המציאות מפחידה יותר מכל סרט אימה או אלבום מטאל. מי כמונו יודע

>> "אירוע שנאה ותקווה!" ינחת על פסטיבל סאונדטראק בשבוע הבא (רביעי 19.11 21:30), ויציג חגיגה שלמה סביב להקת הת'ראש מטאל הגרמנית והמונומנטלית קריאייטור, עם סרט חדש ואיוונט מטאל לפנים, כולל הקדמה קצרה של ישי שוורץ, יבואן הופעות המטאל הבכיר בישראל ומי שעומד מאחורי ארבע מתוך חמשת ההופעות של קריאייטור בארץ. לאחר ההקרנה תתקיים שיחת זום עם הבמאית קורדולה קבליץ-פוסט בהנחיית המוזיקאי אלכס דרול יונוביץ', מחוץ לאולם יהיה גם דוכן פופ-אפ של המטאל-שופ, ויותר טוב מזה יכול להיות רק טור של ישי שוורץ על הלהקה היחידה במטאל שמצטטת את חנה ארנדט ומכינה כבר יותר מ-40 שנה קוקטייל מולוטוב מוזיקלי נגד הרוע. בואו פוגו.

>> סאונדטראק: האיש הקטן מהטלוויזיה. יואב קוטנר לימד אותנו הכל
>> סאונדטראק: הילד הזה נעלם ב-1932. הגיע הזמן לתת לו קול חדש לגמרי
>> סאונדטראק: אני כל כך אוהב ליצור קליפים. זאת טעות שתיגמר בכאב לב

"אתה מבין, אני דווקא רציתי להיות חלק מהמערכת… אבל הריח של הברזנט השרוף עושה לי כאב חד בקרקעית הבטן" (אהוד בנאי/מקרה קב"ן)
הקב"ן שלי היה Extreme Aggression, אלבומה הרביעי של Kreator שיצא ב-1989 עם נפילת מסך הברזל, הוא תפס אותי בן 14 וחצי בשיא הספיגה המוזיקלית והרעיונית. הקב"ן מגרמניה (Essen, עיירת פועלים אפורה) הקצין את האלמנטים שכבר נחרטו בי הודות ל-Master Of Puppets ו-Rust In Peace (מטאליקה ומגהדת'): האינדבידואל מעל לקולקטיב, המדינה היא כלי ולא מטרה קדושה, אלו שמובילים אותנו הם גם אלו שמבצעים בנו ניסויים. אלא שבעוד שתי ענקיות המטאל היו באופיין פוליטיות יותר, אצל Kreator המסר היה פרסונלי על חוסר האונים של השונה בחברה אטומה והרסנית, וזה ירה בכל החזיתות כששיר הדגל מבחינתי היה Some Pain Will Last, צעקה מזוקקת של זעם ודמעות.

ב-1992 Kreator הגיעו לישראל, רובי פורל הביא אותם. כך התחלתי את דרכי בעולם ההפקות. הדבקתי פוסטרים של המופע על קירות רעננה והרצליה, זוכר את עצמי בהופעה ברוקסן מתפרע כמו מטורף, הם הגיעו עם האלבום Coma Of Souls (מישהו אמר חברה אטומה ולא קיבל?), ולפניהם ניגנו Amaxez שאני חייב להזכיר את שמם ומי שהיה שם מבין ויודע. Kreator חשפו שיר חדש: Europe After The Rain, שיר זועם בעל אופי חצי פאנק שמוחה על עליית הימין הפאשיסטי באירופה. עפתי.
יומיים אחר כך הם ירדו באוטובוס למדבר יהודה לצלם את הקליפ לשיר הנושא לאלבומם הבא Renewal.

 

שנת 1992 והחברה הרבה יותר פתוחה, אווירה של שינוי בעולם, גם בארץ. Renewal לוקח את הלהקה למחוזות המטאל המתועש, סמפלרים, ריפים קטועים, וטקסטים הרבה יותר חדים כנגד הדת, הפאשיזם והצד הרע של המהפכה הטכנולוגית. רוב המעריצים פחות התחברו, בעיני זו היתה גאונות. הקליפ שודר באופן קבוע ב MTV.

ובכלל, Kreator כלהקה גרמנית לא פחדה להתמודד באומץ עם העבר ההיסטורי, עוד בשנות השמונים והתשעים ובמידה רבה יותר בשנות האלפיים. סולן הלהקה Mille Petrozza, חצי איטלקי במוצאו, החל מסוף האייטיז לתת בכל הופעה "נאום" שהלך והתארך עם השנים כנגד הלאומנות באירופה. בעולם המטאל של האייטיז הטקסטים ש-Kreator החלה לעסוק בהם מ-1987 והלאה היו נוף חריג. לא היו להם שירים על שטויות. הכל היה סופר רציני, עם מסר. נכון שרמת העומק ידעה מאז עליות וירידות אבל המהות תמיד שם. אני חושב שחלק מהסיבה היא שפטרוזה עצמו גדל על דד קנדיז ו-Bad Religion וקייט בוש וסוניק יות', יד ביד עם המטאל הקלאסי. כשאתה גדל על אלו ככותבים, סביר להניח שלא יצאו לך טקסטים על דאחקות או על זומבים.

