יהודים זה מצחיק: 18 המערכונים הישראלים שהכי אהבנו בטלוויזיה

בשבוע שעבר גילינו בהפתעה מוחלטת שהעונה האחרונה של "יהודים באים" היא באמת העונה האחרונה של "היהודים באים", והלב שלנו נשבר. לא שלפני זו היתה תקופה טובה לקומדיה הישראלית, אבל עכשיו גם ספינת הדגל הקומית של התאגיד טבעה, ונשארנו עם הסירה החדשה והלא ממש ברורה של "מי זאת?", וחוץ מארץ נהדרת – הספינה שבאמת אי אפשר להטביע – אין עוד תוכנית מערכונים ראויה לשמה. אז בהיעדר משהו לצחוק ממנו, ביקשנו מכותבי טיים אאוט לכתוב על המערכונים הכי טובים ששודרו בטלוויזיה הישראלית לדעתם. יצאנו עם רשימה אקלקטית וקלאסית, מיקס מצחיק-עצוב והמון רגעים להביט עליהם אחורה ולהגיד – "בונא, היינו מצחיקים".

>> מה שחייבים לראות: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע

ביבי מוכר רהיטים // היהודים באים

לא חסרים מערכונים סאטיריים מצוינים ב"היהודים באים", אבל הרגעים היפים ביותר שלה הם אלו בהם הסאטירה נועלת את הלסת ולא משחררת את הביס, כמו לצפות בביבי מנסה למכור לזוג ארון, בטענה שהארון שלהם תומך טרור. הסוף של המערכון הזה הוא אחד מהרגעים שגורמים לך להגיד בקול, "הם לא עשו את זה הרגע" ובדיוק בשביל הרגעים והתחושות האלו צפינו בה. חוץ מזה, החיקוי של עידו מוסרי לביבי הצעיר מצליח להתעלות על זה של מריאנו ב"ארץ נהדרת" // לירון רודיק

לה מרמור // לול

חמישים שנה עברו, והוא עדיין מחזיק מעמד. "לול" היתה תכנית המערכונים הראשונה שידענו, כשהטלוויזיה היתה בת חמש בלבד, והיא הוציאה מתחתיה קלאסיקה ששילבה בין אהבת הכדורגל היוקדת של יוצריה, המבט לעבר המשפחה הישראלית של פעם, וגם בעיטה (לחיבורים) בממסד הטלוויזיוני שנתן לה את הבמה, הערוץ הראשון של הטלוויזיה. מנגנון קומי פשוט מאין כמוהו ורגע שנחקק בזיכרון הקולקטיבי (וגם זכה לגרסה צבעונית מחודשת לפני שנתיים, שניתן לראות כאן) // אבישי סלע

המונולוג של יגאל עמיר // החמישייה הקאמרית

המציאות היא הסאטירה הכי טובה // מתן שרון

יום כיפור // הפרלמנט

כל מערכון שהפגיש את שאולי עם האח ראובן ואביהם הממלמל הוא זהב, כשהגדול שבהם הוא המערכון המכונן שהכניס ללקסיקון הקולקטיבי את "נשמה, זה לא אני פוסל אותך, אלה חוקי הפורמט". גם כי כל משפט ותפנית עלילה במערכון הזה היא הברקה, וגם כי מאז שידורו הוא פשוט הפך לחלק ממסורת החג. כבר לא מספיק לאכול ארוחה מפסקת, צריך גם לחפש חתכה בצל בשיניים כדי לא להיפסל ולמלמל "פיתה על הגז" ברגעים הקשים. // נעמה רק

תמונות מחייהם של כותבי מערכונים צלבנים // מקום לדאגה

שם די ארוך ולא ממש אטרקטיבי למערכון מהסדרה הלא מספיק מוערכת של ימי ויסלר ("הבילויים"), רנן מוסינזון, עודד סמו ומעיין בלום. החיבור בין ההומור השחור והנונסנסי של ויסלר לקאסט הקומי המצטיין מייצר לנו מערכון מטא-ויסלרי על, כמה מפתיע, כותבי מערכונים צלבנים שתוהים אם הם צריכים לכתוב מערכון על האסון הכי נורא של אותה תקופה, מגפת הדבר. הומור שואה מתוחכם מאין כמוהו, וזו לא תהיה הפעם האחרונה – ופה עוד מקבלים אקורד סיום מצוין של שבירת הקיר הרביעי, כיאה לימי ויסלר // לירון רודיק

