הוא תסריטאי, הוא יוצר, הוא מנהל הדרמה ב"גיל הפקות" ועכשיו יש לו גם רומן בלשי-עתידני ראשון, "האכזבות", אז סחטנו ממנו שלל המלצות על מקומות בעיר שנסגרו מזמן כי הוא בכלל גר בהוד השרון ואין לו מושג מה קורה בעיר. בונוס: יש לו ממ"ד ולכם אין
>> עפר סקר (כדאי שתעקבו) הוא תסריטאי, יוצר, עורך תוכן ומנהל הדרמה ב"גיל הפקות". ברחוב מזהים אותו מ"אח שלי הגדול", "אורי ואלה" ו"תיכון השיר שלנו". ספרו הראשון, "האכזבות" (הוצאת תכלת) הוא רומן נואר בלשי-עתידני מקורי ומרתק שגיבוריו הם שיבוטים של סלבריטאים מהעבר,והוא מחכה לכם כאן.אם ההורים שלו היו צריכים לבחור דמות שהיא השראה לשיבוט של הבן שלהם הם כנראה היו הולכים על מישהו גבוה.
>> דרינק בקפסולת זמן ובית לכל מי שאכפת // העיר של אמיר שרייבר
>> אוצרות של מוזיקה וחלומות על הופעות בנמל // העיר של אתי רומנו
>> קהילתיות, משפחתיות וטעמים לא רגילים // העיר של דן אטינגר
!["האכזבות", כריכת הספר](https://www.e-vrit.co.il/Images/Products/NewBO/Products/39625/Disappointments_Master.jpg ""האכזבות", כריכת הספר")
1. נחמה וחצי
כשאתה יושב לכתוב, קשה להסביר מה הופך בית קפה אחד ללוקיישן קסום ומעורר השראה ובית קפה אחר לחונק ומקפח מוזות. מה שבטוח: הנחמה שייך לגמרי לקטגוריה הראשונה. משהו במיקום, באווירה המשוחררת, בתחושה הביתית –
מה זה? מה אתם אומרים?
הנחמה נסגר…?
פאק. וואו. סורי, אני כנראה קצת לא מעודכן. מה קרה שם? למה סגרו?
2. הבלוק
באופן כללי אני לא טיפוס של מסיבות, ריקודים ויציאות עד השעות הקטנות של הלילה, אבל הבלוק זה סיפור אחר לגמרי. מועדון שהוא קהילה, או יותר נכון, קהילה שיש לה מועדון. מקום שבו אפילו חננות עם שתי רגליים שמאליות כמוני יכולים –
מה אמרתם? גם את הבלוק סגרו…?
אוי. למה? מה… מה היתה הבעיה? זה בגלל המלחמה, או… אה, לפני המלחמה?
אוקיי. סורי, אני לא כל כך בעניינים מסתבר.
3.רוקסן
כתבתי קודם שאני לא טיפוס של מסיבות. זה נכון. אני ילד של הופעות. עם כל הכבוד לאלוהים שהוא די.ג'יי, שום דבר לעולם לא ישתווה למראה של רמי וברי עולים ביחד לבמה, והמפרט שנוגע לראשונה במיתר מעיר קהל של 500 איש לחיים בבת אחת –
סגרו את הרוקסן?!
מתי? למה? מה הבעיה שלהם?!
סליחה, אני ממש מבקש סליחה על זה.
4. המטאטא
עם כל הכבוד להבימה והקאמרי, בעיניי תיאטרון צריך לנשוך. ואין במה יותר נושכת – ובועטת, ושורטת, ושורפת – לסאטירה מאשר תיאטרון המטאטא של יצחק משה דניאל, שצולה פרות קדושות לארוחת בוקר –
המטאטא נסגר ב-1954?!
אני… אני בשוק. לא יודע מה להגיד, בחיי. תראו איך החיים חולפים מהר, מצמצת ונגמר.
5. נהר כבר
ישראל היא לא אירופה, ושכיות החמדה הטבעיות הן לרוב מעטות וקטנות. אבל הטיילת המקסימה לאורך נהר כבר היא ההוכחה שכשחולדאי רוצה, הוא יודע גם לתת לתושבים –
רגע, נהר כבר הוא תעלת מים מלאכותית שנחפרה באלף הראשונה לספירה לרגלי תל אביב התנ"כית?!?!
אוקיי, אוקיי, אני מודה! אין לי מושג מה קורה בעיר! אני גר בהוד השרון, סבבה? הוד השרון!!! יש לנו בר אחד בבעלות אשתו של ראש העיר ופעם בחודש הופעה של פורטרט בפארק האקולוגי ושלושים פלאפל שלכולם קוראים כדורי! עזבנו את תל אביב לפני שמונה שנים, השכירות הרגה אותנו, והחנייה, והרעש, נכון שמדי פעם ראיתי את טרנטינו ברחוב אבל בואו, עם טרנטינו ברחוב לא הולכים למכולת! נסו אתם להסביר לפקידה בבנק שאתם חורגים מהמסגרת בגלל טרנטינו! אל תתנשאו עליי, אוקיי?! לפחות לי יש ממ"ד!
מקום לא אהוב בעיר:
ברצינות רגע, בכל פעם שאני כן נכנס לעיר זה עם האוטו, והכבישים פשוט סיוט. זה כאילו העירייה ומע"צ הסתכלו על התוואי העירוני ואמרו "לא מספיק מבלבל, תהפכו חצי מהנתיבים לתחב"צ בנקודות רנדומליות ותעשו בבקשה את הצהוב של התחב"צ ממש דומה לכתום הרגיל. אה, וששניהם יהיו ממש חיוורים וחלשים. ואם אפשר לתקוע אתר בנייה כל כמה מטרים אבל כל יום במקום אחר".
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע ההשקה ל"חופי קרשלטון", האלבום החדש של הפה והטלפיים. האלבום עצמו נהדר ועצוב נורא, שזה בערך הכי טוב שאפשר לבקש בתקופה כזאת – עצם העובדה שאמנות כלשהי מתכתבת עם מצב הרוח האמיתי שלך מדכאת פחות מאמנות שמנסה להדחיק אותו.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השעות הרבות בממ"ד הוקדשו בעיקר לקריאה. "איש אחד" של היראנו, "כל הסיפורים" של בולניו, "פניי מועדות לכוכבים" של בסטר, "המשפט" של קפקא – כולם, בדרכם המשונה, עודדו אותי (ע"ע הסעיף הקודם). ברגע שהטילים הפסיקו לנחות הפסקתי לקרוא.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אתבית לוינשטייןזכיתי (אם זו המילה) להכיר בעניינים אישיים שאין להם כל קשר עם הזמן הזה, אבל בזמן הזה הפעילות שלהם אפילו עוד יותר חיונית. זה מקום מדהים שאין שני לצוות שלו באנושיות ובמסירות. לחלופין, אפשר לתרום לכל ארגון אזרחי רציני שמתנגד לממשלה.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל חבריי התל אביבים עברו חודשים קשים של פליטות ונוודות בין מקלטים ארעיים, או גרוע מכך – אירוח אצל קרובי משפחה מדרגה שנייה. אני מרים להם קולקטיבית.
מה יהיה?
כנראה שלא ננצח אבל העיקר ההשתתפות.