איך יכול להיות שעשרות מחזאי היידיש נשכחו באופן כל כך מוחלט?

במהלך התואר הראשון שעשיתי באוניברסיטה, קראתי בערך שלושים מחזות סקנדינבים. חלקם היו מחזות קלאסיים כמו "בית בובות" ו-"רוחות"; וחלקם היו קשים להשגה, מחזות של יון פוסה או לארס נורן, שהייתי צריך לאתר בארכיונים, לקרוא בשפות זרות או להשאיל מספריות של אוניברסיטאות אחרות. אבל המורים שלי תמיד דיברו על המסורת התיאטרונית הזאת בתשוקה גדולה – הראו קטעים מהצגות, פירקו סצנות, ניתחו מחזות – ואני נסחפתי בעקבותיהם אל תוך העולם המושלג של הפיורדים הנורבגים הרחוקים, שנשקפו מחלון ביתם של הדוקטור ואנגל ואשתו אלידה.
>> בלש אמיתי עם חייזרים: לנטרנס היא הסדרה הכי מפתיעה של 2026

להבדיל, במהלך כל התואר הראשון שעשיתי באוניברסיטה, קראתי רק שני מחזות שנכתבו ביידיש: "הדיבוק" בשנה הראשונה, ו-"הגולם" בשנה השלישית. זהו. אף מחזה של שלום עליכם, י.ל. פרץ, שלום אש, או גולדפאדן. גם לא ראיתי אף הצגה של המחזאים האלה, שנעדרו לגמרי מספריית המחזות שטיפחתי בחדר שלי במעונות הסטודנטים.

אולי זה לא נורא. אולי זה מוצדק. בניגוד לפרוזה או לשירה, הספרות הדרמטית ביידיש לא העמידה מחזאי שבאמת יכול להתחרות בסטרינדברג. הגיוני וסביר שסטודנט לתיאטרון ילמד את "העלמה יוליה" ולא את "שמנדריק" או את "בריינדלה קוזאק". ובכל זאת, איזושהי אי נוחות מדגדגת, כי מה שנכון לאוניברסיטת טורונטו לאו דווקא נכון לאוניברסיטת תל אביב. הרי שבניגוד ל"עלמה יוליה", גולדפאדן הוא משלנו – ולא במובן הצר, הפטריוטי, אלא במובן עמוק מאוד. את האוכל שהטבחית כריסטין מכינה בחג אמצע הקיץ אני לא יודע להריח ואף פעם לא טעמתי, אבל את האוכל שגולדפאדן מתאר סבתא שלי בישלה.

בהקדמה שלו לרומן השמן "כוכבים תועים", טוני קושנר כתב שהגדולה של הטקסט היא בחוסר שלמותו. שלום עליכם כתב את הספר הזה בתקופה סוערת, בחלקים, ופירסם אותו בעיתונים שונים ומשונים. לספר יש שני סופים, אינספור דמויות שוליות, קווי עלילה שלא נפתרים ופתרונות נרטיביים לא סבירים בעליל. אבל הוא משלנו – הסיפור הזה – ולא במובן הצר, הפטריוטי, אלא במובן עמוק מאוד. בחדר החזרות מצאנו את עצמנו מתגלגלים מצחוק למשמע בדיחות בנות יותר ממאה שנים. זיהינו את הטיפוסים של שלום עליכם מהחיים שלנו, מהעבודה, מהמשפחה ומהבית.

הרומן "כוכבים תועים" מתעסק בנושא ששלום עליכם אהב במיוחד: העולם של תיאטרון היידיש. במבט ראשון, נדמה שהעולם הזה רחוק מאיתנו מאוד. אבל העבודה על ההצגה הפגישה אותנו שוב ושוב עם אותה השאלה – איך יכול להיות שעשרות מחזאי היידיש, ואיתם אלפי מחזות, שחקנים ומסורות נשכחו באופן כל כך מוחלט? איך ייתכן שהתיאטרון שהקיף את הסבים והסבתות של רבים מאיתנו – מוכר לנו הרבה פחות מן התיאטרון הסקנדינבי? ואיך יכול להיות שההומור והדמויות שגילינו אצל שלום עליכם הפעילו אותנו באופן כל כך ישיר ומיידי, כמו כוכבים ששולחים אותות ממעמקי תהום הנשייה?

ההצגה שלנו היא הומאז' לעולם נשכח, מצחיק, מוסיקלי, נוגה וצבעוני. העולם של תיאטרון היידיש. עולם שנלקח מאיתנו לפני עשרות שנים, ולמרות זאת שריר ובריר שהוא משלנו. ולא במובן הצר, הפטריוטי, אלא במובן עמוק מאוד.
ההצגה "כוכבים תועים" תעלה בתיאטרון החאן בירושלים החל מה-1.9, ותגיע לבית ציוני אמריקה ב-15.9. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים