חוק מניעת ההסתננות לא יעזור לתושבי דרום תל אביב
אחרי שנפסל פעמיים בבג"ץ, הוצג בשבוע שעבר תיקון שלישי לחוק למניעת הסתננות. לא זה מה שיציל את שכונות דרום העיר
בשבוע שעבר הציג שר הפנים גלעד ארדן את התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות. החוק החדש קובע את הנהלים לאחזקתם של מבקשי מקלט בבתי הכלא סהרונים וחולות, וכן מגדיל את הקנסות על מעסיקים של מבקשי מקלט ללא אשרת עבודה. שני החוקים הקודמים נפסלו על ידי בג"ץ, שקבע שאי אפשר להחזיק בני אדם ללא משפט בכלא רק כי הם נכנסו למדינה באופן בלתי חוקי. זו הפעם היחידה בהיסטוריה שבה פסל בג"ץ חוק פעמיים, ומכיוון שהצעת החוק הנוכחית דומה מאוד לחוק הקודם, גם היא תגיע לדיון בבית המשפט.
אני מתנגד לחוק. בין אם מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן הם אכן פליטים הנמלטים על חייהם, ובין אם הם מהגרי עבודה כמו שהימין טוען, זו אינה הצדקה לכלוא אותם. אם מדינת ישראל הייתה באמת סבורה שמבקשי המקלט אינם פליטים, היא הייתה מגרשת אותם. רק שהממשלה – ולא בג"ץ, ולא הארגונים – היא זו שחושבת שלא ניתן להחזיר אזרחים לאריתריאה או לסודאן. כליאה לשנה ושמונה חודשים (התקופה המוגדרת בחוק) אינה אלטרנטיבה לגיטימית.
אבל יש צד נוסף לסיפור, והוא הסחת הדעת מהמתרחש בשכונות הרכבת, שפירא והתקווה, וההתעלמות מהמצוקה של התושבים הוותיקים. גם אם חולות יגדל פי שניים, ייכלאו בו לכל היותר כעשרה אחוזים ממבקשי המקלט (כ־6,000 מתוך 60 אלף איש הנמצאים בתחומי ישראל, על פי ההערכות השמרניות ביותר). מחנה הפליטים שקם בשכונות הדרום של תל אביב ימשיך להתקיים, ההזנחה והלחץ על התשתיות העירוניות ימשיכו לגדול, ואיתם הייאוש והפחד של התושבים הוותיקים.
הממשלה מקווה שהכליאה הממושכת בחולות ובסהרונים תגרום למבקשי המקלט לעזוב “מרצונם"; אבל גם אם התהליך המעוות הזה יתרחש, הוא ייקח שנים, שבסיומן לא יישאר הרבה מהשכונות הדרומיות של העיר, חוץ מפוטנציאל נדל"ן במיקום אטרקטיבי (הרי ברור שבסוף יהיו מי שירוויחו מהטרגדיה הזאת; אחרי שהתושבים הוותיקים יימלטו מהשכונה, כבר תימצא הדרך להעיף את האפריקאים ולהתחיל ב"תנופת פיתוח").
לממשלה יש אחריות ישירה למתרחש בדרום תל אביב. היא זו ששלחה את מבקשי המקלט באוטובוסים לתחנה המרכזית. היא זו שמסרבת לבדוק את בקשות המקלט שלהם, וככה גוזרת עליהם קיום בשולי החברה, תלויים בקהילה ובשירותים מאולתרים שמסופקים כולם בדרום העיר. כמו גדעון סער לפניו, ארדן סוחר בייאוש של תושבי הדרום ומתאכזר למבקשי המקלט בשביל רווחים פוליטיים, אבל לא מציע שום פתרון אמיתי.
הממשלה צריכה להביא מיד לפיזור הוגן יותר של מבקשי המקלט ביתר חלקי העיר והארץ. יש לה את הכלים לעשות את זה – מאשרות עבודה אזוריות, דרך הקמת מתקני שהייה אזרחיים או אספקת שירותי רווחה ובריאות למבקשי המקלט במקומות שאינם דרום תל אביב. במקביל, צריכה להיות השקעה מיידית ומסיבית בשכונות הדרום. המדינה פשוט חייבת את זה לתושבים הוותיקים. הבעיה היא שהממשלה הנוכחית מעדיפה דיבורים תקיפים ודמגוגיה – וזה נכון לא רק לנושא מבקשי המקלט.