הכירו את המורה שמנפצת את הדעות הקדומות על ריקוד לטיני

שקד פרומקין, 30, בזוגיות. רקדנית ומורה לריקודים לטיניים, רוקדת סלסה כעשור ורוקדת מחול מודרני כ־20 שנה. מלמדת בסטודיו פרטי בדיזנגוף סנטר

שקד פרומקין (צילום: איליה מלניקוב)
שקד פרומקין (צילום: איליה מלניקוב)
5 ביוני 2019

באיזו שכונה את גרה בעיר ומה מיוחד בה?
"אני גרה בלב העיר ויש לי הכל מסביב לבית במרחק של שתי דקות ברגל. מרמת הדברים הלוגיסטיים עד החברים והים. גם כל העבודה שלי פה בשכונה, זה הכי תל אביבי שלי, אבל אני יכולה לא לצאת מהקילומטר הרבוע שלי במשך לא מעט זמן. כל הזמן חי פה".

מתי התחלת לרקוד סלסה ואיך זה הפך למקצוע?
"התחלתי לרקוד בגיל 5 בחוג ריקוד לילדות, משם עברתי לג'אז, התעמלות קרקע ומגמת מחול בתיכון. בצבא הכירו לי את הסלסה והריקוד הלטיני. בחיבור עם המוזיקה והריקוד הזוגי מצאתי משהו חזק שהרגשתי פחות בריקודים האחרים, ומאז צללתי לעולם הלטיני. כשחזרתי מטיול בדרום אמריקה עברתי קורס מדריכים לריקוד והיה ברור לי שאני רוצה להתמקצע בתחום הזה. התחלתי להדריך ולהתקדם אבל זה הפך להיות מקצוע במשרה מלאה רק לפני שנה וחצי. סיימתי תואר בפסיכולוגיה אבל החלטתי שאני הולכת עם הריקוד עד הסוף. טסתי לפריז, ניו יורק ומילאנו כדי ללמוד מהשמות הכי גדולים בתחום היום. חזרתי לפני שנה ואני עכשיו מתפרנסת רק מהריקוד".

"אנשים חושבים שמדובר בסצנה של היכרויות. גברים בטוחים שהם באים כי זה יהיה להם יותר קל להכיר מישהי, עד שזה כזה כיף ולא אכפת להם אם הם יכירו או לא יכירו"

יש דמיון בתרבויות הריקוד בערים הגדולות האלה לבין לתל אביב?
"ניו יורק זה הבית של הסלסה, היא צמחה בארצות הברית. מה שדומה בניו יורק זה שהיא עיר של מהגרים והם מקבלים את כולם. העיר מאוד מחבקת זרים, זה מרגיש לי כמו תל אביב רק פי מאה יותר גדול והומה. שם הכל במרחקים מאוד גדולים ופה ביתי ושכונתי ואפשר ללכת ברגל. מילאנו זה מרכז הסלסה של אירופה ופחות פתוחה לזרים, גם בשפה וגם בתרבות".

הלימודים לא ממש יקרים?
"מאוד יקר ללמוד שלושה חודשים בניו יורק בלי לעבוד, השקעתי שם את כל החסכונות שלי. חזרתי בלי כסף מכל התקופה הזאת ובניתי את עצמי מחדש ברגע שחזרתי כי היה ברור לי שזה מה שאני הולכת. אי אפשר לעשות בזה תואר, אפשר רק לנסוע וללמוד מהמורים הכי טובים".

מה הדעה הקדומה הכי מעצבנת שנתקלת בה בנוגע לריקודים לטיניים?
"יש כאלה גם בנוגע לריקודים לטיניים וגם בנוגע למקצוע הריקוד. תמיד כששומעים שאני מורה לריקוד שואלים אם אפשר להתפרנס מזה. כשאני לא הייתי בטוחה בזה זה ערער ועצבן אותי, וכשאני במקום הבטוח הזה היום אני פשוט אומרת שכן. בנוגע לריקוד הלטיני, הרבה אנשים חושבים שמדובר בסצנה של היכרויות. גברים בטוחים שהם באים כי זה יהיה להם יותר קל להכיר מישהי, עד שזה כזה כיף ולא אכפת להם אם הם יכירו או לא יכירו".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"הספונטניות והזמינות של הדברים, הזרימה של העיר הזאת. לסיים יום עבודה או לפגוש חברים מתחת לבית לקפה או בירה, או לקפוץ לים לשקיעה. את מוזמנת לשקיעה של שישי בערב, זה הבונוס של העיר בתור ילדה ירושלמית".