לפני חצות: בטעם של פעם
הסרט השלישי בסדרה הרומנטית של ריצ'ארד לינקלייטר פחות מקסים מקודמיו אבל עדיין מצליח לפרוח במערכה האחרונה
סדרת הסרטים המתארת את התפתחות יחסיהם של ג'סי וסלין על פני השנים היא תופעה ייחודית בקולנוע, דומה רק לסדרת אנטואן דואנל של טריפו, שעקבה אחר התבגרות הגיבור בחמישה סרטים על פני עשרים שנה.
"לפני הזריחה" (1995) היה פנינה רומנטית על מחול החיזור של שני צעירים רעננים. "לפני השקיעה" (2004) מצא אותם מאוכזבים מהחיים ומכונסים בתוך שריון, אך האנושיות הפגועה והכמיהה העזה ששבה ועלתה במהלך המפגש המחודש בפריז הפכה את הסרט לרומנטי למרות הכל.
חלפו עוד תשע שנים, ועכשיו הם כבר נשואים עם ילדים, ובמהלך חופשה בבית חברים ביוון הם מדברים על תסכולי הזוגיות והקריירה. אף שג'סי היגר לצרפת כדי להיות עם סלין, עכשיו היא נוטרת לו על רצונו לחזור לאמריקה כדי לחיות בקרבת בנו מנישואים קודמים – מה שייאלץ אותה לוותר על ג'וב קרייריסטי שלא בטוח שהיא רוצה בו – והיא מגייסת את כל התורה הפמיניסטית כדי להאשים אותו באגוצנטריות גברית טיפוסית, למרות שהוא דווקא די בסדר.
קשה להיות מקסימים ומפתיעים אחרי תשע שנים ביחד, ולכן גם הסרט פחות מקסים, וחלק מהדיאלוגים נשמעים פחות ספונטניים ואמיתיים. הסרט שב לפרוח במערכה האחרונה, המרובדת ועתירת הגוונים, שבה השניים נשלחים למלון כדי לראות אם הם עדיין יכולים להיות רומנטיים ביחד.