ללכת שבי אחריהם

אין אריתריאי שלא מכיר את התופעה: יום אחד אתה מקבל טלפון בהול ומגלה שחבר שעשה את דרכו לישראל נשבה על ידי הבדואים במחנות העינויים בסיני, וכדי לשחררו יש לגייס עשרות אלפי דולרים. לרגל יום הפליט הבינלאומי, שיצוין ב־20 ביוני, שוחחנו עם גיבורי הסרט התיעודי "כופר נפש" על השיטה האכזרית שהפכה לשגרה ועל עצימת העיניים של השלטונות

עמניאל מהרי. צילום: בן קלמר
עמניאל מהרי. צילום: בן קלמר
17 ביוני 2014

לפני כמה חודשים נחתה בישראל גברת אריתריאית שחיה בגרמניה מאז שנת 83'. היא הגיעה לבקר את בנה, פיליפ טספיי, 34, מבקש מקלט מאריתריאה שגר בתל אביב בשנתיים האחרונות לאחר שברח מהצבא במולדתו, שם חויב לשרת במשך כמעט עשור ללא תאריך שחרור או אופק עתידי כלשהו. טספיי גדל בכלל בגרמניה, גרמנית היא שפתו הראשונה, נימוסיו טובים והוא חובב שלאף שטונדה. בתמימותו חשב לחזור לאריתריאה בסוף המילניום הקודם כדי לתרום לחברה כחייל. הוא לא ידע שבחירתו זו, שכללה גם ויתור על זכויותיו כגרמני, תתברר בדיעבד כזו שחירבה את חייו ושלחה אותו לחיות בישראל כפליט, הרחק ממשפחתו ובלי היכולת לשוב לאירופה.

"אימא שלי הסתובבה איתי בנווה שאנן והסלולרי שלי היה ביד שלה", מספר טספיי. "פתאום היא קיבלה שיחה ממספר שהיא לא הכירה". האם ענתה לשיחה. בצדו השני של הקו אמר לה בדואי כעוס: "גברת, אם לא תקני לי עכשיו כרטיס חיוג חדש בשווי 35 ש"ח ותקריאי לי את המספר שלו, אני אענה את הבחור האריתריאי שכבול פה לידי, את שומעת?". כדי לוודא שתבין שהוא לא צוחק, הבדואי הכה את האריתריאי השבוי כדי שישמיע זעקות שבר ויתחנן לעזרה. "אימא שלי חשבה שהוא משתגעת", משחזר טספיי. "היא התחילה לעבור בין אריתריאים בנווה שאנן בהיסטריה, שאלה אותם 'למה אתם לא עושים כלום? מענים פה מישהו!'. היא ניסתה לגרום לאנשים לסייע, אבל הם לא ממש שיתפו פעולה. מה לעשות, כל אריתריאי בתל אביב מכיר את שיחות הטלפון האלה ממחנות העינויים, זו השגרה שלנו. אם יש להם את המספר שלך – הם לא יפסיקו להתקשר. מאז שעזרתי לעמניאל, חבר שלי, לחלץ את אשתו האריטי מהשבי בסיני, אני מקבל שיחות כאלה כמה פעמים בשבוע".

וכל פעם אתה הולך וקונה כרטיס חיוג חדש בשביל הבדואי?

"הרבה פעמים, כן. לפעמים אני כבר לא מסוגל להתמודד עם זה, אז אני פשוט לא עונה".

הפליטים האריתריאים מסביב לעולם, וגם הפליטים מסודן ומדרפור שפזורים בישראל, באירופה ובאמריקה, עומדים בשנים האחרונות במבחן סולידריות גדול. אין אריתריאי שלא מכיר את תופעת מחנות העינויים בסיני, ששם מעונים מבקשי מקלט מאריתריאה, מסודן ומדרפור בדרכם לישראל במטרה לסחוט מקרוביהם וחבריהם כסף. סכומי הסחיטה התחילו ב־5,000 דולר סביב שנת 2009, ומאז האביב הערבי והפיכתו של חצי האי סיני לאזור בלי חוק טיפסו הסכומים עד 50 אלף דולר במקרים מסוימים. ההערכות מדברות על כך שבין השנים 2009־2013 נסחרו ועונו בסיני 25,00־30,000 איש, ושכרבע מכמות זו מצא את מותו במחנות העינויים ומעטים נוספים מאש הצבא המצרי לאחר ששוחררו. ארגוני זכויות אדם מעריכים כי 5,000־7,000 מקורבנות העינויים חיים כיום בארץ, מתוך כ־55 אלף מבקשי המקלט שחיים בארץ בסך הכל. בישראל כמעט שלא מתקיים דיון ציבורי על התופעה המזעזעת הזו שמתרחשת קילומטרים ספורים מהגבול המצרי, ובאין מידע – החברה הישראלית גם לא מגלה סובלנות יתרה כלפי קורבנות העינויים. למעשה, ייתכן שנותן השירות האריתריאי שהתעכב לפני כמה ימים בקפה ועצבן אתכם או שוטפת הכלים הסודנית שחלמה במשמרת וקיבלה בראש מהאחמ"ש, סבלו בדיוק מפלאשבק רע לזמן ששהו באחד ממחנות האימה האלה. "ניסיתי לספר מה עובר עליי לישראלים בעבודה, לבוסים שלי, אבל הם לא האמינו", מספר עמניאל מהרי, 32, חברו של טספיי שפעל במשך חודשים לחילוץ אשתו ובנם התינוק מהשבי בסיני. "את הישראלים לא מעניין מי אתה כאריתריאי, כאדם, מה העבר שלך ומה עובר עליך. הם רק רוצים לדעת מתי תעוף מפה כבר".

