"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: קזויו שיונוירי מעלה מופע חדש בתיאטרון קליפה, ומגלה לנו את החנויות הכי טובות בנווה שאנן, איך עושים מדיטציה עם תופים ולמה יש לה פח זבל ורוד באמצע הסלון. מזמן לא היו כאן כאלה המלצות שוות
>> קזויו שיונוירי תופיע עם המופע "Handle it" במסגרת הפרויקט "אנחנו לא לבד" של תיאטרון קליפה (חמישי, 20.7, 20:30; פרטים וכרטיסים כאן). שיונוירי היא יוצרת עצמאית בתחומי אמנויות הבמה, עם ניסיון רב כשחקנית, רקדנית וכוראוגרפית, חברת קבוצת קליפה החל משנת 2010. בשנת 2016 הקימה יחד עםבן זוגה, דרור ליברמן, את TakeDown Productions, במסגרתה השניים יוצרים ומופיעים בארץ ובעולם
1. הדוכן של מנאמי אונו ("אוקאסאן") // קפה שפירא
הדרך הקלה והקצרה ביותר לחזור הביתה לטוקיו, בלי לצאת מהעיר.בכל יום שני מנאמי פותחת דוכן ראמן בקפה שפירא, מבחינתי זו ההזדמנות לאכול אוכל יפני אמיתי (ולרכל עם מנאמי, ביפנית, כמובן).רלב"ג 13
2.דראם ספייס – בית ספר לתופים
כבר הרבה זמן שלא למדתי משהו חדש, פשוט בשביל הלמידה.
לפני חצי שנה התחלתי שיעורי תיפוף שבועיים אצל עידו טפר.זה עדיין דורש המון תרגול, עדיין לא בא בקלות, אבל רוב הזמן זה כיף ענקי, כיף לתרגל, כיף להתאמן, כיף ללמוד, לא לחשוב על כלום חוץ מהקצב, זו הדרך שלי לתרגל מדיטציה.אלנבי 94
3. מינימרקט פיקנטי
המכולת השכונתית האהובה עלי, בגלל הבעלים, תמי זבולונוב. תמי חדה כתער, עושה את החישובים בשניות, לא נותנת לתור להצטבר, ומבינה בטבעיות ובקלות את העברית הרצוצה שלי.הצפיפות של כל כך הרבה מוצרים בחלל קטן ודחוס כל כך משרים עלי רוגע, לא יודעת להסביר את זה.הקשת 6
4. דרגון
אבא שלי היה שף. ביפן הייתה למשפחה שלי מסעדה מסורתית ואוכל זה מרכיב חשוב בחיים שלי.קניות בדרגון זו אחת מהדרכים שלי להתמודד עם הגעגועים הביתה, למשפחה (מוכרחה להודות שעוזרים גם קריוקי של שירים מיפן של האייטיז ובינג'ים של טלוויזיה יפנית).כשהגעגועים הביתה מתגברים אני מכינה מתכונים לפי הזיכרון מהמסעדה המשפחתית, ולא מעט פרודוקטים אפשר להשיג רק בדרגון.ראש פינה 6
5. הבית של דרור ושלי // קריית שלום
כמו בכל בית של אמנים, הסלון שלנו תמיד (או יותר מדויק לומר – בדרך כלל) פתוח.תמיד יש תנועה של חברים, חברים של חברים, שכנים משועממים ובעלי חיים אבודים, תמיד קורה משהו, תמיד ישנה איזו התרחשות.נפגשים כדי לקרוא ולדבר, נפגשים כדי לחלום ולתכנן, נפגשים כדי להכין תקציבים ונפגשים כדי לנסות רעיונות מופרכים, ולפעמים, רק ממש לפעמים, נפגשים סתם לארוחת ערב וריכולים.
