מדד תיירות עולמי חדש מציב את ירושלים בטופ 50 של הערים המובילות בעולם, הרבה מעל אדינבורו ומלבורן. ואיפה תל אביב? מסתפקת במקום ה-120 המביך, שמונה מקומות מתחת לבירת איראן. הבעיה שלנו, מתברר, היא לא שאנשים לא מכירים אותנו - היא מה שהם חושבים עלינו אחרי שהם מבקרים
אנחנו לא באמת צריכים מדד בינלאומי כדי לדעת שתל אביב היא עיר יפה, מסעירה ומכניסת אורחים. אבל כשהעולם מדרג אותה מתחת לפאקינג טהרן, בזמן שאת ירושלים הוא מכניס ל-50 הגדולות – אפילו אנחנו מוכנים להפסיק לרגע לגלגל עיניים ולהקשיב. מדד האטרקטיביות של ערי התיירות בעולם לשנת 2026, שפרסם מכון המחקר Yanolja בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות פרדו וקיונג הי בסיאול, בחן 261 ערים ברחבי העולם ופרסם את 200 המובילות. הפתעת השנה? ירושלים, שהתברגה במקום ה-48.
כדי להבין כמה זה גבוה, הנה רשימה חלקית של ערים שהשאירה לאכול אבק: ונציה, ריו דה ז'ניירו, פוקט, מינכן, פירנצה, וינה, ליסבון ואמסטרדם. הסיבה להצלחה של הבירה לא באמת מפתיעה. בקטגוריית התרבות וההיסטוריה היא דורגה במקום העשירי בעולם. היא הגיעה למקום ה-39 במדד המודעות (עד כמה העיר מוכרת ומדוברת), ולמקום ה-63 במדד האטרקטיביות (עד כמה השיח עליה חיובי). בשאר הקטגוריות המספרים קצת פחות נוצצים: מקום 52 באסתטיקה עירונית ונוף טבעי, 65 בהכנסת אורחים ו-93 בתוכן וחוויות תיירותיות. במילים אחרות: ירושלים לא נכנסה לטופ 50 בזכות חיי הלילה או המסעדות שלה. העולם פשוט מכיר אותה, מדבר עליה, ומייחס לה משקל היסטורי ותרבותי עצום.
ההפתעה לרעה מגיעה כשמוצאים את תל אביב במעמקי הרשימה. העיר ללא הפסקה התרסקה למקום ה-120 בלבד. במדד המודעות אנחנו עומדים על המקום ה-96, כך שהבעיה היא לא שאיש בעולם לא שמע עלינו. שמעו ועוד איך. הנפילה הכואבת מגיעה כשבודקים מה אומרים עלינו אחרי הביקור: במדד האטרקטיביות, שבוחן אהדה, תל אביב צונחת למקום ה-195 מתוך 200. אאוץ'. גם הפירוט לא מספק נחמה: מקום 136 באסתטיקה עירונית, 118 בתרבות ובהיסטוריה, 124 בתוכן תיירותי ו-93 בהכנסת אורחים. בסיכום הכולל, כאמור, מקום 120 – שמונה מקומות מתחת לטהרן.
כאן צריך להוסיף כוכבית קטנה של נחמת עניים: במדד האטרקטיביות עצמו תל אביב דווקא עוקפת את טהרן בשלושה מקומות (195 לעומת 198). טהרן עקפה אותנו בדירוג הכולל בעיקר בזכות נראות גבוהה יותר בשיח העולמי (מקום 80 מול 96). אז כן, אנחנו מתחת לפאקינג טהרן, אבל לפחות אפשר להתנחם באותיות הקטנות.
לפני שאתם מתחילים לטנף על החפירות של הרכבת הקלה או על הפקחים, כדאי להבין מה בעצם מדדו כאן. לא מדובר בסקר שבו עצרו תיירים בנתב"ג ושאלו "איך היה", וגם לא בתחרות יופי אדריכלית. החוקרים ניתחו שיחות וחוות דעת מקוונות ב-14 שפות, שנאספו בין יוני 2025 למאי 2026 מהרשתות החברתיות (אינסטגרם, יוטיוב, X, פייסבוק, טיקטוק, רדיט ועוד). חדשות ושידורי טלוויזיה הוצאו מהמדגם. המחקר השתמש ב-419 מילות מפתח שחולקו ל-17 תחומים, והתגובות נותחו באמצעות בינה מלאכותית כדי לזהות סנטימנט חיובי או שלילי. הציון הסופי משקלל חצי מודעות וחצי אטרקטיביות. לא מספיק שכולם ידברו עליך, ולא מספיק שקומץ תיירים יעופו עליך. כדי להגיע לצמרת צריך להיות גם מפורסם וגם אהוב. לא דרישה קטנה מעיר.
בפסגת הדירוג הכולל יושבת ניו יורק, ואחריה פריז, אוסקה, קיוטו וסיאול. הפער בין הדירוגים השונים (אוסקה וקיוטו, למשל, מובילות את מדד האטרקטיביות) הוא אולי המסר הכי חשוב כאן: פרסום עולמי יכול לגרום לתייר להגיע לעיר – אבל החוויה שלו בשטח היא זו שתקבע מה הוא יכתוב עליה ברשת כשיחזור הביתה. האם המדד הזה מוכיח סופית שירושלים עדיפה על תל אביב? ממש לא. הוא מתבסס על ניתוח סנטימנט אוטומטי של טקסטים מקוונים, לא כולל את השפה הסינית, ונאסף בשנה שהיא, בלשון המעטה, חריגה מאוד לתיירות בישראל. ובכל זאת, גם אחרי כל ההסתייגויות נשאר נתון שקשה לנפנף: ירושלים ב-50 הגדולות בעולם, ותל אביב במקום ה-120, מגרדת את התחתית במדד האהדה. אפשר להמשיך לגלגל עיניים. אנחנו תל אביבים, ציניות מגולמת בתלוש הארנונה שלנו. אבל אולי כדאי גם קצת להפנים.