הצלצול הגואל

סיפורם של עמניאל והאריטי מהרי, זוג אריתריאי צעיר שדרכיו נפרדו במסע לישראל, עומד במרכז סרטה של הבמאית קרן שעיו, "כופר נפש", שהוקרן לאחרונה בפסטיבל דוקאביב (וישודר במוצ"ש גם ביס דוקו). עמניאל, במקור מעיר בשם קרן, ברח גם הוא מהשירות הצבאי באריתריאה והמתין להאריטי בסודן. כשזו הגיעה לגבול הסודני, והיא בחודש השני להריונה, חטפו אותה כמה בדואים עם שני גברים אריתריאים נוספים. הגברים הצליחו לברוח אבל האריטי הועברה לסיני. "יש שני שבטים בדואים בסיני שמעורבים בכל תעשיית החטיפות והעינויים", מסבירה הבמאית שעיו, "ושבט בדואי נוסף בסודן שמשתף איתם פעולה ומעביר להם אנשים. ידוע לי שראשי השבטים בסיני ניסו לא פעם לגרום לאלו מתוכם שחוטפים ומענים פליטים להפסיק עם זה, אבל ללא הצלחה".

עמניאל הלך בעקבות אשתו לסיני וניסה לחפש אותה שם, ללא הצלחה. הוא הגיע לבסוף לישראל, התיישב בתל אביב ומפה ניסה לארגן את חילוצה. הסרט מתעד, בין השאר, את שלבי השגת הכסף – 35 אלף דולר, העברתו וההמתנה הדרוכה להודעה שלפיה האריטי שוחררה לחופשי. במשך כל השלבים תקשר עמניאל עם אשתו בסלולרי שהגישו לה השובים, כשלפעמים אף דיבר בערבית עם הבדואים עצמם וניסה לבקש מהם להפסיק לענות אותה, מאחר שהכסף אוטוטו אצלם. ניסיונות השכנוע לא צלחו, והאריטי עונתה קשות בשבי. כיום היא שוב באריתריאה, סובלת מחבלות פיזיות חמורות שמצריכות טיפול רפואי בסודן, כשעמניאל פועל להשיג לה 1,000 דולר, שבעבורם תתיר לה ממשלת אריתריאה לצאת את המדינה. עמניאל מספר שהשבי פגע גם במצבה המנטלי־קוגניטיבי, ושהוא כבר לא מצליח לנהל איתה שיחות קוהרנטיות ולהבין ממנה מה בדיוק מצבה. בנוגע לתינוק, שאותו ילדה בשבי בעודה כבולה לשלשלאות – עמניאל מספר שהוא סובל מנזקים מוחיים שמשפיעים על תפקודו השכלי, לאחר שהבדואים הכו אותו בראשו.