הריב // פלטפוס

תכנית המערכונים של הערוץ הראשון זכורה לטובה בישראל, ובאופן ספציפי בזכות סדרת מערכונים ספציפית שהפכה אותה ללהיט – "נווה חמציצים", מערכוני חוץ של הצמד אבי גרייניק ועידן אלתרמן, בה הם גילמו מספר תושבים של שכונה כל ארצישראלית קטנה. ולמרות הנוכחות הדרמטית של הדמויות האהובות צחי ומאיר, המערכון הטוב ביותר שהעיר הקטנה הביאה לנו היה מערכון עם שתי דמויות אנונימיות לחלוטין – צמד אנשים רק רוצים ללכת מכות אחרי שאחד נתקע בטעות בשני. הרצון לריב מוביל אותם למקומות שונים בעיר, ואז למקלחת, ולבסוף לארוחת ערב משותפת, עד שאחד נרדם, ומכוסה בשמיכה על ידי האחר בעודו ממלמל איומים באלימות. זה מערכון מאוד פשוט, אבל יש בו גם משהו מאוד ישראלי (כי מכות), וגם משהו מאוד תמים ומתוק, כי הלוואי שכל הסכסוכים בחיים היו נפתרים כך // יונתן עמירן

הימרי ההילר // שידורי המהפכה

כל מה שאסי כהן נוגע בו הוא זהב קומי טהור, ותעיד על כך הרשימה הזאת. ב"שידורי המהפכה" ששודרה בקיץ 2002, סדרת מערכונים פארודיים על הטלוויזיה של אותם ימים, קיבלו כהן וגורי אלפי את ההזדמנות הראשונה שלהם לזרוח בפריים טיים ולצידם גלריה מרהיבה של קומיקאים ואורחים. הלהיט הגדול היה כמובן "קוקו וסטיב" בשיריהם  "פקח אני פורק סחורה" ו"משה, אתה לא קיפוד" – פארודיות זמר ים תיכוני שספק אם היו מתקבלות באהדה כיום – אבל הקומדיה של כהן הגיעה אז לשיאה (הזמני) בדמותו של הימרי פלדמן, הילר ניו-אייג'יסטי הזוי עם רי"ש אמריקאית דגושה, שהבליח לראשונה במערכון "כוכבים ומזלות" (פארודיה על תוכניתה דאז של ג'ודי ניר מוזס), במערכון שכולו אסקלציה דוהרת של טרלול ובסופו הקריאה האהובה "עצוR, אתה הומו!". לא עצRנו . // ירון טן ברינק

להקת ארבע במחווה למדונה // ארץ נהדרת

בזמן אמת הקהל של תוכנית הבידור הגדולה במדינה לא לגמרי ידע איך לאכול את אילן פלד ויעל פוליאקוב. אך על אף זמן המסך הקצר לו זכתה במשבצת הסיום של התוכנית, "להקת ארבע" של הצמד זכתה למעמד הקאלט הראוי לה וכיום מעריציה הרבים יודעים בעל פה כל פארודיה שביצעה על שיר לועזי אהוב. בגזרת המערכון המוביל קשה להתחרות באחד שמפגישה את מלכת הפופ עם סיפורי התנ"ך – וזה שהשלאגר "יוסף תחזור" עוד לא הגיע לספוטיפיי בגרסה מלאה? שערוריה של ממש // נעמה רק

פלדרמאוס באולימפיאדה // החמישייה הקאמרית

אחד מרגעי השיא של "החמישייה", ובוודאי של אתגר קרת, שדרך המטאפורה האולימפית חושף את הג'ואיש טרדישן האמיתי – השימוש בשואה כדי להצדיק או לתרץ כל דבר. מנשה נוי בשיאו בתור פלדרמאוס, העסקן הנצחי, שהשאיר לעד את הביטוי האייקוני שאנחנו מסננים בכל פעם שחם מדי – האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינף? ובכן, כנראה שעוד לא, כי אנחנו זקוקים לעוד תירוצים // אבישי סלע

