אתמול (רביעי) חשפה אפל TV את הטריילר שלה לסדרה הישראלית "Unconditional" שהופקה על ידי קשת (תשודר בישראל תחת השם "הבת") ונרכשה על ידי שירות הסטרימינג האיכותי של ענקית ההייטק, לקראת הפרמיירה שלה שנקבעה ל-8 במאי. את השיטסטורם שהתנפץ על הרשתות החברתיות עם עלייתו של הטריילר, אפל TV הייתה יכולה אולי לנחש, אבל לא את עוצמתו.

>> רוצים תקווה? אז תצפו בריאיון הזה של מעוז ינון ועזיז אבו שרה
>> יש לך פה חצוף צ'ארלי צ'פלין: לא תאמינו מי כוכב המיקרו‑דרמה הבא

בשעות שאחרי עליית הטריילר הוצפו חשבונות המדיה החברתית של אפל TV באלפי תגובות שנאה אנטי-ישראליות בואכה אנטישמיות עד נאציות, כולל קריאות להחרים את אפל על שלל מוצריה בעקבות תמיכתה ב"פרופגנדה ציונית". הסדרה, בכיכובן של טליה לין רון ולירז חממי, עוסקת כזכור בסיפורה של חיילת ישראלית משוחררת שמטיילת לה בהודו להנאתה ונעצרת בשדה התעופה ברוסיה כשבאמתחתה סמים, ואמא שלה יוצאת למסע אקשן בינלאומי מסמר שיער כדי להביא לשחרורה. בקשת הדגישו בעבר שהיא אינה מבוססת על סיפורה של נעמה יששכר.

כך או כך, מתברר שלפחות ברשתות החברתיות גדושות הבוטים והתעמולה, הציבור מתקשה לגלות אמפתיה לחיילת ישראלית שנעצרת ברוסיה עם סמים ("למה הרוסים מתנהגים כמו חיילי צה" ל?", שאל באירוניה אחד המגיבים בעקבות סצנה בטריילר בו נראים שוטרים רוסים נוהגים באלימות), וגם מגיבים פחות אנטי-ישראלים תהו אם אפל TV בטוחה שזה עיתוי מוצלח לסדרה כזאת.

בטוויטר/X לבדה זכה הפוסט של אפל TV לכ-3.5 מיליון צפיות ואלפי תגובות ושיתופים ביקורתיים, ובראשן תגובת ראטיו שזכתה ל-12 אלף לייקים ונוסחה בפשטות "פאקינג דוחה. תפסיקו לתת לחזירים האלה פלטפורמה". ראטיו נוסף השיג ציוץ שגרס כי "סוף סוף, סדרת פיל גוד על ישראלי שנאסר בגלל הפשעים שלו".

אפל לא עזרה לסדרה כשליוותה את הפוסט בכותרת "מהמפיקים של 'הומלנד'", כשהם מכוונים לקשת שהפיקה את "חטופים" שהפכה ל"הומלנד", סדרת להיט שנתפסת כאנטי-מוסלמית במפגיע. באפל TV לא מתרגשים מהרעש בשלב זה, וסקרנים יותר לראות אם הוא יתורגם גם לנתוני צפייה גבוהים מאשר חוששים מהחרם. "הבת" צולמה בהודו, גיאורגיה וישראל,ויוצריההם אדם ביזנסקי ("המדובב") ודנה אידיסיס ("על הספקטרום", "ברלין בלוז"), כשהבמאי הוא יונתן גורפינקל ובקאסט גם יבגניה דודינה, ולדימיר פרידמן, אמיר חדד ויוסי מרשק. שיהיה בהצלחה לכולנו.

• המסך
• אפל טיוי
• סדרות ישראליות
• ישראלים בחו"ל
• מלחמת שבעה באוקטובר
• קשת

שום דבר בהיסטוריה המשפחתית שלי לא רמז על עיסוק עתידי בשואה. הוריי נולדו בארץ, השואה לא נכחה בביתנו, ועבורי היא הייתה נושא לסמינרים בתיכון או לספרי היסטוריה. אך במבט לאחור, כל תחנות חיי הובילו אותי לרגע שבו אני נמצא היום: מהפקת תצוגות הווידאו במוזיאון יד ושם, ועד לייסוד והובלה משותפת שלמיזם "עדות 710".

