נטפליקס בוחרת את המנהיג שהיינו צריכים עכשיו. גם בו היו יורים

אם נשאל אנשים רנדומלים ברחוב מי היה ג'יימס גארפילד, הם כנראה ישאלו אם זה החתול הכתום הזה שאוהב לזניה. זה בסדר. אף אחד לא מצפה מכם לזכור מי היה הנשיא השני של ארצות הברית שנרצח בעודו מכהן, גם לא נטפליקס, שיצרו מזה סדרה בשם "מוות ממכת ברק" המספקת הצצה למסדרונות הכוח של הפוליטיקה האמריקאית בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19. למעשה, הם מקווים שלא תזכרו, כי אחת המטרות כאן היא להראות כמה מעט הפוליטיקה השתנתה מאז.

הסיפור עוקב אחר עלייתו של גארפילד עצמו, מהנאום חוצב הלהבות שסלל את דרכו לנשיאות ועד מותו, פחות משנה מאז שנבחר. במקביל הוא גם עוקב אחרי צ'ארלס גיטו, האיש שהתנקש בו. הסוף ידוע מראש והסדרה גם אומרת ממש במפורש שזה מה שהולך לקרות. אין פה טוויסטים, אלא רק סיפור כתוב היטב על השתלשלות האירועים.

כשצופים בסדרה הקצרה, בת ארבעה פרקים בלבד, אפשר להבין למה האמריקנים אהבו את גארפילד. נשיא רפובליקני, טוב לב, איש משפחה פשוט שאפשר להזדהות איתו. הוא היה אולי האדם הראשון בתפקיד מזה שנים שבאמת היה אכפת לו מהעם האמריקאי. מנגד יש את גיטו, אדם שחושב שהכל מגיע לו ומנסה פעם אחר פעם להשתלב במפלגה במרוץ אחר ג'וב שיוביל אותו לתהילה. הבחירה במת'יו מקפדיין לתפקיד מדהימה, לא רק כי הוא שחקן מבריק, אלא כי יש לו את את היכולת (שכבר ראינו ב"יורשים") להפוך בשנייה מהאדם הנחמד בעולם לאיש נבזי ואכזרי שמסוגל גם לרצוח את נשיא ארה"ב בשביל להשיג את מה שהוא רוצה.

>> צופים פני עתיד: דירוג הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות וסרט קצר שהחזיקו אותנו ערות השבוע

מייקל שאנון בתפקיד הנשיא גארפילד הוא ליהוק מצוין גם כן ובעיקר מפתיע, כי בדרך כלל שאנון מופיע בתור נבל. הוא היה גנרל זוד ב"איש הפלדה", ריצ'רד סטריקלנד ב"צורת המים" של גיירמו דל טורו, נלסון ואן אלדן הסייקו ב"אימפריית הפשע" ובעוד תפקידים רבים, ואף פעם לא חשבנו עליו כליהוק לאדם חם ונעים הליכות. אבל גרפילד הוא לא רק איש מאוד נחמד, הוא גם איש של עקרונות וכריש פוליטי שהצליח לפרק את מרכז הכוח הרעיל במפלגתו. אתם יודעים, כל מה שאנחנו רוצים במנהיג.

למען האמת, הסדרה הזאת לא הייתה יכולה להגיע בתזמון מושלם יותר – רגע אחרי סערת הג'ובים בכנסת. כזכור, בשבועות האחרונים אנחנו קיבלנו הצצה לתעשיית הג'ובים בכנסת, לה שותפים ח"כים מהקואליציה, מהאופוזיציה ואפילו יאיר נתניהו כמעט קיבל נתח. בסדרה עצמה אנחנו רואים דוגמה מובהקת לתרבות הזאת – שורה של תפקידים מומצאים שנועדו לרפד את כיסיהם של חברי המפלגה החזקים. גארפילד עשה את מה שראש ממשלת ישראל היה צריך לעשות – ואמר "עד כאן". הוא התכוון לבטל תפקידים מומצאים ולנקות את הפוליטיקה האמריקאית מהתרבות המושחתת הזאת. זה עלה לו בחייו.

גארפילד לא מייצג רק את עצמו בסדרה הזאת. הוא מראה לנו שניתן לייצג ערכים כמו זכויות אדם ומוסר בסיסי גם מתוך המפלגה הרפובליקנית, בדיוק כפי שאפשר להיות בממשלה ולפעול בשביל העם ולא נגדו. הוא מייצג דור של פוליטיקאים שנמחק, כאלה שטובת העם תמיד לנגד עיניהם, שמוכנים לשלם מחיר אישי – אם זה אומר לעשות את הדבר הנכון עבור העם. לצערנו אין מנהיג כזה היום בישראל. בחגיגת הג'ובים כולם השתתפו. במקום שמישהו יגיד – "מה לעזאזל אנחנו עושים בזמן מלחמה?", הפוליטיקאים שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי עטו על הדילים כמו נשרים (ויאיר לפיד, כהרגלו, קודם שיתף פעולה עם הדיל המסריח ואז התחרט ונשאר גם בלי הג'ובים). 

וכמו שג'יימס אברהם גארפילד הוא הרבה יותר מנשיא אמריקאי שנשכח, המתנקש שלו מייצג את האנשים שבהם נלחם – חדלי אישים חסרי כישורים שבסך הכל רוצים להכניס כמה שיותר כסף, כוח וכבוד לכיסם. "מוות ממכת ברק" היא מיני סדרה מצוינת שמדגימה בדיוק את זה, שאנון ומקפדיין מספקים תצוגות משחק מעולות, וזאת בדיוק הסדרה שצריך לראות עכשיו, רגע לפני שנת בחירות, ולו רק כדי להיזכר איך מנהיג אמור לתפקד ומה היינו באמת רוצים שיהיו התכונות שלו. לא יזיק לנו איזה גארפילד.
>> "מוות ממכת ברק" // Death By Lightning // עונה 1, ארבעה פרקים // עכשיו בנטפליקס