בעולם הפוד-פורן האינסטגרמי שאנחנו חיים בו, קשה מאוד למצוא אותנטיות. אנחנו אפילו לא מדברים על ביקורתיות – יש תחושה שזה בכלל מת בעידן המשפיענים – אלא על תגובה אנושית, אמיתית, טבעית למזון. בלי נקישות ציפורניים, בלי גלגולי עיניים קרקסיים ובלי נותני חסות או שמירה על פאסון. את האותנטיות הזו אנחנו מוצאים, אולי באופן מפתיע, דווקא בדוקו-אוכל הוותיק והממש לא מקצועי של נטפליקס בעל השם המצוין "שמישהו יאכיל את פיל", שאולי אחרי כל כך הרבה הגיע הזמן לשנות. כי האיש אכל מלא, ועדיין ממשיך. ואיכשהו אנחנו עדיין נהנים לצפות בו בכל פעם מחדש.

>> נטפליקס האוס: ענקית הסטרימינג מזמינה אתכם ללונה פארק

למי שעוד לא נתקל בתופעה המתוקה נספר שמדובר בדוקו-אוכל מעדות "אהרוני וגידי", רק שהפעם הגידי גוב מטייל לבדו – ופה שמו הוא פיל רוזנטל, שההישג הכי גדול שלו הוא יצירת "כולם אוהבים את ריימונד" והיותו איש חמוד להפליא שמתחבב על פחות או יותר כל מי שפוגש בו, ואז אוכל את ההאוכל שלו. ההתלהבות האותנטית של פיל, סך הכל אמריקאי פשוט מאוד, היא לא רק דבר מדבק, אלא גם דרך להגיע לסיפורים האנושיים של הסביבה אליה מגיע, לרוב מקום בו בחיים לא היה מבקר בעצמו (אם כי העונה הוא גם קופץ לבוסטון ולאס וגאס). אנחנו עוד זוכרים לו לטובה את הפרק בישראל, אז ברור שנהנה גם מהפרק שלו בגואטמלה. בטח יהיה חריף.

אין ולא יכול להיות ויכוח על כך שיש תוכניות אוכל טובות בהרבה מ"שמישהו יאכיל את פיל", אבל אין תוכניות אוכל שהן פיל-גוד כמו "שמישהו יאכיל את פיל". טלוויזיה שמחה וכיפית ואוהבת אדם וחיים טובים שכזאת פשוט ממש קשה למצוא. ממשטרת בדיחות האבא נמסר שמותר באופן חד פעמי לומר שהוא שם את ה"פיל" ב"פיל-גוד". וגם בעונה השמינית שלה, הקסם המשונה של רוזנטל פשוט עובד ואנחנו מאושרים שהפעם יש עשרה פרקים חדשים. שמישהו יאכיל אותנו עוד.
"שמישהו יאכיל את פיל", עונה 8, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• אוכלים שותים
• נטפליקס
• דוקומנטרי