עמניאל מהרי. צילום: בן קלמר
עמניאל מהרי. צילום: בן קלמר

"בוא אסביר לך איך נראה השבי", אומר לי עמניאל. "יש לך חדר שבו יושבים כמה פליטים, כולם ערומים וקשורים עם עיניים מכוסות. הבדואים מחזיקים כמה מכשירים סלולריים, כולם של אורנג', ומניחים אותם לפני השבויים. מדי פעם הם באים ושואלים את השבוי למי לחייג, ואז שמים את הבן אדם ברמקול ונותנים לשבוי להתחנן בפניו שיעזור לו להשתחרר ושישלח כסף לשובים. הם מתקשרים למשפחות שלהם באריתריאה ולמכרים בישראל". באחת הסצנות בסרט נראה עמניאל מגייס כסף בקהילה האריתריאית בתל אביב כדי לחלץ את האריטי. הקהילה הזו כבר מתורגלת במלאכה, כשגם אריתריאים ברחבי העולם תורמים כספים למען המטרה. לפני כשנתיים פגשתי בטורונטו נהג מונית שסיפר לי שבדיוק סיים לארגן כמה אלפי דולרים מחבריו בעיר ושלח אותם לבן דודו בתל אביב, כדי שזה יחלץ חבר קרוב מסיני. כלי נוסף שמשמש את האריתריאים בהתמודדות עם הצורך לשחרר אנשים מסיני הוא תוכנית רדיו מפורסמת ופופולרית משבדיה, שאותה מגישה פליטה אריתריאית בשם מרון, ולה מאזינים אריתריאים בכל העולם, כולל בתל אביב. מרון היא דמות מפתח בסרטה של שעיו, שכן רבים מהשבוים מבקשים להתקשר אליה ומדווחים על מצבם ועל העינויים שהם עוברים בשידור חי בתוכנית, שנשמעת כמו שילוב בין "המדור לחיפוש קרובים" המיתולוגי מימי קום המדינה ושיחת הטלפון המצמררת בין שלומי אלדר מערוץ 10 וד"ר אבו אל־עייש המייבב, במהלך המלחמה בעזה ב־2008. מרון עומדת בקשר עם עשרות שבויים ופעולת לשחרורם בדרכים שונות, כשבמהלך הסרט היא נוסעת בעצמה לסיני כדי לחפש כמה מהחטופים. העובדה שהיא עומדת מרחק עשרות מ' מבית גדול שבו מעונים עשרות פליטים מבלי שום יכולת להפסיק את התופעה, היא לא פחות ממייאשת.

"הקטע עם הסלולריים ממחיש עד כמה הבדואים השובים לא מרגישים מאוימים", טוענת שעיו. "הם משתמשים במכשירים ישראליים, בידיעה שלרשויות בישראל או במצרים אין שום בעיה לאתר את מיקומם תוך כמה דקות, ואף משאירים אותם ליד השבויים כדי שאלה יתקשרו לכמה שיותר אנשים, כולל לרדיו, ויבקשו כסף. זו התנהלות של אנשים שמשוכנעים שאיש לא ינסה לעצור אותם, ולצערי זו באמת המציאות".

צילום: בן קלמר
צילום: בן קלמר

מצרים זו מדינה ריבונית עם נשיא חדש שנבחר לאחרונה. אין דרך לגרום לשלטון המצרי להפסיק את העינויים?

"גם הפרלמנט האירופי וגם האו"ם פנו למצרים כמה פעמים בדרישה להפסיק מיד את התופעה, אבל זה לא עוזר. היו קולות בקהילה האריתריאית בתל אביב שקראו להפסיק לשלם לבדואים כופר וככה לגרום לתופעה להפסיק, אבל זה לא החזיק. כמה ימים אחרי שהוחלט לנסות לא לשלם – הגיעה דרישת כופר חדשה, והאדם שקיבל את השיחה מיהר להשיג את הכסף".

אחת הסצנות החזקות בסרט מתארת ישיבת חרום של כמה מאות אריתריאים בגינת לוינסקי, שם מציעים כמה מהגברים להפסיק לשלם, מה שאומר למעשה להקריב את חיי החטופים הבאים לטובת שאר הקהילה. "זה היה מפגש אמוציונלי מאוד", מספר עמניאל, "ולא כל מה שנאמר בו היה הגיוני לגמרי. היו אפילו אנשים שטענו שאנחנו צריכים להשיג נשק ולרדת לסיני כדי להילחם בבדואים, אבל האנשים שהציעו את זה לא מבינים כלום מהחיים שלהם. הבדואים האלה הם האנשים הכי אכזריים בעולם, הם מענים אנשים וקוצרים איברים ומטפטפים פלסטיק רותח על גב של אנשים ומכים תינוקות וזורקים גופות בצד הדרך כאילו הן כלום. אין לנו סיכוי לשנות את ההרגלים שלהם ולגרום להם להפסיק לדרוש כסף, הם חיות אדם. תהיה בטוח שהם ימצאו את הדרך להמשיך לעשות לנו מניפולציות, לשקר ולסחוט אותנו. אי אפשר להאמין למילה שלהם. אנחנו נמשיך, לצערי, לארגן את הכסף כל פעם שיש חטוף שמתקשר, אפילו אם זה גורם לקרע עמוק בתוך הקהילה".

הסרט "כופר נפש" ישודר ביום רביעי ה-18.6 ב־21:00 בערוץ יס דוקו