>> שרדתי את טבח הנובה. אני רוצה לגעת בנושא שפחות מדברים עליו
>> משום מה חשבנו שמשרד התרבות צריך לדאוג לתרבות. היינו נאיבים

השיעור הגדול ביותר שלי לא הגיע מהספרים, אלא מטעות טכנית אחת, צורבת, בלב ברלין הקפואה.
לפני כשני עשורים, צילמתי סרט תיעודי עם ברט, ניצול שואה שחזר לראשונה למקום בו שכן בית ילדותו ("עין נפקחת פנימה", 2005). עמדתי שם, בשלג של מינוס 20 מעלות, וצילמתי בחרדת קודש סצנה שבה הוא מספר לראשונה לבתו על ההסתתרות בבית הזה. כשסיים, לחצתי על כפתור העצירה וגיליתי לחרדתי את האותיות REC מופיעות על המסך. רק אז הבנתי: לא הקלטתי דבר. הסיפור המרגש, החד-פעמי, אבד.

ברט הסכים לספר את הסיפור שוב מול המצלמה, אבל העוצמה כבר הייתה אחרת. לקראת סוף הסיפור, הוא פרץ בבכי ואמר שבדיוק בגלל הרגעים האלו הוא נמנע מללכת ליד ושם או למוסדות דומים – כי הוא הופך ל"רגשי מדי". האירוע הזה מלווה אותי מאז ועד היום. הוא ממחיש את הקונפליקט המורכב בין החשיבות לתעד והצורך הקולנועי הדרמטי, לבין הצורך האנושי של השורד להמשיך בחייו ולהימנע משיבה חוזרת ונשנית אל הטראומה.

באותה תקופה זכיתי להיות חלק מצוות ההפקה של סרטי התצוגה למבנה החדש של מוזיאון יד ושם. במשך שנה השואה מילאה את חיי. ראיינו עשרות עדים, ובשילוב חומרי ארכיון הפקנו כ-11 שעות וידאו של סרטים קצרים, שמטרתם לתת שמות ופנים לששת המיליונים ולספר את האירועים גם מנקודת מבטם של השורדים. במהלך שעות הצילום הרבות מצאתי את עצמי מרותק בעיקר לדילמות האנושיות הבלתי אפשריות: מתי מחליטים לאכול את פיסת הלחם של מישהו אחר? כיצד משתיקים תינוק במסתור כדי להציל את השאר? ומעל הכל – מתי יודע הורה להיפרד מבנו או מבתו הקטנים, ולהעלות אותם על רכבת אל הלא נודע כדי להציל את חייהם? השורדים הובלו בראיונות לנושאים בהם עסקו הסרטים הקצרים, אך רוב סיפורם נותר מחוץ למסך המוזיאון.

בסרטה עטור הפרסים של יעל חרסונסקי, "שתיקת הארכיון" (2010), שזכיתי להפיק, עסקנו בקשר בין אמת, זיכרון ותיעוד מצולם באמצעות סיפורו של סרט תעמולה נאצי שצולם בגטו ורשה. לקראת סיום העריכה קיבלנו החלטה אמנותית קשה: לא לציין את שמות הניצולים המופיעים בסרט עד לכתוביות הסיום. רצינו להדגיש שהפעם הסרט אינו עוסק בסיפורם האישי, אלא חוקר את "האתיקה של התיעוד". הביקורת לא איחרה לבוא, ואיתה זרעים של חרטה. בדילמה בין היצירה לבין הזהות של מוסר העדות – גברה היצירה. חומרי הגלם של הראיונות בכל היצירות הללו טמונים במחסני חברות ההפקה במקרה הטוב. מה שנותר מעשרות שעות של עדויות הן דקות בודדות, שנבחרות כדי לשרת רעיון.

ואז הגיע שבעה באוקטובר.
ב-9 באוקטובר, כשמחבלים עוד התבצרו ביישובי הנגב המערבי, הקמנו את "עדות 710". מהניסיון שצברנו בתיעוד שורדי שואה ידענו שאדם שעובר טראומה זקוק למי שיקשיב לסיפורו – הקשבה מלאה, אמפתית ולא חוקרת. הבנו שהיתרון שלנו הוא היכולת להציב מצלמה באופן אוהד וקשוב, כזו שתוכל לשרת גם את ילדינו ונכדינו כדי ללמוד, להבין וליצור מתוך מה שאירע ביום הזה.

בעוד שבסרטים דוקומנטריים הצורך הקולנועי גובר לעיתים על הפרט, ב"עדות 710" בחרנו להעמיד את צרכיו של השורדים במרכז. אנחנו פועלים לאור משנתו של ד"ר דורי לאוב, פסיכיאטר ניצול שואה, שטען שהמאזין לטראומה הוא "הלוח החלק שעליו נחקק האירוע בפעם הראשונה".

