פארק עם קסם מיוחד ורכיבה לעת שקיעה. העיר של שירה קמרד

>> שירה קמרד היא אמנית וציירת מוערכת שחיה ופועלת בתל אביב (תעקבו) – אבל תערוכת היחיד החדשה שלה, "הצפה זמנית", מציגה דווקא בבית האמנים ירושלים. בתערוכה מציגה קמרד עבודות חדשות שיצרה בשנה האחרונה, המתארות סצנות ליליות אפלוליות, זרועות אורות מנצנצים ככוכבים מלאכותיים. עבודות אלו ממשיכות את עיסוקה העקבי במופעי האור בציור. כדאי לראות.

 

1. פארק וולפסון

מקום שמלווה אותי מגיל 15, מהתקופה שלמדתי בתיכון רמת גני לא רחוק והייתי מגיעה אליו אחרי הלימודים לקרוא ספרים ולשמוע מוזיקה באוזניות. אני אוהבת את זה שהוא בנוי על גבעות ולא שטוח כמו פארקים אחרים ובכלל יש לו קסם מיוחד, וגם ציירתי אותו לא מעט פעמים. בתור מישהי שלא מזדמן לה לצאת לטבע יותר מדי בעקבות היעדר רישיון נהיגה, הוא הכי קרוב ללהוות תחליף למקום לנשום בו לאיזה רגע.

2. קריית המלאכה

סוג של הבית השני שלי כי הסטודיו שלי נמצא באיזור. אני לא כל כך מסתובבת ביותר מדי מקומות ובעיקר מעבירה זמן בסטודיו בערב, אז זה איזור משמעותי עבורי. רוב הגלריות הן באיזור וכשיש פתיחות תערוכות מעניינות בימי חמישי נגיש לי לקפוץ אליהן אחרי שאני מציירת, שזה גם מגניב.

3. שבילי האופניים שבין פארק המסילה לחוף מציצים

קיוויתי לא להיות קלישאה ולא להזכיר את פארק המסילה, אבל לא הלך. מאז שפארק המסילה קיים החיים שלי קצת טובים יותר ואני פחות חוששת למות על הכביש מאיזה קורקינט לא צפוי שבא מהצד. כשאני צריכה אוויר או לנקות את הראש, איזו רכיבה עם אוזניות לאורך השבילים ועל הטיילת עושה את העבודה, עדיף לקראת שקיעה, וע"פ מחקריי זה הכי עובד עם האלבום Nowhere של Ride.

4. שדרות ההשכלה

עוד מקום אהוב עליי במזרח העיר בסוגת העצים והמרחב והשקט. זהו, אחלה מקום, אין לי עוד מה להגיד עליו, רחב וארוך מספיק בשביל לספוג אותו על שלל מדשאותיו וספסליו וברזיותיו לרבע שעה של הליכה או משהו כזה.

5. הצימר

בית לתרבות שוליים ובעיקר להופעות שוליים שמופעל על ידי מתנדבים ומשנה מיקומים מאז 2008. במהלך השנים לפעמים פקדתי אותו יותר ולפעמים פחות אבל אני תמיד שומרת לו מקום בלב, לו ולכל מועדון שנותן מקום לדברים יותר אלטרנטיביים.

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שעובדים בו על הרכבת הקלה ושמצמצם את מרחב המעבר, והאמת היא שכל מקום שצפוף באופן כללי גורם לי להרגיש לא משהו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה לא בדיוק מהזמן האחרון אבל כן קשור למאורע מהזמן האחרון – אני עוקבת באינסטגרם אחרי דנה מודן ואחרי שאלון אבוטבול נפטר היא שחררה שם לינק לסדרה מ-2008 שכתבה בהשתתפותו – "אבידות ומציאות". אני לא מוצאת הרבה סדרות שנוגעות לי ללב והסדרה הזו שאבה אותי. חשבתי עליה כל הזמן והסיפורים של הדמויות ליוו אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כוח או תקווה אני מקבלת מהומור, אז פרקים של "פילדלפיה זורחת" למשל לגמרי עוזרים לזה. בעצם אני לא יודעת אם 'תקווה' זו המילה הנכונה בהקשר לדמויות שם. אבל זו עדיין סדרה שעושה לי טוב.

 

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ל'מטה להשבת החטופים והנעדרים'. וגם לכל ארגון שקשור לעיתונות חופשית, דבר שמרגיש כמו זן הולך ונכחד בימינו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בתכלס לכל מי שמצליח לקום בבוקר ולהמשיך את השגרה.

מה יהיה?
אני לא אופטימית לצערי' ואני חושבת שהמקום הזה כמו שהכרנו אותו הסתיים ולא יחזור להיות כמו שהיה. אני כל הזמן בתחושה שעוד כמה שנים כולנו נצטרך למצוא דרכים לברוח למקומות אחרים.