צוות מסביר פנים וגם בית הקפה היחיד שהצלחתי לשבת בו שעות ולכתוב.
קינג ג'ורג' 105, תל אביב
4. המנזר
איך אפשר לא לאהוב בר שמגיש בלאדי מרי אור ל-12 בצהריים? אי אפשר. המקום היחיד בו אפשר לשבת שעות וללרלר ועדיין לא להיות הכי תמהונית בחדר.
אלנבי 60, תל אביב
5. הנילוס
הייתי שמחה ללכת נגד הזרם אבל כל הסופרלטיבים שנשפכו על הבר הזה מוצדקים. זה מקום שעשוי מחומר של חתיך: גם אלגנטי, גם נונשלנטי, בקלאס עד הפרט האחרון ובלתי אפשרי לא להתמגנט אליו.
אלנבי 33 תל אביב
מקום לא אהוב בעיר
קו 14.נשגב מבינתי איך קו שעובר במסלול כל כך נחוץ מקבל אוטובוס כל כך קטן. תמיד מפורק וצפוף, לא מותאם מבחינת ביקוש, בלתי נסבל לעגלות תינוק או כסאות גלגלים. דחוף להמיר לאוטובוס רגיל נורמלי.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
השתתפתיבערב שירה של הביזיוןבשיתוף עם אלה נובק, שזה חבורת פרחחים שהרימו מגזין תרבות חדש שנראה וואו ועושה דברים מאוד מעניינים לאחרונה. נתקלתי בערב הזה בכמה משוררים מעולים ומסקרנים שגרמו לי להפסיק לשנוא ערבי הקראת שירה. וגםליין המסיבות"עד 120"– אחת לכמה חודשים נדב רביד ולוטננט דן מארגנים מסיבה עם ביטים שלא עוברים את ה-120bpm. הקהל חמוד, למוד רחבות ולא מתלהם, האווירה צ׳יל וסטים שכיף להתמסר אליהם. המסיבות האלה הן נוכחות חובה מבחינתי.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״שין״ של דריה שועלי. נסחפתי לקריאה של הרומן שמתאר התאהבות בגיל מבוגר באדם הלא מתאים. יש שם אהבה שעולה על גדותיה מצד אחד בתוך קשר שהוא כל הזמן על סף מימוש, אבל יותר כבה מבוער. זו איזו היסחפות שכל אדם בוגר עבר, בטח בעיר הזו. הסוף של הספר הזה הוא אחד הסופים היפים שיצא לי לקרוא. זה נראה לי לרוב חולשה של ספרים – מגיעים לעמוד, חצי עמוד אחרון, וזה לא מתכנס, אבל בספר הזה ממש עצרתי, נפעמתי וקראתי את הסוף כמה וכמה פעמים.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
נוכחות מגינה. אם אי אפשר ליסוע לשטחים או מפחיד (זה מפחיד רצח) אז יש מגוון אפשרויות התנדבות גם מהבית. זה הדבר הכי נורא שקורה עכשיו בחסות מדינת ישראל, והפריווילגיה של אזרחים היא לנסות להגן על מי שלא זוכה לאותו מעמד, ומופקר לחסדי מקום שאין בו אלוהים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש לי שניים:רעות ענברשבגדול דרכה אני צורכת חדשות. היא מפרשנת את המצב ומנסחת דברים שאחרת לא בטוח שהייתי מבינה, כמו מה האינטרסים או למה מה שמסריח הוא בעצם רקוב.השני הואבר פלגשפאקינג כותב את כל ״הארץ״ בעצמו. אני משתאה מהעבודה העיתונאית שלו, הוא מסקר הכל בכל מקום ללא לאות ובכל זמן נתון, אם זה חשיפות קטארגייט, כל זירת נפילה אפשרית במלחמה או הזרקור שמפנה על העובדים הזרים שנהרגים במלחמות שלנו. עיתונאי מטורף.
מה יהיה?
אפוקליפסה. עכשיו.