בניגוד לתיעוד עיתונאי שמחפש את ה"כותרת", או תיעוד קולנועי שמחפש "דרמה", אנחנו מציעים הקשבה נטולת אינטרס, מלאה ואמפטית. העדויות מפורסמות לציבור באישור מוסרי העדות, ללא מוזיקה מרגשת, ויזואליה נלווית או עריכה מגמתית. אנחנו לא מחפשים גיבורים או קורבנות – אנחנו מבקשים להשיב את האנושיות למקום בו היא נרמסה.

בשנותיה הראשונות של המדינה עסק היישוב היהודי במלחמת קיום קליטה והקמת תשתיות וכמעט לא הותיר מקום לעיבוד והקשבה לאלו שבאו מהתופת; הם נדרשו להילחם, לבנות, להמשיך הלאה. היום, כשאנחנו בעיצומה של מלחמה מתמשכת, עלינו להיזהר לא לחזור על אותה טעות. הטילים והשגרה המאתגרת, מאות ימי המילואים המשפחות והעסקים הקורסים, דוחקים את סיפורי השבת הנוראית לקרן זווית. רבים מאיתנו לא פנויים להקשיב, מתקשים להכיל את הכאב. בעולם, צילומי המלחמה מעזה לבנון ואירן והדימויים המשתנים הופכים את המתקפה הרצחנית של שבעה באוקטובר לזיכרון מעומעם. אנחנו ממשיכים לתעד כדי לוודא שהקולות האנושיים של כל מי שהיה שם יישמעו ויישמרו לעד.

הלקח שלמדתי בין השלג בברלין לבתים המפויחים בבארי הוא אחד: אדם שחווה טראומה זקוק בראש ובראשונה למקשיב, לא לבמאי. ביום השואה הזה, כשאנו זוכרים את העבר ומביטים בכאב על ההווה, התפקיד שלנו הוא להיות הלוח החלק הזה – כדי שהזיכרון לא יהיה רק מסמך ארכיוני, אלא גשר של ריפוי ואנושיות.
>> איתי קן-תור הוא מייסד שותף, מנהל פיתוח, שותפויות תוכן ומשאבים ב"עדות 710"

• טור דעה
• יום השואה
• שבעה באוקטובר
• מלחמת שבעה באוקטובר

חגי לוי, גדול יוצרי הטלוויזיה בישראל, חוגג בימים אלה סיבוב מוצלח מאוד של הקרנות בפסטיבלים לסדרת הטלוויזיה "אתי", הפקה אירופאית שמבוססת על ספרה המדהים של אתי הילסום ועל סיפור חייה מעורר ההשראה בתקופת השואה. התחנה הנוכחית היא פסטיבל סיריס מאניה היוקרתי בצרפת, שם הוקרנה הסדרה בהקרנה מיוחדת מחוץ למסלול התחרותי.

>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שלא חזק הוא מי שהפקיר את העורף
>> בפעם המי יודע כמה, שאול מהבארבי זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה
>> מנכ"ל קלארו משתף: איך מסעדת שף מצליחה לשרוד בימים כאלו

במסגרת החגיגות העניק לוי סבב ראיונות לתקשורת העולמית, ואחת הסוגיות המרכזיות שעליהן נשאל הוא החרם התרבותי על ישראל, שהולך והופך רשמי ומדובר יותר ככל שהמלחמה נמשכת. בריאיון ל"וראייטי" הבהיר לוי כי למרות העובדה שהסדרה שלו נוצרה באמצעות כסף אירופאי בלבד ואין להפקה שום קשר לישראל, הוא עדיין עלול להיות נתון לחרם.

"אני חושב שחרם יכול להיות דבר צודק לפעמים, הרגשתי בסדר גמור עם חרם על רוסיה", אמר לוי, "אבל הבעיה בחרם תרבותי היא שאתה מעניש את האנשים הלא נכונים. רוב קהילת האמנות בישראל נלחמת במשטר, ונלחמת מאוד חזק. בשלוש השנים האחרונות היינו ברחובות ונאבקנו בממשלה הזאת, מנסים לעשות כל מה שאפשר. אנשים שרוצים להחרים את ישראל צריכים להיות הרבה יותר סלקטיביים. לבדוק עם מי הם עובדים – גם אני לא הייתי רוצה לעבוד עם תומך פוטין".

עוד הוסיף לוי כי מי שמעוניינים לייצר חרם אפקטיבי צריכים "לעשות קצת מחקר, לברר מאיפה הכסף מגיע והאם הוא תומך בכיבוש. אבל להעניש את כל הקהילה האמנותית זה בעייתי. אנשים עצלנים. הם לא רוצים לעשות את העבודה הזאת ופשוט מדביקים תוויות על דברים. כאמנים ישראלים, אנחנו צריכים עזרה מול המשטר המפלצתי הזה. החרם למעשה מחליש את הקהילה הזאת".

