זקוקים למגדלור: תערוכת "שלום לך" היא מפגש לרודפים אחר השלום

מחר (ו', 7.11) יערך אירוע השקת התערוכה "שלום לך" של חגי פרגו, המתמקדת בתהליך השלום אותו ניסתה להוליד ממשלת רבין. עשרות מכתבים מקוריים שנשלחו מכל קצוות החברה הישראלית לראש הממשלה רבין יהיו זמינים לעיון למבקרים בתערוכה, כאשר פרגו העביר את חומרי הארכיון תהליך דפוס ידני ייחודי שפיתח, מהלך שכאילו מקים את המכתבים לתחייה וקושר אותם לזמן הנוכחי. בטור מיוחד לכבוד התערוכה (כאן כל הפרטים, אל תפספסו) מנסה האמן להסביר כיצד דווקא חזון השלום של יצחק רבין ז"ל רלוונטי כיום יותר מתמיד.
>> 30 שנה אחרי והצלקת הלאומית פתוחה. כולנו מתקשים להתמודד

״לראש הממשלה שלום,
לפעמים במאבק היומיומי של כולנו מול מלחמה ושלום אני חושבת לעצמי – איזו אחריות כבדה מוטלת על כתפיך […] אני חושבת לעצמי שחבל שאני לא יכולה פשוט להתקשר אליך ולהגיד לך שאני איתך […]. אני רוצה להגיד לך שאתה חייב להיות חזק ולהמשיך בדרך שהתחלת כדי שפעם הנכדים שלי יוכלו להודות לך ולחיות את חייהם בשקט. אני מאוד מעריכה את מה שאתה עושה […] וחשבתי רק, שאולי כמה משפטים כאלה יעזרו לך. זהו, רציתי רק שתדע שמאחוריך עומד לפחות בן-אדם אחד שתומך בך לכל אורך הדרך, ולוחץ את ידך, ואולי גם מחזק את ליבך…״.

המכתב הזה, כמו אלפי פניות ומכתבים אחרים, נשלח ללשכת ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל במהלך שנות כהונתו השנייה – לפני למעלה משלושים שנה. מסביב יהום הסער ואנו הוגים ברבין. מה לנו רבין עכשיו? המלחמה לא מרפה, אותותיה ניכרים בנפש, בגוף, בנוף הארץ. הפחד והתקווה עדיין לפותים זה בזה בריקוד מסחרר. כאן בישראל יצחק רבין כבר הפך לקלישאה. ככל שמציאות חיינו כאן הופכת (כך נדמה) ליותר מקולקלת, מדכאת והרסנית – דמותו של רבין הופכת לשחוקה, מלאכותית, חריגה בנוף.

משמעות המילה ״קלישאה״ בצרפתית היא גלופת דפוס, כלומר הלוח שעליו צרוב הדימוי המודפס. ככל שמשתמשים בלוח כזה בהדפסה כך הוא נשחק, והדמות המודפסת הולכת ומתערפלת לעבר סף הנשייה. הנוף השתנה ואנחנו גם כן. קצרי-רואי, אנו גוררים את עצמנו מיום ליום ונאבקים בציניות של מנהיגים שפלים. הממשלה עוסקת בעיקר בזריית חול בעינינו – וחלילה לא בשרטוט חזון לעתיד.

מוקדם יותר השנה, פנו אליי צוות בית רדיקל בהצעה לגבש תערוכה על רבין ועל השלום – לציון שלושה עשורים לרצח ההוא. אני יליד שנות התשעים, כמו כל חברי וחברות הצוות של רדיקל. את רבין אני מכיר מסופו: בשבילי יצחק רבין היה רצוח מאז ומעולם, כמו דמות מיתולוגית עם גורל ארור. אבל רוחו מרחפת מעלינו גם כיום, והמחלוקת לגבי הדרך שבחר לשרטט לישראל אינה מרפה.

התערוכה ״שלום לך״, שתיפתח בבית רדיקל ביום שישי הקרוב היא מקום מפגש לחולמים והרודפים אחר השלום. המפגש מושתת על חומרים מקוריים שנאספו מארכיון המדינה ומהספרייה הלאומית, ובמרכזם תיקים שבהם תיעד משרד ראש הממשלה מאות פניות לרבין – מכתבים, ציורים ושירים ששלחו ישראלים וישראליות לראש הממשלה.

זה רגע פנטסטי, כך נדמה: נוטל אדם נייר ועט, מתיישב ליד שולחן בביתו או במשרד, וכותב מכתב לרבין. מדוע הוא עושה זאת? האם ליבו כבד או מלא תקווה? מדוע דמותו של ראש הממשלה (ההוא) מעוררת באדם את האמונה כי יש לכל-זה משמעות? את התקווה שמישהו יקשיב. רבין וצוות הלשכה קראו את כל הפניות והשיבו להן. היינו כחולמים.

בערב ראש השנה 1995, כחודשיים לפני הרצח, התקבל בלשכת רבין מכתב בזו הלשון: ״לכבוד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל. אישי ראש הממשלה! […] אין לי ספק שההיסטוריה תשפוט אותך כמנהיג גדול שהיה לו העוז לשנות את מהלכה ופעם הראשונה לעשות ניסיון אמיתי להפסיק את סכסוך הדמים […] ולהגשים את שאיפת הציונות האמיתית. ואני תפילה לה׳ כי ברכתו תלווה אותך בהמשך פועלך הרם והנשגב להשגת השלום ושיתן לך את הכוח להתמודד עם כל המכשולים והקשיים שלבטח צפויים בדרך. בפרוס השנה החדשה, איחוליי לך ולרעייתך היקרה לאה, לבריאות טובה ועמידה איתנה, ונחושה בסערות הימים. שלך בהוקרה רבה״.

אנו זקוקים כיום למגדלור.
אנו זקוקים להשראה ונחמה בעודנו תועים בדרך המתפתלת לימים האחרים.
אירוע ההשקה של התערוכה, יום ו’ (7.11), 12:00-15:00, בית רדיקל (התחייה 27, תל אביב). כניסה חופשית בהרשמה מראש.
לאחר מכן התערוכה תהיה פתוחה בכניסה חופשית לאורך נובמבר, ימים א’-ה’ 9:00-19:00 וימי ו’ 9:00-14:00