galshmu

הכל מנורמל: גיבור האקשן הבלתי צפוי והסושי-בורגר המהנה

בוב אודנקירק פתח את הקריירה שלו בעולם הבידור ב-1987 ככותב מערכונים ל-SNL. אחרי שגילם המון תפקידי משנה בסדרות קומיות, הוא צמח לממדים של כוכב בעשור השני של המאה הנוכחית כשגילם את עורך הדין ג'ימי מקגיל בשתיים מהסדרות הטובות בתולדות הטלוויזיה – "שובר שורות" ו"סמוך על סול". ב-2021 הוא פנה לכיוון חדש בסרט האקשן "סתם אחד", פרי עטו של דרק קולסטאד, יוצר סדרת סרטי ג'ון וויק. הסרט זכה להצלחה נאה יחסית לתקציב הדל, והניב סרט המשך מעט יקר יותר שזכה להצלחה פחותה. לטעמי "סתם אחד" היה סרט לא מאוד מוצלח, אך הוא הדגים לצופים שאודנקירק המקריח והמזדקן יכול לשכנע כגיבור אקשן.

>> חזרנו לאופנה: "השטן לובשת פראדה 2" הוא שיפור לעומת המקור
>> נקודת אור אחת בקושי: הסרט על מייקל ג'קסון הוא מפעל טיהור
>> אימה בפלאנט איילון: שבעה ילדים הרסו את הסרט. יתכן שהוא טוב

"עסקים כרגיל" הוא עוד סרט אקשן עם גיבור שנראה כמו סתם אחד, אבל הפעם אודנקירק גם כתב את התסריט, יחד עם קולסטאד, ונראה שזו הסיבה לכך שהסרט הרבה יותר חד ומבדר מאלה שקדמו לו. גם הבמאי שנשכר לפרויקט – בן וויטלי הבריטי שמתמחה בסרטי אימה ומותחנים מדממי הומור שחור כמו "קיל ליסט" ו"חופשה נעימה" – הוא האיש הנכון לתפקיד.

שמו המקורי של הסרט הוא "Normal", כשם העיירה המושלגת במינסוטה שבה הוא מתרחש. עצם הבחירה במינסוטה שולחת אותנו ל"פארגו", והסרט מציע מיזוג שנון של "החשיפה לצפון" (כולל אייל פרא שמסתובב ברחובות) עם סרטי יאקוזה יפניים, מערבון נוסח "ריו בראבו", ומגע של סרטי הזומבים של ג'ורג' רומרו (זה רק הטעם – אין כאן זומבים). אודנקירק מגלם שריף מחליף, שנשלח לעיירה הנורמלית לכאורה אחרי מותו הפתאומי של השריף הקודם. הוא אמור להיות שם רק שבועות ספורים בטרם ימשיך הלאה, והאירועים הכי דרמטיים שהוא מוזעק לטפל בהם הם ריבי שכנים על חניה.

רק שהסרט בכלל מתחיל באוסקה שביפן, בסצנת חיתוך אצבעות של היאקוזה, מה שמכין אותנו לכך שבשלב מסוים העיירה השלווה תהפוך לאתר של מרחץ דמים. לא אחשוף איך ולמה זה קורה. אציין רק ש"עסקים כרגיל" אינו ממהר לשם, אלא דואג לבסס את היכרותנו עם הדמויות השונות, בהן ראש העיר האהוב (הנרי ווינקלר האהוב), בעלת הבר היפה (לנה הדי מ"משחקי הכס") המסומנת כאינטרס הרומנטי של השריף הפרוד מאשתו, וסגן השריף (בילי מקללן) שחולם לקנות לעצמו אופנוע, ובינתיים מתהדר בז'קט עור תואם.

"עסקים כרגיל" (צילום: יחסי ציבור)

האקספוזיציה הממושכת של העיירה הישנונית ותושביה מבדרת לא פחות מאשר האלימות הפרועה שמתפרצת בהמשך, מתובלת היטב בהומור שחור. את הכל מעגן אודנקירק בהופעה סימפטית ומעט עגמומית. דמותו סוחבת זיכרון קשה שקשור ליחסים בין אב לבתו, ורומז ליחסים בין השריף הקודם ובתו האובדנית (ג'ס מקלאוד). אבל קחו בחשבון שחלק מהרמזים בתסריט מטעים בכוונה.

גם מבחר השירים הישנים שמעטרים את הפסקול מוצלח יותר מאשר ב"סתם אחד", בהיותם מוכרים אך לא כאלה שנשחקו באינספור פסקולים. יש שם, למשל, שיר של הביטלס, אבל לא אחד הלהיטים הגדולים המזוהים איתם אלא "Ain't She Sweet". ויש את "באנג באנג", אבל לא שלל ננסי סינטרה, אלא של ג'ניס מרטין, שזה שיר אחר לגמרי.

"עסקים כרגיל" (צילום: יחסי ציבור)

הפתיחה של "עסקים כרגיל" בקופות בחו"ל היתה מאכזבת, אולי משום שהחידוש במיתוג של אודנקירק ככוכב אקשן פג. לא הכל בסרט עובד (לא הבנתי את ההחלטה לשנות את סיפור הרקע של השריף) אבל בסך הכל "עסקים כרגיל" הוא סושי-בורגר מהנה (וקצר) מהממוצע, עם זרזיף של סאטירה קפיטליסטית.

4 כוכבים
Normal בימוי: בן וויטלי. עם בוב אודנקירק, הנרי ווינקלר, לנה הדי. ארה"ב 2025, 90 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• סרטים מומלצים
• בוב אודנקירק