"גם בפרסום וגם בבר אני מוכר לאנשים מוצר שהם מאמינים שיגרום להרגיש טוב"

שם: שי (שוש) יוריש

סטטוס: רווק

גיל: "תמותו!"

תעסוקה: פרסמואי עצמאי ביום, מנהל בר וברמן בלילה

מאיפה אתה במקור ומתי הגעת לתל אביב?
"מפתח תקווה. זהו, סיימתם להתקרקר עליי? נחתי בתל אביב שבוע אחרי השחרור מהבקו"ם, בתקופה שבה לכיכר רבין עוד קראו 'מלכי ישראל' אבל הרבה אחרי ההגבהה של כיכר דיזנגוף. תעשו לבד את החשבון".

ספר על הדירה הראשונה בעיר. 
"דירת חדר ברחוב רמז, אז עוד לא קראו לזה לופט. קטנה מדי, שבורה מדי, יקרה מדי ואהובה עד בלי די".

למה פרסום?
"למה מדורים מוזרים ב-Time Out?! תכלס זה די פשוט: ידעתי בזמנו שאין לי שום כוונה להיכנס ללימודי תואר שקר כלשהו, ושהערך המוסף היחיד שלי בעולם הוא כושר הביטוי. תחום הפרסום התגלה כתחום ההזוי היחיד שבו אשכרה משלמים לי על השטויות שאני פולט".

הגעת לחיי הלילה בגיל מאוחר מהנורמה המקובלת. איך זה קרה?
"Late Bloomer, או סתם על הרצף האוטיסטי. כמו רוב הדברים הטובים בחיים – למשל קריירה, גברים וחמין בשבת – זה קרה לגמרי במקרה כשנתקלתי בבקבוק העראק הראשון בחיי. הבר ועדת הבית ז"ל בשדרות רוטשילד היה במרחק השתנה מהבית שלי, ובעצם שימש כסלון, כמטבח וכחדר השינה שלי. במשך תקופה ארוכה קיימתי שם פגישות חברתיות, עסקיות ורומנטיות. ערב אחד קלטתי שאם אני ממילא מבלה שם את חיי, לפחות שישלמו לי על זה ולא להפך. כקופירייטר עצמאי מצאתי את עצמי יושב שעות מול המחשב ומדבר בעיקר אל פרנקי, החתול החתיך שהיה לי. התחביב מאחורי הבר היה הזדמנות להציק גם להולכים על שתיים".

אתה מרגיש שיש קשר בין עולם הלילה לפרסום?
"ברור. אני הרבה יותר יצירתי כשאני שיכור, ובשני העולמות אני מוכר לאנשים מוצר שהם מאמינים שיגרום להם להרגיש טוב יותר עם עצמם".

מה אתה הכי אוהב בתל אביב?
"שיושבים פה בבתי קפה בזמן שיורדים טילים בצפון, בדרום וישירות עליה. היא נורמלית באי שפיותה".