וולברין
וולברין מסוכסך עם עצמו, מגיע ליפן ומפתיע לטובה
האופנה האחרונה בסרטי גיבורי־על – גיבורים שעול גבורת־העל כבד עליהם, והם עוברים משבר זהות. אחרי באטמן וסופרמן הגיע זמנו של וולברין לסבול. בסרט השישי בסדרת "X־מן" – שמוגשת באופן לא כרונולוגי – לוגן מתקשה להתמודד עם חלקו במותה של אהובתו ג'ין גריי ב"X־מן: המפלט האחרון" מ־2006. רדוף רגשות אשם הוא מתכחש לוולברין שבו וחי כנווד ארוך שיער עד שיוקיו (הדוגמנית רילה פוקושימה בבכורה קולנועית מרשימה) מזמינה אותו ליפן להיפרד מתעשיין גוסס שחב לו את חייו עוד מימי הפצצה על נגסקי. בטוקיו לוגן עובר מייק אובר (בסצינה משעשעת שבה הוא מתנהג כזאב באמבטיה), ונופל לידיה של צפעונית שמתגלה כקריפטונייט שלו, אך כשאנשי היאקוזה מנסים להתנקש בחיי נכדתו היפה של התעשיין, הוא שולף את טפריו להגנתה ושב ומאמץ את זהותו הזאבית.
וולברין תמיד חש לא שייך, והבאתו לארץ בתי הנייר, הסמוראים ורכבות הקליע, שם הוא נראה אאוטסיידר גם בחליפה מחויטת, מתגלה כרעיון פורה. יו ג'קמן התרווח היטב לתוך התפקיד והוא מגלם אותו עם ניצוץ הומוריסטי בעין. הסיפור המפותל מחזיק עניין עד לשלב די מתקדם (הוא מתפרק דווקא בעימות הסופי), וג'יימס מנגולד, בדרך כלל במאי פושר ("כמו יום ולילה"), מביים סדרה של סצינות מבדרות, כולל, ניחשתם נכון, מרדף על גג רכבת מהירה.