כזכור, החרם התרבותי המתגלגל על ישראל החל בעקבות מתקפת הנגד של ישראל על עזה אחרי טבח שבעה באוקטובר. במאים ישראלים בולטים בעולם, ביניהם נדב לפיד, הביעו הבנה לחרם ולמניעיו, בעוד איגודי היוצרים בישראל התבטאו נגד החרם בחריפות והדגישו את פגיעתו דווקא במתנגדים למדיניות ממשלת נתניהו.

• המסך
• מלחמת שבעה באוקטובר
• חגי לוי
• ישראלים בחו"ל
• החרם על ישראל

כבר יותר משש שנים שתעשיית התרבות בישראל היא הראשונה להיסגר והאחרונה להיפתח בזמני מלחמה ומגפה, ואחרי תקופה ארוכה של התגייסות, התעלות והתנדבות, נראה שהמלחמה המתמשכת באיראן עשויה להיות משבר אחד יותר מדי: איגוד תעשיית התרבות והפקות הבמה בישראל, המאגד אלפי עובדים בענף, פנה היום (שני) לממשלה בקריאה דחופה לגבש תוכנית חילוץ מיידית עבור התעשייה כולה לפני שתקרוס.

>> בגלל המלחמה הזאת: הפצ'ה קוצ'ה נדחה למועד בלתי ידוע
>> בפעם המי יודע כמה: שאול מהבארבי זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה

לדברי האיגוד, המשבר סביב השלב הנוכחי במלחמה מסתמן כאגרסיבי במיוחד, בעיקר מפאת התזמון שלו שפגע באירועי השיא בעולם התרבות והפקות הבמה, אירועי פורים, אירועי פסח ואף את אירועי יום העצמאות בגלל התמשכותו. עשרות אלפי עובדים, אומנים ומעטפת האומן נותקו באופן מיידי במקור פרנסתם, מאות חברות בתחום מתמודדות עם נזק המסכן את המשך קיומן, ושלל הביטולים הותירו אחריהם נזק מצטבר המוערך במאות מיליוני שקלים.

"הימשכות המלחמה כשאין אופק לסיום המשבר, מעמידה תעשייה שלמה בסכנת קריסה", אומר יוני פיינגולד, יו"ר האיגוד. "פורים ופסח מהווים בסיס כלכלי ומשמעותי לתחום כולו, המעסיק עשרות אלפי עובדי תרבות. תחום התרבות והפקות הבמה הינו התחום היחיד שנמצא באפס פעילות בעקבות הנחיות פיקוד העורף. בהתאם להנחיות המדינה ושמירה על בטיחות אזרחי ישראל, נדרשת פעולת חירום לשמור ולהישמר על חיי התרבות בישראל".

המשבר השפיע על פעילות הענף כולו, גם במבט קדימה לחודשים מאי ויוני, עקב הצורך הייחודי של התחום לפעול במסגרת היזמות חודשים מראש, לשווק כרטיסים ופעילויות לקהל הרחב, מה שבשלב זה נמצא במצב דרמטי. חברי האיגוד קוראים לממשלה להגדיר את הסקטור של תעשיית התרבות והפקות הבמה המסחרי כתחום בעל פגיעה מירבית הכוללת השבתה מלאה ופגיעה של 100% ביכולת קיום עסקי תקין.

באיגוד תעשיית מדגישים כי הם צופים פגיעה דרמטית גם בחודש אפריל ובחודשים הבאים, אלא אם ייעשו על ידי הממשלה צעדים מהירים ותומכים, וקוראים לממשלה לגבש באופן בהול תוכנית תמיכה רחבה להזנקה ושיקום של עולם התרבות והאירועים. בין היתר דורש האיגודמענקי גישור שיסיעו לעצמאים, לחברות ולעובדים לשרוד את התקופה;מתן אפשרות לחל"ת מורחב לעובדי הענף, בהתאם להנחיות פיקוד העורף ולמגבלות ההתקהלות;יצירת מנגנון ביטוח מדינתי קבועשיאפשר להתמודד עםביטולי אירועים במצבי חירום בתמורה לפרמיה סבירה, ובכך יאפשר יציבות והמשך פעילות יזמית בתחום התרבות;הקמת קרן הלוואות ייעודית –שתסייע לעסקים להתמודד עם הקשיים התזרימים שנוצרו בעקבות ביטולי האירועים והאטת הפעילות.

• ❤ תרבות
• הופעות
• תיאטרון
• במה
• מלחמת איראן
• מלחמת שבעה באוקטובר