השקט שנשאר // הפרלמנט

כותבי מערכונים אוהבים להתחכם, להעמיס בדיאלוגים שנונים, לבנות תרחישים מופרעים ומוקצנים. שום דבר מזה לא קורה במערכון האייקוני הזה, שצריך אך ורק את הכישרון הקומי העצום של חמשת הכוכבים, ואת השיר הסוחף של שירי מימון. זה קצת כמו גרסת מערכון לשיר "שבת בבוקר" של איינשטיין – זיקוק מוחלט של רגע ישראלי מוכר לגמרי, שמבוצע לשלמות // מתן שרון

יאצק באינתיפאדה // זהו זה/סיבה למסיבה

דמותו של יאצק נולדה כמובן ב"זהו זה", אבל שלמה בראבא – מהפרפורמרים הקומיים הכי טובים שהיו כאן – הביא אותה לשיאה דווקא מחוץ לגבולות תוכנית האם. המערכונים ששודרו אז בתוכנית הבידור "סיבה למסיבה", בימים שבהם היה כאן רק ערוץ אחד, התאפיינו בכתיבה סאטירית חריפה ובמקרה הזה, מיד עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, מספקים בראבא ויאצק תגובה ציונית הולמת שנראית מצמרתת אפילו יותר ממרחק 37 השנים. יאצק מגלה במערכון נטיות כהניסטיות ומבקש שיתנו לו לטפל בשמאלנים ובפייגלעך, אך באותה נשימה מציע לתת לפלסטינים מדינה "כדי שגם הם יסבלו". גאון. // ירון טן ברינק

חבל על הזמן // טלוויזיה מהעתיד

פרודיה הוא ז'אנר קומי קשה לביצוע. זה נראה די קל, פשוט לצחוק על סוג של סרטים או סדרות טלוויזיה, אבל פרודיה טובה דורשת תשומת לב לפרטים הקטנים, נקודת מבט ייחודית ומקוריות שתבדיל אותה מפרודיות אחרות והמון כישרון קומי לעמוד מול המקור, ולצחור. לכן אחת הפרודיות הטובות שנראו בטלוויזיה הישראלית היתה "חבל על הזמן", הטייק של "טלוויזיה מהעתיד" האנדרייטד על סדרות ניינטיז תל-אביביות, דוגמת "פלורנטין" ו"הפוך". משיר הפתיחה בסגנון "מכה אפורה", דרך דמויות קלישאתיות עד כמות הרפרנסים המטורפת לאותו עשור אגדי, "חבל על הזמן" יוצרת חוויה קומית שפונה לדור האיקס וזומרים כאחד. רגע השיא הוא ללא ספק ההופעה המפתיעה של שי אביבי בתור ניצב, שנורה על ידי איתי שגב על אופנוע – פרודיה על מלחמות הראפ של שנות התשעים באמריקה, אבל עם "הקומדי סטור" נגד "החמישייה הקאמרית" // יונתן עמירן

מתנה לחתונה // ארץ נהדרת

בזמן מגפת הקורונה התקבלו עוד ועוד דיווחים על מקרי אלימות במשפחה. לפי דו"ח מבקר המדינה, 2020 ראתה עלייה של 160% במספר הנשים שנרצחו על ידי בן זוגן ביחס לשנה שלפני. בשנת 2021 הכותבים של "ארץ נהדרת" הגיבו עם אחד מהמערכונים הכי מעוררי אימה שראינו, על מסיבת רווקות בה הכלה מקבלת מתנה מפתיעה ושימושית ברוח התקופה. מערכון ללא טיפה של צחוק, אבל עם אגרוף עצום לבטן, שלא לומר ירייה, כי עם חלוקת הנשק הפזיזה של בן גביר הוא רלוונטי מתמיד // לירון רודיק

