פחד ותיעוב על המסך: 16 סרטי אימה מומלצים לתפוס בנטפליקס

סופ"ש האלווין כאן איתנו, וכל מה שצריך כדי להתענג עליו זה מסיבה טובה, סבב טריק-אור-טריט, תחפושות מושקעות ו– רגע, זה די הרבה דברים שצריך. אוקיי, אנחנו נסתפק גם השנה בצפייה בסרטי אימה מצוינים ובנשנוש מוגזם שזה מפחיד, אבל לפחות נדאג שאלה יהיו סרטי האימה הכי טובים שהכסף שלכם יכול לקנות. ובנטפליקס הוא יכול לקנות די הרבה.

>>

מלתעות (1975)

הייתה תקופה בה ענק הקולנוע סטיבן ספילברג היה מפלרטט עם ז'אנר האימה, כשהניסיון הבולט והמוצלח ביותר הוא "מלתעות", סרט הכרישים המיתולוגי שבזכותו כל סרט כרישים שאתם מכירים קיים, החל מ"שארקנדו" וכלה "במעמקי הסן". הסרט הזה היה גם מבין הראשונים שעשו שימוש ראוי בטריק הידוע של "לא להראות את המפלצת" והוא מקור השפעה ענק על כל ז'אנר האימה וסרטי המפלצות. ואם במקרה לא צפיתם בו עד עכשיו, נספר שזה סרט על עיירת נופש שמבקר בה כריש קטלני. מה אתם צריכים יותר מזה?

לייט נייט עם השטן (2023)

סרט שבנוי ומוצג כסרט תיעודי החוקר מאורעות שהתרחשו במהלך צילום של פרק בתוכנית לייט נייט מהסבנטיז, שמוכנה לעשות הכל כדי לעקוף את התוכנית של ג'וני קארסוו. כן, גם אם זה אומר לראיין שד שהשתלט על נערה צעירה בשידור חי. זה סרט מפתיע באיכותו, עם המון רגעים מקפיצים, מצמיתים ומזעזעים, וטייק מאוד חכם על עשיית אימה בצורה מקורית ואפקטיבית.

ברייטברן (2018)

הסרט של הבמאי דייוויד ירובסקי והמפיק ג'יימס גאן (לימים יו"ר אולפני DC) רחוק מלהיות סרט מושלם, אבל הוא תשובה מעניינת לשאלה "מה היה קורה עם ילד מכוכב אחר היה נוחת על כדור הארץ ובמקום להפוך לסופרמן היה בוחר בכוחות הרשע?". הניסיון האחרון למכור לקהל סיפור אנטי-סופרמן היה של זאק סניידר לשנייה וחצי ב"ליגת הצדק" והתוצאה הייתה מאכזבת (גם בגרסת הבמאי), אז זה נחמד לראות עוד טייק על גיבור מפורסם ועוד מחוץ ליקום של DC.

אמריקן פסיכו (2000)

במובנים רבים זה מרגיש כאילו אמריקן פסיכו הקדים את זמנו, שכן מדובר בסרט שחזה את תרבות הנרקיסיזם והאובססיה למראה, את הריקנות הגוברת בקפיטליזם האמריקני, ואת הניכור הרגשי בעידן הדיגיטלי. ג'ייסון בייטמן שאותו משחק כריסטיאן בייל, הוא למעשה האבטיפוס של דמות המשפיען: מציג שלמות – אבל מאחוריה יש רק ריקנות איומה. זה סרט מרתק וחשוב, אז אם לא ראיתם עד עכשיו, קדימה. יש לכם שיעורי בית לעשות. 

דיסטרביה (2007)

לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, אבל "דיסטרביה" הוא הסרט הראשון שבאמת גרם לי להרגיש אימה – סרט אימה די נשכח על נער (בגילומו של שיה לבוף) שמתחיל לחשוד שהשכן שלו הוא רוצח סדרתי. מדובר בסרט אימה די ידידותי למשתמש, ושווה לראות אותו בעיקר בגלל זריקת הנוסטלגיה שתחזיר אתכם לתקופה ששיה לבוף היה שחקן נורמלי.

