מוסד בלוינסקי וסטייקהאוס ניו יורקי בישראל. העיר של שי-לי ליפא

בבוקר השבעה באוקטובר שי-לי ליפא התעוררה בביתה לאזעקה, יחד עם בעלה ובתה. בנה, ששירת אז בסדיר, נכנס לעזה עם הגדוד שלו ללחימה ארוכה. "מאז אותה שבת ארורה ולמשך כחצי שנה, עצרתי את כל עבודתי והתנדבתי בחמ"לי מזון, בהם הכנו אוכל חם וכריכים לחיילים. בנוסף, העברתי סדנאות בישול למפוני העוטף והצפון. מלבד זאת, לא יצאתי מהבית. להיות אמא לחייל קרבי בשנה וחצי האחרונות, ובכלל להיות אזרח במדינה שלנו, זו חוויה קשה במיוחד". ביום שני הבא (26.5) תשיק ליפא את Yassou, ספר בישול יווני חדש באנגלית ובו 80 מתכונים קלאסיים וקלים להכנה. האירוע  בהנחיית נועה רוזין יתקיים ב-THE BIG KITCHEN באורט דן גורמה בת"א, כולל הדגמת בישול מנות מהספר. המחיר: 250 ש"ח לאדם, כולל עותק עם הקדשה אישית. פרטים והזמנות כאן.

>> היכל שבו נרקמים חלומות וגן ילדים פלאי // העיר של מיכל ויץ
>> בריכה שהיא מקור חיים ואוכל באמת מצוין // העיר של אלכס ליבק

1. חיים רפאל

חיים רפאל, יליד סלוניקי וניצול שואה, פתח את המעדנייה הזאת שהפכה למוסד ביחד עם אשתו אסתר בשנת 1958. בנו צדיק ונכדו חיים ממשיכים את דרכם המיוחדת, עם סחורה משובחת ויחס אישי לכל לקוח. יש להם גבינות מיוון כמו פטה וקסרי, זיתים מסוגים שונים, סלטים במשקל, קציצות פראסה, דגים מלוחים, אוזו ועוד. חיים וסבא שלי מכירים עוד מסלוניקי שלפני המלחמה, כששרו שם במקהלה. שניהם שרדו את השואה, עלו לארץ והקימו משפחות.
לוינסקי 36

2. אסיף

מרכז לתרבות קולינרית שהקימה חברתי נעמה שפי. יש בו בית קפה, מעדניה שמוכרת מוצרים מקומיים, ספרייה עם אלפי ספרי אוכל ובישול, תערוכות על אוכל ומיזמים חברתיים. במחצית הראשונה של המלחמה האכיל המרכז אלפי חיילים, מפונים ונזקקים. "סיר של בית" הוא אחד מהמיזמים האהובים עלי של אסיף, בו אנשי אוכל מבשלים מנה שמסמלת עבורם את הבית והיא נכנסת לתפריט של בית הקפה באותו יום.
לילינבלום 28

3. תריסר

למרות שהיא פתוחה כבר שנתיים, הייתי שם לראשונה רק לפני שבוע והתאהבתי. איזה אוכל יצירתי וטעים. עפנו על כל מנה שאכלנו, וקינוח השומר גאוני.
שוק הנמל, האנגר 12, נמל תל אביב

4. הדסון

מסעדת הבית שלנו וסוג של סטייקהאוס ניורקי פה בישראל. מתן אברהמס שומר על הרמה כבר המון שנים ומגיש בשר משובח ומנות ראשונות שלפעמים גונבות את ההצגה למנה העיקרית.
הברזל 27

5. חוף גורדון

באמת שאין יותר שווה מחוף הים בתל אביב. במיוחד עכשיו כשעוד לא עמוס וחם מדי, ויש רוח קרירה ונעימה. אני אוהבת את חוף גורדון אבל האמת היא שכל חוף בתל אביב שווה. רק שלא יבואו לנו כרישים.

מקום לא אהוב בעיר:

אין כזה. אמנם יש ריבוי שיפוצים ובניית תשתיות בעיר, אבל זה חלק מהקסם, היופי וגם הכיעור של העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש לי ווידוי: בגלל קידום הספר החדש שלי YASSOU וסבב האירועים שלי איתו בעולם, אני כל כולי בו ולא ראיתי הרצאה, תערוכה או מופע מעניינים בחודשים הללו. חור בהשכלה, וזה לגמרי הולך להשתנות בקרוב. צפיתי בעונה השלישית של ה"לוטוס הלבן", ולמרות שהרוב קטלו, אני נהניתי מהשחקנים המצוינים, הדמויות העמוקות, ומהמון סאב טקסט חכם בתסריט. הסדרה הבאה שאני רוצה לצפות בה היא "ילד רע" של רון לשם והגר בן אשר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?"
אלבי" השיר החדש והיפהפה של סיון טלמור שהוא כמו כדור הרגעה בימים טרופים אלה. שיר עדין, רגיש ותמים על אמא שמדברת לבנהּ אלבי (הבן של סיון בחיים האמיתיים).

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"החמ"ל של ענבל" של ענבל שבח ונוי גביש פועל ללא הפסקה מאז השבעה באוקטובר ומאכיל אלפי חיילים מדי שבוע בכריכי חלה-שניצל טריים וטעימים. ענבל ונוי, עם שאר מתנדבות מדהימות, עושות עבודת קודש במקביל לניהול חיים, קריירה וגידול ילדים. בכל שבוע מוצמדת מדבקה לכריך, לזכר חייל שנפל במלחמת "חרבות ברזל".

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מני אבירם ואיתן שוורץ, יחד עם עוד אנשים מוכשרים, יצרו את שני הסרטים הדוקומנטריים הכל כך חשובים ומטלטלים "זעקות ואז שתיקה" ו"הילדים של ה-7 באוקטובר", שמספרים על הזוועות שהתרחשו ביום הנורא ההוא ובחודשים שאחריו. מטרתם של הסרטים היא להפיץ זאת הלאה, שכל העולם ידע את גודל האסון.

מה יהיה?
יהיה טוב. חייב להיות. אנחנו בתקופה נוראית מכל הבחינות: 58 חטופים עדיין מוחזקים בעזה, חיילים ממשיכים להילחם, להיפצע ולהיהרג במלחמה, הממשלה מקצצת בשכרן של גננות ומורות, וזה רק חלק מהקושי. אבל אני מאמינה שהשינוי יגיע בסופו של דבר. יש לנו במדינה את האנשים הכי טובים שיש.