הקשקשת הבלתי נגמרת של אולפני החדשות נראו לדניאל שפירא ומיכאל שוורץ כמו תיאטרון אבסורד, "עולם שבו אנשים מחכים לאסון אשר מתעכב להגיע, ובזמן המת הזה, נאלצים לפרש את הבלתי ניתן לפירוש". אז הם החליטו לקצר תהליכים, ולהפוך את החדשות האלו למופע האבסורד "עונת החדשות", שיגיע בחמישי (9.7) לתיאטרון תמונע
בבוקר של ה-7.10 הופיע ניר דבורי, טרוט עיניים, על מסך הטלוויזיה שלנו. "אנחנו מאד מופתעים", אמר, ואז השתעל. הרקע שמאחוריו קפא לרגע, נכבה, ואז חזר. "ניתן לומר שזו בהחלט הפתעה מוחלטת. אלו פני הדברים כרגע". במשך דקות ארוכות הוא ניסה להחזיק טון רשמי ולתווך אירוע לא ברור. ידענו שמשהו קורה, ושהמשהו הזה הוא הפתעה מוחלטת, אבל מעבר לזה לא ידענו כלום.
>>איזה כיף זה מונדיאל, אבל למה אתם צועקים עלינו בשלוש לפנות בוקר?
בחודשים שבאו לאחר מכן, אולפן החדשות נהפך למדורת שבט מהפנטת. צפינו בדיונים אין-סופיים ופרשנויות מסביב לשעון. מומחים בחליפות מהודרות ופרשנים מגונדרים ניסו להסביר במשך שעות ארוכות את הלא נודע. בשלב מסוים, לא יכולנו להתעלם מהדמיון העצוב בין המציאות שלנו לבין תיאטרון האבסורד. עולם שבו אנשים מחכים לאסון אשר מתעכב להגיע, ובזמן המת הזה, הם נאלצים לפרש את הבלתי ניתן לפירוש. החלטנו שזה חומר ששווה להפוך למופע.
בחזרות, יחד עם השחקנים היוצרים (קאיה וינצ׳י, ניצן טריינין, טל אברהם ויפעת סמליין) אלתרנו ויכוחים באולפני חדשות, כתבות שטח מתפרצות ונאומי סיכום שבוע. הופתענו מהדרך שבה החומרים יצאו מאיתנו כמעט ללא מאמץ. כאילו השפה החדשותית כבר נטמעה בנו באופן טבעי. אך מתוכה נפרץ בלית-ברירה גם הביטוי הכואב, האישי, של חוסר הוודאות. ערבבנו את האלתורים הללו יחד עם ציטוטים של ניר דבורי וחברי פאנל נוספים, ויצרנו את הטקסט של ההצגה.
הדמויות במחזה אינן מייצגות עמדות פוליטיות מן המציאות. הן אמנם חברי פאנל חדשות, ומדברים בשפה פורמלית וממולחת, אבל הן מציגות שפע של סיפורים אישיים מדי ואינטריגות פנימיות שקשורים בעיקר לאגו ולסיפורי ילדות, יותר מאשר לייצוג אג׳נדות של ממש. וכך הסיפור ה"פוליטי" אינו רלוונטי, ובמקומו נותרים האימה, הספק, הרצון להיות אהוב ובעל משמעות, ומעל הכל – הרצון הבסיסי להמשיך את המהדורה, להמשיך את החיים. כאשר "הנושא" כל כך נוכח ואינו נוכח בו זמנית, מגיע מעין חופש. זה מאפשר חריפות וחוסר פחד, בתקופה בה לא פשוט לדבר. במובן הזה, היצירה היוותה עבורנו תהליך מרפא ומוציא מקיפאון.
ההצגה משלבת בין האולפן הממוזג למחוזות האימה והפואטי. לקחנו את האסתטיקה של מהדורת חדשות (צבעים צעקניים, איפור מוגזם, לבוש מהודר ומוזיקה דרמטית מאוד), והעברנו אותם לכיוון האימה והמסתורין, בהשפעת סרטיו של דייויד לינץ׳ והאבסורד של סמואל בקט. ניסינו לזקק ולהקצין את התחושה המוזרה, המפחידה והמגוחכת שהטלוויזיה יוצרת בזמן אסון. לזה נוספה מוזיקה מקורית בהשראת פתיחי חדשות וסרטי אימה (שהפיקו הדי.ג'יי איתמר שלמה כהן ומיכאל שוורץ), והוא כולל גם קטעי ריקוד ותנועה שחוברו ע״י הכוריאוגרפית אווה שובסטארסקה, בעוד שאת התאורה עיצבה האמנית יעל סעדי.
במרכז הבמה ניצב לבדו שולחן מואר בצורת חצי עיגול, מאחוריו יושבים חברי הפאנל. במהלך המהדורה מתרחשים אירועים משונים, מסתוריים ומדאיגים, עליהם מדווחת כתבת השטח אשר מתווכת את האימה אל פאנל הכתבים. ככל שהאירועים הולכים ונהיים מופרכים יותר, חברי הפאנל נאלצים להמשיך ולפרש את המצב אל הצופים שבבית. גם כשהמציאות הנוראה חודרת פנימה ומפרקת את האולפן, הם נלחמים להמשיך את השידור, ויהי מה.
המופע עלה בבכורה בפסטיבל ״סראונד״ בתיאטרון החנות, השתתף בפסטיבל ״פריצה״, ויעלה ביום חמישי, ה-9.7, בתיאטרון תמונע.לפרטים וכרטיסים