המשרד של רבין // היהודים באים

לצד הסאטירה הנוקבת, "היהודים" ידעה גם לזלוג לאזורי הנונסנס וסיטואציות חברתיות מביכות, כמו במערכון המשובח על המשרד של רבין. אה, כלומר של פרס. המערכון מתחיל מנקודת מוצא די ריסקית – שמעון פרס (יניב ביטון, בחיקוי מעולה ושונה ממגוון חיקויי פרס שראינו עד אז), מתייצב במשרד ראש הממשלה, לאחר רצח יצחק רבין. כממלא מקום ראש הממשלה פרס מצפה לכבוד, אך כל העובדים במשרד מתעקשים לקרוא למשרד "המשרד של רבין". פרס מנסה להבליג ולהיות מכבד, אבל נוטה להתפרצויות זעם, וזה פשוט מצחיק לשמוע את ביטון/פרס צועק "המשרד של פרס!" ו"כושילראבק". פרס של ביטון ימשיך להופיע במערכונים בעונות הבאות של "היהודים באים" (לרוב בצירוף רבין של מוני מושונוב), אך זה תמיד יהיה המערכון המוצלח ביותר שלו // יונתן עמירן

מלחמת אזרחים // ארץ נהדרת

שנייה לפני המדגם של עוד אחד מסיבובי הבחירות הבלתי נגמרים, תחת העטיפה "הפרלמנטית" ולצד אירנה כחיזוק, שאולי של אסי כהן יורק מונולוג בלתי נתפס שהיה לנבואת זעם, והפך למציאות. יש מערכונים שלעולם לא תשכח איפה היית כשראית אותם, ואחד מהם היה הרגע הזה // אבישי סלע

מסיבת רווקות לימיתוש // טלוויזיה מהעתיד

לפני שהביאו לנו את הטור דה פורס שהוא "זאת וזאתי", גיתית פישר ואושרית סרוסי היו חלק מהצוות של "טלוויזיה מהעתיד" הלא מוערכת דיה. במערכון הזה הן מגלמות כמה דמויות כל אחת, כולן חברות בקבוצת ווטסאפ לקראת מסיבת רווקות מהסוג שלא נוצרות בה חברויות לחיים. כל החשודות המיידיות שם – המארגנת הנלהבת מדי, ההיא שעונה רק בהקלטות, הטבעונית וזאת שאין לה כוח לכל השאר (כולל משפט המחץ הצטיט מדי "שיחות פרטיות זה בפרטי"). גם מצחיק, גם כואב. // נעמה רק

ברוך הגבר // היהודים באים

מה תכנית סאטירה טובה יודעת לעשות? לקחת טרגדיה מטורפת, ולנסות לתת בה פשר. הסיפור המטורף של ברוך גולדשטיין, המחבל היהודי שרצח 29 מתפללים בערב פורים 1994, הוא הכל חוץ ממצחיק. ובכל זאת, סאטירה טובה יודעת לשחוט פרות קדושות – ומה יותר קדוש מאשר הרצח המזעזע ההוא? תחת החיבור לקלאסיקת ההיפ-הופ "Stan" של הראפר אמינם והזמרת דיידו, יניב ביטון בתור גולדשטיין מדהים את כולם והופך את הבטן, במה שהכניס את "היהודים באים" לכל בית בישראל – וגם סיבך אותם לא מעט בימי רשות השידור – והוכיח למה היא תכנית כל כך גדולה // אבישי סלע

ביטול השואה // מקום לדאגה

לא הכל צריך להיות כזה רציני פה. נגיד, סתם ככה, השואה – מה אתם עושים ממנה בכלל ביג דיל? מישהו בכלל ניסה להגיד לנאצים שמה שהם עושים לא בסדר? אולי היטלר פשוט לא הבין? "מקום לדאגה" זרקו את הזיקוק הדבילי הזה לתוך חבית הנפץ הקומית, ואז מתחו את הבדיחה ארוך ארוך, כמו שרק הם יודעים, ביצירה שיותר מאשר מצחיקה – היא פשוט פיוטית // מתן שרון