חרפת הסיר הריק: מחאת המסעדנים על הרעבת תושבי עזה

אחרי האמנים מגיע תור אנשי הקולינריה: 12 אנשי ונשות אוכל מובילים מצטלמים עם סירים ריקים, בקמפיין מחאה על הרעבת תושבי עזה. המהלך, ביוזמת קבוצת comme il faut וארגון הורים נגד מעצרי ילדים, מיועד לעורר מודעות ולהביע התנגדות נחרצת להרעבת תושבי עזה, ביניהם ילדים רבים נשים וחפים מפשע, תוך שימת הדגש על כך ש"הפסקת ההרעבה והשבת החטופים צריכים להתקיים יחדיו".
>> "ישראל מלאה בשנאה מכל הכיוונים. 'אתי' היא הבריחה שלי מהשנאה"

המסעדנים אבירם כץ (הבסטה) ועפרה גנור (מאנטה ריי), השפיות תמר כהן צדק (קוצ'ינה הס 4) ואביבית פריאל אביחי (אוזריה), מיכל בוטון (מאפיית עמיתה) ועוד מצולמים עם סירים ריקים כאשר במרכז כל תמונה מתנוסס בעברית, אנגלית וערבית הכיתוב "מתנגד להרעבה". "ממשלת ישראל עושה הכל לספר שההרעבה בעזה היא רק קמפיין. בינתיים ילדים מתים מתת תזונה ואלפים יאבדו את חייהם", מוסרים יוזמי הקמפיין. "קהילת אנשי האוכל בישראל היא קהילה משפיעה שיכולה להעביר מסרים לציבור שאחרים לא יכולים להגיע אליו. אנשים בתעשיית האוכל, שהאכלה היא תפקיד מרכזי בחייהם, שמשאת נפשם היא לראות אנשים, נשים וילדים אוכלים, נהנים ושבעים לא יכולים לשתוק יותר אל מול ההרעבה השיטתית של התושבים בעזה. אנחנו מרימים זעקה מרה ממעמקי הבטן והנשמה כנגד המראות של אוכלוסייה המונה מיליוני נשים, ילדים, תינוקות וזקנים, חפים מפשע הגוועים ברעב ומתים מרעב. וזה כולל את החטופים שלנו".

על פי דיווחי ארגוני בריאות בינלאומיים, כ-71 אלף ילדים ואימהות בעזה נמצאים בסיכון חמור לתת תזונה חריפה. מדיווחי ארגון רופאים ללא גבולות עולה בתוך שבועיים בלבד הוכפל פי שלושה מספר הילדים מתחת לגיל חמש המאובחנים כסובלים מתת תזונה חמורה בצפון הרצועה. נתונים אלו כמובן אינם לוקחים בחשבון את החטופים, שסובלים מהרעבה מכוונת ומסכנת חיים מיידית בידי החמאס, אבל אפשר להיות בטוחים שההרעבה בעזה גם לא עוזרת.

סיביל גולדפיינר, מייסדת comme il faut מוסיפה כי "בחזון, בעולם קצת פחות נורא, הרבה אנשים היו אמורים לצאת נגד הרעבת אוכלוסייה מעשה ידי אדם. גם בפרויקט הזה היו לנו יותר אנשים שהיו אמורים להשתתף אך חלקם ביטלו ברגע האחרון – לא כי הם לא מסכימים אלא כי הם פוחדים להשמיע את קולם. כי הם לא רוצים לשלם מחיר. לצערי יותר מדי אנשים נכנעים לפחד וזה מזכיר לי  משטרים אפלים. בימים האחרונים יש הגדלה בהכנסת סיוע הומניטרי לעזה, זוהי טיפה בים אבל זה גם סימן לכך שהלחץ הציבורי – ההפגנות, הקולות ברשת, ההתעקשות הציבורית – עוזרת ובגלל ההשפעה שיכולה להיות להתנגדות, אסור להרפות. לא מדובר בגזירת גורל, אלא במדיניות שצריך לשנות".

טיטי כרמל, מנכ"ל ארגון הורים נגד מעצרי ילדים, אומרת שהמחאה נגד ההרעבה נעשית בשם הילדים והילדות שאין להם קול במרחב הציבורי. "עבורנו זו לא שאלה פוליטית, אלא אחריות מוסרית בסיסית – אף ילד וילדה לא צריכים לגווע ברעב. הקולות שעולים מתוך קהילת המזון, מתוך אנשים ונשים שהחיים שלהם מוקדשים לאוכל ולשובע, מהדהדים את הקריאה שלנו: אסור להשלים עם מציאות של סירים ריקים. אנחנו נמשיך להיאבק – עד שהסירים יתמלאו".