איפה הרומנטיקה? קשה מאוד לשפוט את הגיבורים של "חלומות"

ב-1955 דאגלס סירק ביים בהוליווד את "כל שהשמיים מרשים" – מלודרמה על רומן בין אלמנה אמידה מניו אינגלנד וגנן צעיר (רוק הדסון), שמעורר התנגדות בקרב צאצאיה ומכריה. הסרט הטיח ביקורת בחברה הסנובית והצבועה, וסיפק לגיבורים הפי אנד. ב-1974 ריינר ורנר פאסבינדר יצר וריאציה גרמנית של הסרט הקלאסי, והוסיף רובד של גזענות וניצול ל"פחד אוכל את הנשמה" (מקום 52 בסקר הסרטים הגדולים של "סייט אנד סאונד"), בו עובדת ניקיון מזדקנת מזמינה למיטתה מהגר עבודה צעיר ממרוקו, ונישואיהם הזריזים נתקלים בהתנגדות ילדיה ושכנותיה.
>> כל אחד שואוראנר: יוצרי טלוויזיה חוששים ממהפכת ה-AI, ובצדק

"חלומות" של מישל פרנקו המקסיקני מעדכן את הסיפור לארה"ב של ימינו. זה אינו רימייק, אך הוא כולל מחווה ברורה לסרטו של פאסבינדר בסצנה המתרחשת בפאב. בכלל, השפעתו של הבמאי הגרמני המהולל ניכרת לא רק ברובד התמטי של הסרט, אלא גם בזה הסגנוני.

משאית סמי-טריילר חונה בשום מקום, ומתוכה עולות זעקותיהם של אנשים הלכודים בתוכה. "חלומות" נפתח בדימוי עוצמתי של אחד הנושאים הכי חמים וקונטרוברסליים באמריקה של היום – הניצול של פליטים ומהגרי עבודה שחוצים את הגבול עם מקסיקו באופן לא חוקי. כשהמכולה סוף סוף נפתחת, פרננדו (רקדן הבלט הנודע אייזק פרננדז) חומק משם אל תוך הלילה. הרושם הראשוני הוא שפרננדו הוא אחד מהמוני הלטינו-אמריקאים קשי היום שחולמים להשיג חיים קצת יותר טובים בארה"ב, אבל בהדרגה מצטיירת תמונה פחות צפויה. נראה שהוא יודע בדיוק לאן פניו מועדות, וגם איפה מוסתר המפתח לדלת האחורית של הבית הגדול והאלגנטי בסן פרנציסקו שאליו הוא מגיע. כשג'ניפר (ג'סיקה צ'סטיין) חוזרת הביתה, היא לא מאוד מופתעת לראותו שם. הם מיד שוכבים. 

ג'ניפר היא בתו של מיליארדר נדבן, שייסדה עם אחיה ג'ייק (רופרט פרנד מ"הומלנד" מבוזבז בתפקיד קטן) קרן התומכת באומנות בארה"ב ובמקסיקו. בהדרגה אנחנו מבינים שהיא ופרננדו הצעיר ממנה בשנים רבות ניהלו רומן סוער במקסיקו סיטי כששהתה שם במסגרת פעילותה בקרן, ושהוא חצה את הגבול באופן מסוכן כדי לשוב ולהתאחד איתה. אבל בחלוף הזמן, כשהוא מבין שהיא מתחמקת מלהיראות איתו בציבור, הוא עוזב את ביתה ומסרב לענות לטלפונים שלה. ג'ניפר אינה מוכנה לוותר, ויוצאת לחפש אחריו. האם זה יתפתח לסיפור אהבה אמיתי שיגבר על הפערים המפרידים ביניהם, או שמדובר בניצול הדדי? או שמה ניצול חד צדדי?

הסגנון הקר והמנוכר של הסרט – אחת ההשפעות של פאסבינדר – רומז לנו שרומנטיקה היא לא שם המשחק. נסיכת הקרח ג'ניפר מכורה לפרננדו, אך היא רוצה לשלוט במערכת היחסים. כמיליארדרית שטסה במטוס פרטי, היא רגילה לשלוט בסביבתה. הופעתה האריסטוקרטית של צ'סטיין והתלבושות המחויטות והבהירות שהיא לובשת – תכלת, ורוד והרבה לבן – מציגות אותה כדימוי מוקצן של פריבילגיה לבנה. רק כשהיא מנסה לשוב ולהתקרב אל פרננדו, היא עוטה חליפות כהות יותר.

אבל פרננדו אינו מוכן להישלט, ודורש שתכיר בו כבן זוגה גם מחוץ למרחבים המוגנים. ויש לו שאיפות נוספות, שאליהן מתייחס שם הסרט (בואו נגיד שהליהוק של רקדן בלט עם מעט מאוד ניסיון משחק השתלם). התסריט האליפטי חושף את ההיסטוריה של גיבוריו בהדרגה, כך שלמרות שנדמה לנו שאנחנו יודעים לאן הסיפור יוביל, הוא צופן לנו הפתעות וגם מקשה על השיפוט המוסרי. 

מישל פרנקו כבר עסק במלחמת המעמדות ובמערכות יחסים מאתגרות בסרטיו הקודמים, בהם "סדר חדש" (זוכה פרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה), עליו כתבתי שהוא "נותן בוקס בבטן תוך כדי בעיטה לגרון", ו"זכרונות" – שיתוף הפעולה קודם שלו עם צ'סטיין (על רומן בין אלכוהוליסטית שמתמודדת עם זיכרון של התעללות מינית מתמשכת בילדותה וגבר הלוקה בדמנציה). סרטיו אינם מספקים חוויות צפייה נעימות במיוחד, ויש המאשימים את הקולנוע שלו בבוטות תמטית. אבל התסריטים שהוא כותב תמיד מעניינים ולא נכנעים לתבניות מוכרות.

גם חייו אינם תואמי ציפיות. הופתעתי לגלות שכבן לאם ישראלית, בשנתיים האחרונות פרנקו מתגורר ואף עובד בישראל. "חלומות" הוא סרטו התשיעי, והראשון שמגיע מהתחרות המרכזית בפסטיבל ברלין האחרון למסכים בישראל. לקראת סוף כותרות הסיום תוכלו למצוא כמה שמות של ישראלים שעבדו בפוסט-פרודקשן של הסרט.
4 כוכבים
Dreams בימוי: מישל פרנקו. עם ג'סיקה צ'סטיין, אייזק פרננדז. ארה"ב/מקסיקו 2025, 95 דק'