אנדרגראונד אנדרדוג

גיא מנצור, הזוכה בתואר "די.ג'יי האנדרגאונד של 2013" בתחרות פרסי הלילה של XL, הוא לא ממש סוד מחתרתי שמור. מנצור הוציא עשרות טרקים ורמיקסים בלייבלים בארץ ובחו"ל, ועבד ותקלט לצד אמנים כמו M.A.N.D.Y, Catz 'n Dogz וטייסטו. בדרכון שלו אפשר למצוא חותמות מאיביזה, מהודו, מארגנטינה, מצרפת, מלונדון, ממלטה, מרוסיה ומאוקראינה ואלו רק מהתקופה האחרונה.

יש לו גם לייבל משלו בשם Plattenbank והוא שותף בליין ימי רביעי של החתול והכלב, שבו הוא גם מתפקד כרזידנט. ובכל זאת, בכל הנוגע למוזיקה שהוא מנגן, מנצור עדיין נחשב ל"אנדרגראונד", ומייצר תמהיל רותח ועדכני של האוס, טכנו וטכ־האוס שהוא אוסף בהקפדה. "בגלל שאני בא מנגינה, מה שנותן לי השראה ומדבר אליי הוא יותר האמוציות, המלודיות", הוא מספר, "דברים רגשיים ופחות ביטים ולופים. יש כאלה שיותר מתחברים לזה ויש כאלו שפחות מתחברים לזה".

הדרך שלו בעולם המוזיקה עברה בכל התחנות ההכרחיות: בגיל 6 הוא למד פסנתר וגיטרה. לעומת שאר הילדים, שזונחים את הכלים לאחר כמה חודשים או לכל היותר בגיל העשרה, מנצור המשיך והתמיד בנגינה. בגיל 20 כבר הוציא שני אלבומי צ'ילאאוט בלייבלים אמריקאים. רק לאחר מכן פיתח אהבה אמיתית למוזיקה אלקטרונית. "זו הייתה סוג של טרנספורמציה טבעית", הוא משחזר. "הלכתי הרבה למועדונים והקשבתי למוזיקה ולווייב שהיא מעבירה. והמקום הזה, שהוא יותר מהפנט ופחות מחייב, תפס אותי. התחלתי ליצור מוזיקה כזו וההמשך הטבעי היה גם להתחיל לתקלט". על פניו נשמע שמנצור חי את החלום של כל די.ג'יי מקומי: הופעות בחו"ל, ריליסים בינלאומיים והרבה אהבה מהקהל בארץ. אבל בניגוד למה שאולי היה יכול לקרות לאנשים אחרים, הרגליים שלו נטועות היטב בקרקע. "העובדה שהתחלתי לתקלט בחו"ל בשנתיים האחרונות היא תוצאה של הרבה עבודה קשה, של יצירת הרבה מוזיקה", הוא מסביר. "אני לא יודע מה החלום של די.ג'ייז בארץ, אבל כל מי שנכנס לתחום הזה ושואל אותי לדעתי, אני אומר לו שהא חייב להפיק מוזיקה. זו הדרך היחידה להתערבב בעולם הזה ולהגיע רחוק".

נראה שהחיים של די.ג'יי בינלאומי מאוד קשים מהרבה בחינות. איך אתה בכל זאת מצליח לשמור על אורח חיים תקין?

 "המקצוע הזה מאוד לא קל. הרבה מאוד אנשים מתמסרים לו ולא משאירים זמן לשום דבר אחר. אבל מההיכרות שלי עם המקצוע ראיתי שאלו שעושים את זה בגדול הם אלו שבאמת מצליחים לשמור לצד החיים המקצועיים גם על מעגל החברים והחיים האישיים, המשפחה והילדים. אני מאוד משתדל לקחת דוגמה מהאנשים האלה וללמוד את זה כל הזמן. יש כאלה שלא מצליחים לעשות את זה. באופן כללי זה לא שחור או לבן, אבל זה מאוד טריקי וצריך לקחת את עצמך בידיים – לעזוב את האולפן וללכת לשחות או להיות עם חברים".

בתקופה מסוימת בחייו ניסה מנצור למתוח עוד קצת את גבולות היצירה האישית שלו ולהלחין מוזיקה גם לסרטים ולסדרות. בין השאר הוא חיבר מוזיקה לסרט "מדוזות" של שירה גפן ואתגר קרת ואפילו לסדרות אמריקאיות פופולריות כמו "ניפ־טאק" ו"עמוק באדמה". מהר מאוד הוא הבין שזה לא בשבילו. "הייתה לי תקופה שבה חיפשתי את עצמי, אבל כדי להיות די.ג'יי ומפיק אמיתי אתה חייב להתעסק מאה אחוז מהזמן רק בזה. כל דבר אחר שאתה עושה לוקח לך את הזמן, את ההשראה ואת האנרגיה. אסור להתפזר על יותר מדי דברים, לא בעולם הזה לפחות". מדי פעם, כשמתאפשר לו, מנצור עורך סדנאות אמן בבתי ספר מקומיים להפקת מוזיקה.

חוץ מסודות ומטריקים קטנים הקשורים בפרטים טכניים, הוא משתדל לחלוק איתם את תפיסת עולמו על הפקת מוזיקה ויצירה בכלל. "כשהייתי ממש צעיר אהבתי את רפי פרסקי. יצא לי לדבר איתו והוא אמר לי: 'אם אתה רוצה לעשות משהו, זה הכל עניין של התמדה. פשוט תשקיע בו עד הסוף ובאמת מתוך אמונה ותלמד מהטעויות של עצמך ומה אתה יודע לעשות'. עד היום המשפט הזה טבוע בי ואני מאמין בדרך הזו. בגלל זה אני גם מנגן רק קטעים שאני אוהב. אני הולך עם הלב ועם האהבה שלי. לכל הצעירים שמתייעצים איתי אני אומר – אל תלכו עם טרנד או עם מה שמגניב, אלא רק עם מה שמרגיש לכם נכון וקרוב ללבכם".