ערפדים נגד הברונקס (2020)

קומדיות ערפדים הן דבר שהולך חזק לאחרונה (יש אפילו עוד אחת ממש מוצלחת בהמשך הרשימה) אבל "ערפדים נגד הברונקס" היא קומדיית אימה מוצלחת במיוחד, שמלאה בכל מה שכיף בסרטים מהסוג הזה: קבוצת גיבורים צעירים שנלחמים במפלצות כדי להציל את השכונה. ראינו את זה קורה בסרט "השכונה VS חייזרים" בשנת 2011, וזה כל כך כיף שיש סרט זמין בסגנון ובגרסה עם אפקטים משודרגים.

אין מצב (2022)

את ג'ורדן פיל לא צריך להציג לחובבי האימה, אבל אם אתם לא מכירים, חיפוש קצר בגוגל יראה לכם שמדובר באחד השמות הכי מדוברים בעולמות האלה, לצד רוברט אגרס וטי ווסט. הסרט האחרון שלו "אין מצב" הראה לנו איך הראש המשוגע של פיל הוזה פלישת חייזרים, עם האג'נדה המוכרת והאהובה שלו שהפכה את סרטיו הקודמים לכל כך מוצלחים. הפעם הוא לוקח אותנו לחווה בעיירה שכוחת אל כשבעלי החווה, אח ואחות, מתחילים להבחין בתופעות מוזרות ומסוכנות שמתרחשות בה. אם גם לכם נמאס שסרטי "הנוסע השמיני" זנחו כל שימוש באלמנטים של אימה – ג'ורדן פיל עושה את זה מצוין בסרט הזה.

ניבים (2014)

בשני העשורים האחרונים החלה תנועה של סרטי אימה מוזרים. הראשון בהם היה על צמיג שמסוגל לפוצץ אנשים באמצעות טלפתיה, אבל מי שהביא את תת-הז'אנר הזה אל הבמה המרכזית הוא "ניבים" של קווין סמית', שמספר על מנחה פודקאסט צעיר שנפגש עם מלח בדימוס שאובססיבי לכלב ים, בשם מר ניבים. זה סרט מוזר, והוא לא לכולם ומתאים בעיקר לחובבי אימת הגוף, אבל גם צבר קהל קאלט לא קטן, ואם אתם מוכנים לשחרר כמה מחסומים פנימיים – אולי תוכלו אפילו ליהנות ממנו. 

מקום שקט (2018)

זהו אמנם לא הסרט הראשון שג'ון קרסינסקי, כוכב "המשרד", מביים – אבל זה הסרט שהעלה אותו לדרגת במאי-שחקן-יוצר ולא רק שחקן ובמאי. בעולם המבעית שקרסינסקי יצר, האנושות כולה מושמדת על ידי חייזרים טורפים ומפלצתיים שרגישים לרעשים. הדרך היחידה להתחמק מהם היא… נכון מאוד, להישאר בשקט מוחלט. רעש אחד לא במקום יכול לסיים את החיים שלך. השימוש בשקט ובאימה בסרט הזה הוא מופתי ואין בו בכלל הרבה טקסט, מה שהופך אותו לבייסיקלי סרט אילם מודרני – פורמט לא מאד נפוץ בקולנוע של היום.

המשחקים של ג'ראלד (2017)

את מייק פלנגן אנחנו כירים מסדרות האימה שלו, אבל סרט האימה שלו "המשחקים של ג'ראלד", מוכיח איך הוא יכול לקחת סיפורים מוכרים ולהפוך אותם לתיאטרון אימים מזעזע ומרהיב. עד שפלנגן החליט לקחת את המשימה על עצמו, עיבוד הסיפור הספציפי הזה של סטיבן קינג היה ידוע כבלתי אפשרי. זה סיפור עצוב וכואב על זוג ועל חיי נישואין באמצעות ז'אנר שלא מדברים בו על הנושאים האלה מספיק, וזה בעצם הקטע של כל סרטי האימה בעידן הפוסט-מודרני: להשתמש באימה בשביל האג'נדה, ולא להפך.

