רגע לפני שאתם משתתפים בתפילה המשותפת ביום הכיפורים בכיכר החטופים, מומלץ שתקשיבו לפרק 19 של הפודקאסט"מחשבים מסלול" מבית "עולם קטן", שבו הרב יגאל לוינשטיין מארח את הרב תמיר גרנות, מיוזמי האירוע. אפשר שתתרשמו כמוני שבמשך המפגש עסקו השניים בשאלה כיצד לממש תפיסת שליחות דתית הנשענת על בית מדרשו של הרב קוק. אני שמעתי שם ויכוח בעיקר על הדרך: איך נכון להוביל את המדינה, איך להתייחס לעולם החילוני והחרדי ומה משמעותו של הפחד החילוני מ"מדינת הלכה". בעיניי, מאחורי המחלוקת עומדת תפיסת עולם משותפת שלפיה המדינה החילונית-ליברלית אינה סוף הסיפור, אלא שלב בתהליך גאולי שבסופו התורה אמורה לקבל תפקיד מרכזי יותר בעיצוב דמותה של המדינה.
>> הבעיה הכי חמורה של הציבור החילוני היא דווקא הנציגים שלו

לפני שנצלול לשיחה, כמה מילים על הדוברים: לוינשטיין עומד בראש מוסדות "בני דוד", שבין מוסדותיהם המכינה הקדם-צבאית בעלי וישיבת "עוז ואמונה" בתל אביב. הוא נחשב לתלמידו של הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור ומנהיגה הרוחני של מפלגת נעם. בתוך בית המדרש ובנאומים פומביים נשמעו מפיו לאורך השנים אמירות חריפות נגד הקהילה הגאה, שירות נשים כלוחמות, רפורמים ובית המשפט העליון. על לוחמות אמר"מישהו צריך לצעוק שזה קרקס", תיאר אותן כ"נראות כמו קרש", ובפעם אחרת תהה"אני לא יודע מי יתחתן איתן". על הקהילה הגאה אמר"סוטים אני קורא להם", ועל משפחות חד-מיניות אמר"שני אבאים… בית משוגעים".

בינואר 2026 טען לוינשטיין שהתפיסות הפרוגרסיביות שחדרו לצה"להובילו, לשיטתו, לעיוורון של 7 באוקטובר, וכי בג"ץ הוא שמכתיב לצבא את ערכיו. שותפו לראשות מוסדות בני דוד, הרב אלי סדן, זכה בפרס ישראל למפעל חיים ב-2016. בנימוקי הפרס דובר, בין היתר, על היות מפעלו "גשר וחיבור" בין חלקי החברה. באחד משיעוריו, מנגד, אמר על העובדה שחלקים גדולים בעם אינם מאמינים ואינם מקיימים תורה ומצוות כי זה"ממש סכין בגב האומה". וכך משדר בית המדרש ברשת של "בני דוד" שיעור של הרב אליעזר קשתיאל, מחותנו של ראש השב"כ דוד זיני, שבו הוא נשאל אם צריך לשנוא תל אביבים. תשובתו: לא,משום שלא פנו אליהם לעשות תשובה.זה בבית פנימה. כלפי חוץ, בעיניי, מניף לוינשטיין את דגלי ה"ביחד ננצח" ו"אהבת ישראל", והתנהלותו רכה ונעימה. והרי הוא, אם לשאול מלשון תפילת יום הכיפורים, "זקן ורגיל, פרקו נאה, זקנו מגודל וקולו ערב".

גרנות הוא ראש ישיבת ההסדר "אורות שאול" בתל אביב ואב שכול. בנו, סרן אמתי צבי גרנות ז"ל, נפל מפגיעת טיל נ"ט בגבול לבנון. הוא נתפס כגשר בין בית מדרשו של הרב קוק לעולם החילוני, גם בשל מסריו הרכים וגם בשל המאבק שהוא מנהל לגיוס חרדים.

נחזור לשיחה. אני קורא את ההבדל ביניהם כטקטי ביסודו – כלומר, בשאלה איך לקדם את החזון. בעיניי, על המהות, על עצם השאיפה לעצב את המדינה מתוך תורת הרב קוק ולתת לתורה תפקיד ציבורי-לאומי מכריע, הם קרובים הרבה יותר מכפי שנדמה. מכאן אני מגיע למסקנה שהחזונות שהם מציגים מובילים, בעיניי, לכיוון של מדינת הלכה – גם אם הם אינם מנסחים זאת כך בעצמם. בין היתר עסקו השניים ביחס לעולם החילוני והחרדי ובשאלה איך הציונות הדתית צריכה לפעול מולם. ביחס לעולם החילוני, אני התרשמתי שהשניים רואים בו חלק מתהליך הגאולה. גרנות מדגיש את כוחות החיים, היצירה והעוצמות האנושיות של הציבור החילוני, אבל גם אותם הוא ממקם בתוך תהליך הגאולה. מבחינתי, זה בדיוק העניין: החילוניות אינה מוצגת כאן כתכלית עצמאית, אלא כחלק מסיפור דתי גדול ממנה.

כאן המקום להוסיף שבהרצאה אחרת על משנת הרב קוק, גרנות מסביר כי דווקא "הרשעים בעלי הפרינציפים" – מי שכופרים מתוך עיקרון ומרד – עשויים להיות, בלשונו, בעלי "נשמה גבוהה מאוד" ו"אורות גדולים". את הכעס והמרד שלהם הוא מתארכהתפרצות של אנרגיה רוחנית ונפשית שמבקשת להופיע, אך מרגישה שדוחקים ורומסים אותה.

לוינשטיין חריף יותר. בשיחה הוא מתאר את התרבות הפוסט-מודרנית והפרוגרסיבית ככזו שמפרקת זהויות. גרנות מתנגד לקריאה שמוחקת את כוחות החיים של הציבור החילוני, אבל גם הוא מתאר אותם כחלק מתהליך הגאולה. אולם בעיניי, המסר החריף ביותר עובר דווקא מהאווירה ששורה בחדר. אני התרשמתי ששניהם מדברים מתוך ביטחון עמוק בכך שתפיסת עולמם הדתית מחזיקה באמת שאמורה להנחות את עתידה של המדינה, וכי מבחינתם השאלה המרכזית היא כיצד יתחברו אליה עם הזמן גם חלקים אחרים בחברה הישראלית.

בשורה התחתונה: אני שב וממליץ לצפותבמפגש בין השנייםלפני שאתם הולכים לתפילה המשותפת. ייתכן שכמוני גם אתם תתרשמו שגרנות ולוינשטיין נוסעים על אותה רכבת של משנת קוק שחותרת, בעיניי, לכיוון של מדינה שתעניק לתורה תפקיד ציבורי ולאומי מרכזי – מי בקרון הראשון ומי במאסף – ושה"ביחד ננצח" שלהם מגיע לתל אביב גם כדי ל"רבקק" את העיר ותושביה.

במילים אחרות, לא במובן הארגוני אלא במובן הרעיוני, אני שומע מעל התפילה המשותפת ביום הכיפורים גם הדים לעולם הרעיוני שמייצגים לוינשטיין וצבי טאו – ולוויכוח הרחב יותר על מקומה של ההלכה בעיצוב דמותה של המדינה.
יאיר נהוראי הוא עו"ד ומחבר הספר "המהפכה השלישית". מוביל סדנאות להכרת המשנה המשיחית, ולמפגש עם מחולליה.

• דעה
• כיכר החטופים
• יום כיפור