פאסט פורוורד על הניינטיז שהיו מלאות באקספרימנטים מוזיקלים (אלבומים כמו Endorama האמיץ למשל וגם ביקור הזוי ב-1996 של הלהקה ב… נתניה) ובתחילת המילניום Kreator חוזרת עם אלבום בשם Violent Revolution שמזכיר מאד את Coma Of Souls (גם בעטיפה), עם שיר נושא שמדמה את בני האדם כבשר למכירה באטליז. פטרוזה עצמו, צמחוני שהפך מאז לטבעוני ,מלווה את השיר בקליפ בהתאם. Second Awakening מאותו אלבום עוסק באנטישמיות באירופה כשהטקסט נע בין הצדעה לכושר העמידה היהודי לבין סיפור הישרדות אישי כביכול, אבל המילים על "אלפיים שנות רדיפה" מחדדות.

שנה לאחר מכן טסתי לגרמניה להקליט אלבום עם להקתי דאז, Nail Within. המפיק היה האריס ג`ונס שהפיק אלבום של Kreator ב-1986. הזמנתי את פטרוזה להתארח באלבום, והאיש לקח רכבת של 5 שעות כל כיוון והגיע לסטודיו כדי להשתתף ולשיר. אני זוכר את עצמי באולפן מחלק לו הוראות מהקונטרול, "תשיר ככה, תחדד את המילה ההיא", ופתאום קולט שאני בן ה-14 וחצי מרעננה אומר לסולן של Kreator איך לשיר באלבום שלי. הוא נתן שם הופעת אורח שלא אשכח והרים את השיר. הוא גם לא לקח ממני שקל. בא עם כל הנשמה.

האלבום Enemy Of God כבר הביא הקצנה טקסטואלית, "הם לא אוהבי האלוהים, הם אויבי האלוהים" אמר אז פטרוזה בראיונות על אל קאעידה ומחבלי האיסלם הקיצוני. האלבום הכיל גם את השיר Suicide Terrorist והמסר היה ישר לפנים, בלי דימויים, הראיונות שנתן אז פטרוזה היו בהתאם: "ההיכרות אתכם כישראלים נתנה לי לראות את הצד השני של המטבע, הצד שבדרך כלל לא מראים בתקשורת האירופאית. ארגוני הטרור שונאים גם אותנו כגרמנים והפתרון חייב להיות גלובלי, המלחמה בהם צריכה להיות עולמית, זו לא רק בעיה של ישראל", כך בראיון שערכתי עמו ב-2005 עם צאת האלבום.

עברו 4 שנים והשיר Warcurse מתוך האלבום Hordes Of Chaos ממשיך ומקצין את הקו האנטי-נאצי. בנקודה הזו פטרוזה מקדיש לימין הפאשיסטי מגוון שירים בהופעות, מ Flag Of Hate הישן והעצבני, דרך Riot Of Violence שהיה השיר הפוליטי הראשון שלהם. מעניין למי היה מקדיש כיום את Hidden Dictator מ-1990 אם היה מנגן אותו בלייב.

ב-20 השנים האחרונות התחלתי אני להפיק את ההופעות שלהם בישראל, פעם אחר פעם, מופע אחר מופע. הפכתי לישראלי שהכי מזוהה איתם, בארבי אחר בארבי, ואז רידינג, ובארבי וחוזר חלילה. מהופעה להופעה הקהל הלך וגדל. תמיד שילבתי את ההופעות עם הדפסה מקומית של האלבום שיצא באותה השנה. שתבינו: הדפסות מהדורה ישראלית של אמן בינלאומי זה דבר שהיה מנת חלקם של אמני מיינסטרים עד סוף הניינטיז. ב-20 השנה האחרונות לא מדפיסים בישראל אלבומים בינלאומיים כמעט, לא של מטאליקה ולא של דפש מוד ולא של ברוס ספרינגסטין. של מי כן? של Kreator, אלף עתוקים פיזיים של דיסק (!) מכל אלבום שיצא ב-20 השנה האחרונות, מה זה אומר על הקהל שלהם בארץ? שהוא לויאלי. מה זה אומר עלי? שאני יותר אידיאולוג מאיש עסקים. שאני עדיין בלב המעריץ ההוא מרעננה.

באחת ההופעות שלהם בבארבי נתנה הלהקה אישור להשתמש בקטעי צילום עבור קליפ של "אורפנד לנד" המספר סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים בין ערבייה מוסלמית לצעיר ישראלי תל אביבי, הקליפ שיצא רשמית בעולם עורר כמובן שיח אקטיבי ולא ירד מהכותרות.פטרוזה עמד גם לא פעם לצד הקהילה הגאה ושיר כמו Side By Side, שיוצא נגד הומופוביה ונכלל באלבום Gods Of Violence, אומץ בחום על ידי מטאליסטים רבים מהקהילה ומחוצה לה.

אין הרבה אמנים שהשפיעו עלי מוזיקלית ורעיונית כמו Kreator. כתף אל כתף איתם אני שם את מטאליקה, את ניק קייב, ספרינגסטין, הקיור ושלום חנוך. כן הם ב-Level כזה. כשאני מסתכל פנימה לנפש ובודק באמת מי בנה אותי רעיונית, גוף העבודה שלהם ובעיקר בין השנים 1988-1992 היה לי מצפן ומורה דרך ומנחה אותי עד היום בלא מעט נקודות בחיים. הסרט שיצא השנה, Hate and Hope שיוקרן בשבוע הבא בסינמטק תל אביב בפסטיבל סאונדטראק, הוא הזדמנות נהדרת גם למי שלא מכיר ובוודאי למי שכן לבוא ולחוות את היופי הייחודי שבלהקה הזו. "המציאות מפחידה יותר מכל סרט אימה או אלבום מטאל" אמר פטרוזה בראיון ב-1991. מי כמונו מבין, מי כמונו מזדהה, מי כמונו יודע.