רווח וכאב
סרטו החדש של מייקל ביי הוא סרט אלים מאוד, אבל הוא יותר מצחיק מאשר אלים
החלום האמריקאי ונגזרותיו זוכים לעוד טיפול בקומדיה תוקפנית ומבדרת על גברים שתפיסת עולמם המעוותת עוצבה על ידי סרטי פשע הוליוודיים.
הפעם העיוות מקבל ביטוי חזותי קריקטורי בדמותם של שלושה מפתחי גוף מנופחי שרירים בפלורידה, שחוטפים מיליונר (טוני שלהוב בהופעה פרועה כקורבן שקשה מאוד לחבב) ומענים אותו במטרה לשכנעו להעביר לידיהם את נכסיו. הכותרות מכריזות שזה סיפור אמיתי (פחות או יותר) מה שמעצים את האבסורד של המהלכים העלילתיים (אם כי לקטע עם הבוהן אין בסיס במציאות).
מרק וולברג מביא לקיצוניות קומית את הדמות שגילם ב"לילות בוגי", כגבר עם מוח של ציפור שמתפרנס מגופו וחולם בגדול ("אני מאמין בכושר גופני"). לצידו דוויין ג'ונסון מבדר כאסיר לשעבר שהפך לנוצרי אדוק, והוא משתדל בכל מאודו להיות אדם טוב גם כחוטף. אד האריס, בתפקיד הבלש הפרטי שמצטרף לסיפור באמצע, הוא היחיד כאן שניחן בשכל ישר והוא מספק נקודת מבט מייצבת לסחרחרת המטורפת.
צמד הכותבים כריסטופר מרקוס וסטיבן מקפילי (סרטי "נרניה") כתבו פרודיה שנונה למדי עם יומרה סאטירית, ומייקל ביי – שנודע בהעדפתו לתנועות מצלמה מסחררות ולפיצוצים גדולים שנועדו להסתיר את זה שיש לו כישרון קטן – מפתיע בבימוי תואם בקלילותו היחסית. זה סרט אלים מאוד, אבל הוא יותר מצחיק מאשר אלים.