הוליווד בוערת: היוצר הכי מצליח בארה"ב למד מהטעויות שלו

אם ראיתם את "ילוסטון", אתם כבר יודעים בדיוק למה לצפות מטיילור שרידן: טלנובלת קאובויז שבמרכזה הבוקר המודרני שמנסה לשרוד במאבק מול העולם החדש. אז היה זה קווין קוסטנר שקשר את הלאסו, אבל בסדרה החדשה של שרידן, "לנדמן", הקאובוי שלנו הוא בילי בוב ת'ורנטון שמגלם את טומי נוריס, שעובד עבור חברת נפט קטנה. בכל פרק טומי נלחם באויבים הכי גדולים שלו: קרטלים, אנרגיה ירוקה, גרושתו וכל נער שרוצה לשכב עם הבת שלו. ואם חשבתם שהסדרה הזאת תתחיל בקצב האיטי והמוכר של "ילוסטון" – אתם טועים בענק, כי מאז העונה הראשונה של הלהיט ההוא משנת 2018, טיילור שרידן למד לעשות את שיעורי הבית שלו.

>> לא חדש. לא מופלא. אבל שירה האס כמעט מצילה את "קפטן אמריקה"
>> ג'וב מסריח: מתי ואיך הפך מקום העבודה לנבל החדש של הטלוויזיה

 

הסצנה הראשונה מתחילה במקום מסתור עם כמה חברי קרטל ואדם קשור לכיסא שלא נשמע מודאג בכלל. זה הגיבור שלנו, טומי, שבמקום להתחנן על חייו עסוק בלסגור עם הקרטל עסקה לגבי הכביש שעליו העובדים שלו נוסעים מדי יום ביומו. נקודת ההתחלה הזאת פותחת את הדלת לעולם של מובילי הנפט, ולסכנה בעבודה הזאת. והיא באמת מסוכנת: מדי שנה נהרגים 100 עובדים בתעשייה וטקסס – המדינה בה מתרחשת הסדרה – היא שיאנית מקרי המוות. כשרק התחלתי לצפות ב"ילוסטון" לא נמשכתי במיוחד לקצב האיטי שלה, אבל כשמשהו קרה בה – זה היה בענק, ולא משנה אם מדובר בסצנת מכות בבר או גופה תלויה במרפסת. הדרך היחידה שבה שרידן יכול היה להתעלות על עצמו זה באמת לעסוק בעסק כל כך מסוכן. 

במקביל לעבודה המתסכלת גם כך, שבה כל דבר אפשרי משתבש בכל רגע נתון, טומי צריך להתמודד עם הדרמה המשפחתית: בנו הבכור קופר רוצה להיכנס לעסקי הנפט, איינסלי בתו בת ה-17 מגלה משיכה עזה לשחקני פוטבול ואנג'לה גרושתו, שנשואה לבעל עשיר, מנסה לחזור לחייו. בניגוד ל"ילוסטון" האמריקאית מדי, קל לאהוב את הדמויות האלה על כל הפגמים שלהן, והגבול בין טוב לרע הופך למטושטש. גם הבוס שלו, מונטי מילר בגילומו של ג'ון האם, הוא דמות כזאת – איל נפט עשיר שאוהב לקחת סיכונים ואומר את מה שהוא חושב בכל עת. קל לאהוב אותו גם אם הוא אומר דברים הנתפסים כמרושעים, כי אפשר להבין את המניע שלו, שהוא כמובן כסף.

עם זאת, הליהוק של האם לתפקיד קיבל הרבה יותר מדי במה בקידום הסדרה, מה שגרם לי לצפות להרבה יותר זמן מסך ממנו. וזאת לא הדמות היחידה שסובלת מזה. אשתו קאמי, אותה משחקת דמי מור, מרגישה קטנה ביחס לאיינסלי ואנג'לה שמקבלות המון זמן מסך. האם נקבל ממנה יותר בעתיד? אני בהחלט מקווה שכן, כי ברגעים הקטנים שקיבלה היא הרגישה כמו הדבר הכי יציב בחייו של מונטי ואחד הדברים הטובים בסדרה.

אנג'לה ואיינסלי לעומת זאת מייצגות תרבות שאנחנו רואים כל הזמן ברשתות החברתיות. אפשר לקרוא לה "תרבות המציצה": כל מיני דוגמניות ויוצרות תוכן למיניהן הטוענות כי אם תדאגי למצוץ לבעלך כל יום, אז את תעשי אותו אדם מאושר. טומי נוריס הוא הדוגמה המושלמת לכך שזה לא נכון, ולמרות שאשתו מתעקשת לשכב איתו כמעט בכל פרק – מעטות הפעמים בהם רואים את טומי נוריס מרוצה.

העניין הוא שזמן המסך הגדול שקיבלו שתיהן (ובצדק, השחקניות אלי לרטר ומישל רנדולף הן שילוב מצוין ביחד והכימיה שלהן לאורך הסדרה רק הולכת ומשתפרת), נותן תחושה שיש דמויות שפחות התמקדו בהרכבתן ובמורכבותן, כמו עורכת הדין רבקה פלקון (קיילה וואלאס), שמציגה רגעים חזקים אבל היא לא מרגישה כמו דמות שהשקיעו בה יותר מדי מחשבה, וכך גם אריאנה (פאולינה צ'אבז), מושא אהבתו של קופר במין גרסה שרידנית של "סיפור הפרברים". זה לא איום ונורא, ובטח לא הורס את ההנאה מהסדרה – כי למרבה המזל יוצר הסדרה למד מהעבר.

"לנדמן" היא לא "ילוסטון", גם אם היא עוסקת בנושאים שמרגישים חופפים. היא כיפית, היא צבעונית יותר והיא גם לפעמים מרגשת. טיילור שרידן הוריד את הווליום של הטלנובלה, הגביר את הפן הקומי של הכתיבה שלו, ויצר דמויות שבראש ובראשונה הן נגישות. הוא הכניס מעט קלילות וזרימה לעלילה וניצל את ההזדמנות כדי לדבר על המקצוע השלישי המסוכן בעולם באופן לא חד משמעי. כלומר, גם אם הצופה יודע שמה שאיל הנפט שהוא רואה על המסך הוא אכן אדם מרושע שאומר ועושה דברים פסולים מוסרית, תהיה לזה סיבה מספיק מוצדקת כדי שנוכל גם להתחבר אליו. באווירה טראמפיסטית. יהיה מעניין לראות לאן כל הדמויות יתפתחו בעונות הבאות, במיוחד אלה שלא קיבלו העונה מספיק במה, כי מה שבטוח – שרידן לומד מהטעויות שלו.
>> "לנדמן" // Landman, עונה ראשונה 10 פרקים, עכשיו גם ב-HOT ו-NextTV