"מזל משמיים" הוא סרט מהנה, אבל ההפתעה שלו היא קיאנו ריבס

בשנה שעברה וים ונדרס הצליח לשכנע אותנו בסרטו "ימים מושלמים" שמנקה בתי שימוש ציבוריים, שמוצא זמן לקרוא ספרים ולצלם עלים נופלים, יכול להיות מאושר בגורלו – לפחות אם הוא יפני. ארג' (עזיז אנסרי), הגיבור של "מזל משמיים", דומה יותר לרובנו. הוא חי באמריקה של היום, מתפרנס בקושי מעבודות מזדמנות (בין השאר, כשליח של חברה בסגנון וולט), והוא מתוסכל מאוד. אילו היה לו זמן לצפות ב"ימים מושלמים", הוא ודאי היה זורק פופקורן על המסך.
>> בעקבות שחרור החטופים: תום שובל יצלם סיום חדש ל"מכתב לדוד"

וכאן נכנס סרט נוסף של ונדרס עם תובנות על משמעות החיים – "מלאכים בשמי ברלין". מתברר שגם בלוס אנג'לס של "מזל משמיים" מסתובבים מלאכים שתפקידם להציל את בני האנוש מעצמם. אך שלא כמו במסה הפילוסופית של ונדרס, בקומדיה החברתית של אנסרי גם בקרב המלאכים יש מעמדות בנוסח שיטת הסרט הנע הקפיטליסטית. המלאך גבריאל (קיאנו ריבס) ממונה אך ורק על הצלת אנשים שמסמסים בסמרטפונים שלהם תוך כדי נהיגה, ולכן הוא מתוסכל כמעט כמו ארג'. הוא שואף לשדרג את עצמו ולהראות לאנשים המתוסכלים שיש להם בשביל מה לחיות, אבל כשהוא חורג מהוראותיה של המלאכית הממונה עליו (סנדרה או) ומנסה לתת לארג' שיעור בטעם החיים, הוא נכשל כישלון חרוץ.

למען האמת, בסרטו הראשון כתסריטאי/במאי, אנסרי חשב פחות על ונדרס הגרמני (שממנו הוא שאל את הקונספט של איך מצלמים מלאכים), ויותר על קומדיות הוליוודיות קלאסיות שעסקו במפגש הנפיץ בין עשירים לעניים, כמו "אלו חיים נפלאים", "מסעות סאליבן" ו"משנה מקום משנה מזל". במקביל לשני הגיבורים המתוסכלים שהזכרתי, "מזל משמיים" מציג בפנינו את ג'ף (סת' רוגן), מנהל חברת השקעות שחי בבית גדול על ראש גבעה, ורואה את עצמו כבחור טוב בסך הכל (כלומר, הוא רואה בעיקר את עצמו). ג'ף חי את מה שנתפס כ"החיים הטובים", ואחת הבדיחות של הסרט היא האופן שבו הוא נראה סובל כשהוא טובל במים קפואים (לפני הסאונה), או מקיא את נשמתו כשהוא שותה איוואסקה. כשגבריאל מנסה להראות לארג' שהחיים של ג'ף לא כאלה נפלאים, העניינים מסתבכים באופנים לא צפויים.

כפי שכבר ראינו בסדרה "מומחה לכלום", אנסרי הוא תסריטאי עם ראש קצת אחר, מעין ראפר פריסטייל. למרות שהוא עובד כאן עם תבניות מוכרות, העלילה מתפתחת ומתפרשת לצדדים באופן שנחווה כחופשי. הפעם הוא לקח על עצמו משימה רצינית – למצוא את הקומדיה בשיטה הקפיטליסטית הדכאנית של העידן הדיגיטלי, שמצאה דרכים חדשות לנצל את אלה שלא נולדו עם כפית כסף בפה. כדי לחדד שמדובר בסרט פוליטי, אנסרי הוסיף לסיפור דמות של עובדת בחנות לחומרי בניין (קיקי פאלמר מ"אין מצב") שמנסה להקים איגוד עובדים, והופכת למושא אהבתו של ארג' (משום מה הזוגיות ביניהם נותרת אפלטונית, וזה מייצר חלל רגשי).

בסופו של דבר "מזל משמיים" משעשע יותר מאשר מצחיק, והאמירה הסאטירית שלו לא מתרוממת הרבה מעל למערכון SNL. אולי הבעיה העיקרית היא שלמרות שבמהלך הסרט אנסרי מגחך על המסרים הסנטימנטליים של הקומדיות הקלאסיות שמהן לקח השראה, בסוף הוא מוצא את עצמו נכנע להם, וזה נבנה באופן לא משכנע. אבל העדכניות, הבדיחות הקטנות לאורך הדרך, והשחקנים הסימפטיים הופכים את "מזל משמיים" לסרט מהנה.

ועכשיו אני הולכת לכתוב משהו שמעולם לא חשבתי שאכתוב – הכי התבדרתי מקיאנו ריבס. בעבר הפלגתי על כך שבעיני ריבס הוא אולי השחקן הגרוע ביותר שהגיע לדרגת כוכב הוליוודי, ושכל פעם מחדש אני נדהמת לגלות עד כמה הוא מתקשה להגיד את המשפט הפשוט ביותר באופן טבעי (בראיונות הוא נשמע אחרת לגמרי). גם ב"מזל משמיים" הוא מדקלם את הרפליקות שלו בהדגשה מלאכותית, אבל הפעם זה יושב בול על תפקידו כמלאך כושל. הקלולסיות שלו כשחקן מתמזגת עם הקלולסיות של דמותו, וזה מעלה חיוך וכמעט נוגע ללב. המלאך גבריאל עם הכנפיים הקטנות הוא גם הדמות שהכי חורגת מהתבניות, ונראה שאנסרי ממש נהנה לכתוב אותה ולחשוב מה יקרה איתה. אז לכו לראות את הסרט בזכות קיאנו.
3.5 כוכבים
Good Fortune בימוי: עזיז אנסרי. עם עזיז אנסרי, סת' רוגן, קיאנו ריבס. ארה"ב 2025, 97 דק'