בלאק פון (2022)

במהלך שנות השבעים, כשעוד היו מפרסמים ילדים נעדרים על אריזות חלב, פיני בן ה-13 נחטף על ידי רוצח סדרתי. בעודו כלוא במרתף, פיני מוצא טלפון דרכו הוא יכול לתקשר עם קורבנות העבר של הרוצח החולני. זה סרט אימה שתמיד מצליח לשחק עם המוח של הצופה ומאתגר את חוקי המשחק המוכרים. החיים של פיני מחוץ לבית הרוצח וגם בתוכו הם לא קלים, אבל הסרט הזה לוקח את הצופה למסע בתוך חלל די מצומצם – וזה הישג מרשים בפני עצמו.

ברברי (2022)

"ברברי" יצא באותה השנה, והיה גם המתחרה של "בלאק פון" על תואר סרט האימה הטוב ביותר של שנת 2022 – מה שהיה קרב צמוד והוגן. אבל "ברברי" של זאק קרגר לקח את הזעזוע למקום ביזארי לחלוטין. לא כדאי לדעת הרבה לפני הצפייה, אבל ניתן פרמיס קצר: הגיבורה שלנו הפעם היא טס מרשל, צעירה שעושה נסיעה ארוכה לטובת ראיון עבודה ומגלה שהבית הושכר לאדם נוסף. זהו, יש לכם את כל המידע שאתם צריכים. צאו לדרך.

תברח (2017)

אין מצב ש"אין מצב" יהיה ברשימה, בעוד שסרט הביכורים של ג'ורדן פיל יישאר בחוץ. עד היום הוא נחשב לסרט הכי טוב שפיל יצר, ולא סתם. בסרט כריס וושינגטון, בחור אפרו אמריקאי צעיר, נוסע עם בת זוגו רוז לפגוש לראשונה את ההורים. ג'ורדן פיל שואב השראה מגדולי במאי האימה ומייצר סרט חכם, מפחיד ומותח, שמתאר באופן מדויק ונוקב את החוויה האפרו-האמריקאית בארה"ב.

הפיר (2019)

מותחן האימה הספרדי של נטפליקס הוא אחד מהסרטים היותר יצירתיים ומוזרים בספריית הענק של שירות הסטרימינג. הוא מספר על עולם שבו אנשים נכנסים בהסכמה למעין כלא בקומות, ובכל יום בפיר המעלית שביניהם עובר משטח בטון עמוס באוכל מדהים, ועוצר בכל קומה כדי לאפשר לאנשים לאכול. מיוצר לציין שכאשר הפלטפורמה מגיע לתחתית, לא נשאר שם כבר אוכל. אך הקומות מתחלפות, כך שפעם אתה למעלה נהנה מארוחת מלכים, ופעם אתה למטה, מקווה שהשאירו פירור. לא סרט פשוט לצפייה, אבל בהחלט מעורר מחשבה.

הטיול (2021)

יש המון תתי ז'אנר נישתיים בסוגת האימה, ואין ספק שקומדיות אימה נורווגיות זה בהחלט דבר חריג – אבל זה סרט מספיק ייחודי בשביל להצדיק את קיומה של הנישה הזאת. "הטיול" עוקב אחרי לארס וניסה, זוג שבו שני הצדדים הגיעו לקצה כוח הסיבולת שלהם ובמקום להתגרש כמו כולם הם מתכננים במקביל לרצוח אחד את השנייה בטיול שלהם לקוטג'. זה מוזר, זה מצחיק, זה מפחיד ואם נמאס לכם מהשגרה הקולנועית ההוליוודית, זה הסרט שאתם צריכים לראות ולא ידעתם.

הרוזן (2023)

אני יודע מה אתם חושבים. סאטירת אימה צ'יליאנית? במקום הראשון? באמת? אבל האמת שרק בגלל ההזדמנות לדבר על הסרט הזה קפצתי על ההזדמנות לייצר את הרשימה הזאת. "הרוזן" הוא סרט אימה שלא דומה לשום דבר שראיתם בעבר. את הסרט ביים פבלו לריין, והוא הופך את השליט הצבאי והאכזרי של צ'ילה לערפד הניזון מדם נתיניו. כל אלמנט בסרט הזה עשוי כל כך טוב – ההומור, הביקורת והצילום בשחור לבן מייצרים חוויה שלא קיבלתי המון זמן מז'אנר האימה, עם ייחודיות ויצירתיות פורצת גבולות.