אני מרגיש שבעשור האחרון אין נושא חרוש יותר ממיניות נשית. מ"הסקס של המאסטרס" ועד ל"מתה לסקס", ראינו את העיסוק הזה בכל כך הרבה סדרות וסרטים, וכעת הגענו לשלב שהנושא עצמו לא מספיק, אלא צריך להראות משהו חדש, להביא אמירה מעניינת כדי להצדיק את קיומן של סדרות נוספות בנושא. הקומדיה החדשה של HBO "נעורים" עוסקת בנושא הזה גם כן, וחרף השם שיגרום לכם לחשוב שמדובר בסדרה על בני נוער א-לה "סקינס" – היא לא. מדובר בגרושה בת 50 שממש צריכה סקס.
>>

הסדרה עוקבת אחר אלכס – שרון הורגן ("קטסטרופה", "גירושים")שגם כתבה את הסדרה – גרושה בת 50 שעובדת כסוכנת ספרותית בלונדון. היא נמצאת בתחילתו של פרק חדש בחייה: רורי, בנה בן ה-18, עומד לסיים את הלימודים ולצאת מהבית לאוניברסיטה, אלא שהוא בכלל רוצה לפרוש ברגע האחרון ולרדוף אחר קריירת סטנד-אפ, וזה קצת בולם את התוכניות שלה. במקביל היא גם צריכה להתמודד עם הגרוש שלה שעובר לקנדה, ומפיל עליה את תיק הטיפול ברורי, וגם אקס מהעבר שחוזר פתאום לחייה תוך כדי שהיא מתחילה מערכת יחסים עם מישהו שגדול ממנה בשני עשורים כמעט.

הסדרה מוגדרת כדרמה קומית, אבל מצאתי בה מעט מאוד רגעים שהם באמת מצחיקים. רוב הרגעים הקומיים לכל היותר מעלים חיוך, אבל האפקט הכי חזק שלה הוא ברגעים הדרמטיים, בהם הבן שלה נכנס לשיא מרד הנעורים שלו והיא נקרעת בין הקריירה, לאמהות ולרצון שלה להיות אישה נאהבת מבחינה רומנטית, וכן – גם מינית. לפעמים זה מרגיש שהיא מחפשת יותר את הרומנטיקה מאשר את המיניות, ולפעמים היא גם עושה טעויות, וזה ללא ספק חלק מהקסם של אלכס כדמות. העניין בעלילה נובע בעיקר מכך שאלכס היא אישה שדי מעוררת הזדהות – כן, גם אם אתה גבר – אבל פעם נוספת מדברים על מיניות נשית באופן קצת חסר מעוף.

תראו, אני לא בא להסגביר לנשים על המיניות שלהן. באמת, קטונתי. אבל אפילו אני, כגבר סטרייט לבן ופריבילג, יודע שיש בנושא הרחב מאוד שנקרא "מיניות נשית" קצת יותר מלגלות מין אוראלי ותנוחה מסיונרית. מה עם צעצועים? חוויות חדשות? מה עם להתמודד עם הציפיות הפורנוגרפיות הבלתי אפשריות של גברים מנשים? מה עם הציפיות שלהן מגברים? ולמה אלכס ממהרת כל כך להיכנס לתוך מערכת יחסים? בשבעת הפרקים שצפיתי בהם ניכר שהבעיה היא שתסריטאים ותסריטאיות לא מצליחים לכתוב דמות נשית שמשתחררת, מבלי שעתידה תלוי בבחירה בין גבר א' לגבר ב'.

בסדר, אז אני לא יכול להגיד ליוצרות הסדרה שרה סימונדס ושרון הורגן כיצד לכתוב נשים, אבל אני כן חייב לתהות מה חדש פה? כי הרי בעשרים שנה האחרונות ראינו על המסך עשרות, אם לא מאות ואולי אפילו אלפי דמויות נשיות שמנסות לגלות את המיניות שלהן, שמתלבטות בין שני גברים, שנקרעות בין המשפחה לקריירה שלהן, ולא מוצאות זמן לעצמן. ונכון, ראינו גם לא מעט סדרות שעסקו בגבר בשנות ה-50 לחייו שמפרק משפחה, אבל גם זה הפסיק בשלב מסוים, לא? וחוץ מזה, כנראה שבהיפוך מגדרי, גבר היה מקבל קצת יותר חופש – מסיבות, זיונים מזדמנות, פרטנרים צעירים בעשרים שנה. הוא אפילו יכול להרשות לעצמו להיות קצת פתאטי.

עם אלכס, לעומת זאת, נראה שהשחרור שלה מהוגן יותר – היא אמנם עושה סקס (מזל טוב), אבל מהר מאוד רצה לעבר ההחלטה של "עם מי היא תהיה", מה שמונע ממנה לבחון את הדרך שבה תחווה את השחרור שהיא כל כך נואשת למצוא.הסדרה אמנם מציבה אותה בנקודה שבה, אולי לראשונה מזה תקופה ארוכה בחייה, היא יכולה לשאול "מי אני כשאני כבר לא אמא או בת זוג?" – אבל אין לה רגע שבו היא אשכרה יכולה לבדוק את זה מבלי לחזור באופן מיידי לרומנטיקה, לאמהות ולקריירה.

"נעורים" מאוד רוצה להיות סדרה על אישה בת 50 שמנסה להשתחרר, ויש לה דמות טובה, מעניינת ומעוררת הזדהות, אך במקום לאפשר לה מרחב בדיקה של החופש אותו היא מחפשת, היא כולאת הדמות הראשית שלה עם בחירה בין שני גברים, מין חסר מעוף וחוסר יכולת לבחון את הגבולות של עצמה. השם יכול להטעות, כי השם – שאמור לספר בכמה שפחות מילים כמה שיותר על העלילה – לא מתממש בתוך הסדרה. גם לא באופן אירוני – אין כאן סדרה על "נעורים מחודשים", אלא סדרה שעדיין לא מעזה לדמיין שחרור נשי שלא מסתיים בשאלה הקלישאתית "איזה גבר יהיה שם בסוף?". וזאת שאלה שענו עליה כבר הרבה יותר מדי פעמים.
"נעורים", HBO

• המסך
• ביקורת טלוויזיה
• HBO
• סקס
• מיניות